יוז H-1 רייסר
 | |||||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס מרוץ | ||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||||
| יצרן | יוז איירקראפט | ||||||||||||||
| טיסת בכורה | 13 בספטמבר 1935 | ||||||||||||||
| צוות | 1 | ||||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 1 | ||||||||||||||
| משתמש ראשי | הווארד יוז | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
היוז H-1 רייסר (באנגלית: Hughes H-1 Racer) היה מטוס מרוץ אמריקאי שנבנה על ידי יוז איירקראפט ב-1935. המטוס שבר את שיא המהירות בזמנו. ה-H-1 היה המטוס האזרחי האחרון ששבר שיא מהירות, כל שוברי השיאים שבאו אחריו היו מטוסים צבאיים.
תכנון ופיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך עבודתו על סרטו מלאכי הגיהנום (Hell's Angels) העסיק הווארד יוז את גלן אודרדיק שיתחזק את 100 המטוסים שהשתתפו בצילום הסרט. לשניהם היה עניין משותף בתעופה והעלו רעיון לבניית מטוס שישבור את שיא המהירות. המטוס קיבל שמות רבים אך שמו הרשמי והנודע הוא H-1. המטוס היה הראשון שיוצר על ידי חברת יוז איירקראפט.[1]
תכנון המטוס החל ב-1934 עם בניית דגם גדול של המטוס שעבר בדיקות במנהרת הרוח של המכון הטכנולוגי של קליפורניה. הבדיקות הראו כי המטוס יוכל להגיע למהירות של עד 587 ק"מש.[2]
מידע טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]
זרימת הגוף של המטוס הייתה מרכיב חשוב מאוד בהשגת מהירות גבוהה וטכנולוגיות רבות פותחו במהלך בניית המטוס על מנת שגוף המטוס יהיה חלק לחלוטין. ל-H-1 היה גם כן נסע מתקפל שהוסיף לזרימת הגוף של המטוס. על המטוס הורכב מנוע פראט אנד ויטני R-1535, מנוע כוכבי בעל 14 צילינדרים בעל נפח של 25.2 ליטרים ולמרות שתוכנן להפיק עד ל-700 כח סוס הוא הפיק יותר מ-1000.[3]
בגלל שני התפקידים השונים שיועדו למטוס המירוץ שני זוגות כנפיים נבנו עבורו וכל זוג הורכב לפי הצורך. זוג אחד בעל מוטת כנפיים קצרה יותר שימש למרוצים ולשבירת שיאי מהירות, וזוג שני ארוך יותר שימש לטיסות מרוץ לטווח רחוק.
היסטוריה מבצעית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה-H-1 הוטס לראשונה ב-13 בספטמבר 1935 על ידי הווארד יוז בעצמו. כבר בטיסתו הראשונה שבר המטוס את שיא המהירות למטוס רגיל כשהגיע למהירות של 566 קמ"ש. באותה טיסה הביא יוז ככל הנראה לכך שהדלק במטוס נגמר והוא נחת נחיתת אונס בשדה סמוך ללא שנגרם נזק חמור לו או למטוס. ברגע שיצא יוז מהמטוס המרוסק הוא אמר: "אנו יכולים לתקן אותה, היא תטוס מהר יותר". שיא המהירות באותה תקופה היה שייך למטוס הימי Macchi M.C.72 האיטלקי שהגיע למהירות של 709 קמ"ש באוקטובר 1934.
זמן מה לאחר מכן הכניס יוז במטוס מספר שיפורים קטנים שיסיעו למטוס לעמוד בטיסות לטווח רחוק יותר ולנסות ולשבור את שיא המהירות בחציית השטח היבשתי של ארצות הברית. השיפור המשמעותי ביותר היה הרכבת זוג הכנפיים הארוכים יותר שהמעיטו את עומס הכנף על הכנפיים. ב-19 בינואר 1937 שבר יוז את שיא המהירות בחציית ארצות הברית כשטס מלוס אנג'לס לניו יורק ב-7 שעות, 28 דקות ו-25 שניות. השיא הקודם שהיה 9 שעות ו-27 דקות היה שייך גם כן להווארד יוז. מהירותו הממוצעת במהלך הטיסה הייתה 518 קמ"ש.[4]
ה-H-1 המקורי מוצג כיום במוזיאון האוויר והחלל הלאומי בוושינגטון די. סי. ארצות הברית.
העתק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ים רייט (Jim Wright) מקוטג' גרוב אורגון בנה העתק בגודל מלא של ה-H-1 שהוטס לראשונה ב-2002. ב-4 באוגוסט 2004 התרסק המטוס ורייט נהרג. המטוס היה אמור לשמש בצילומי הסרט הטייס שמספר את סיפור חייו של הווארד יוז.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ה-H-1 באתר מוזיאון האוויר והחלל (אורכב 13.03.2012 בארכיון Wayback Machine)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ http://www.nasm.si.edu/collections/artifact.cfm?id=A19750840000
- ^ Marrett 2004, p. 19.
- ^ Marrett 2004, p. 20.
- ^ Howard R. Hughes, Jr.--The Record Setter