יוחנן בן קרח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יוחנן בן קרח היה ראש הצבא בתקופת גדליה בן אחיקם, אחרי מותו של צדקיהו, מלך יהודה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנבוכדנצר מלך בבל החריב את בית המקדש הראשון, הוא החליט להשאיר גרעין יהודי בארץ ישראל שהיה מורכב מאנשים המשתייכים לדלת העם. נבוכדנצר הפקיד את גדליה בן אחיקם כמנהיגם של האנשים שבארץ יהודה. יוחנן בן קרח וקצינים נוספים, משרידי הצבא, מצטרפים אליו עם חייליהם.

תחת שלטון גדליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת ראש השנה, יוחנן וחייליו מגיעים למצפה ומודיעים לגדליהו שישמעאל בן נתניה זומם להורגו, כנראה בשליחותו של בעליס, מלך בני עמון. יוחנן בן קרח אף הציע לו שהוא יהרוג את ישמעאל בן נתניה בסתר, מחשש (שהתאמת) שעם מותו של גדליה יקיץ הקץ על היישוב היהודי בארץ. אבל גדליה בן אחיקם לא קיבל את אזהרותיו, ואף אסר עליו להרוג את ישמעאל.

ואכן ישמעאל בן נתניה הגיע בראש השנה למצפה ועמו עשרה חיילים. בזמן הסעודה הם הכו את גדליה ואת כל האנשים שהיו אתו, ביניהם אנשי מלך בבל. למחרת באו שמונים איש מהשומרון וגם אותם רצחו ישמעאל ואנשיו, פרט לעשרה אנשים שנתנו את כל מחסני התבואה שלהם על מנת שלא יהרגם.

לאחר מות גדליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישמעאל לקח בשבי "את כל שארית העם אשר במצפה את בנות המלך ואת כל העם הנשארים במצפה" (ירמיה מ"א, י') והתקדם לעבר בני עמון. יוחנן בן קרח יוצא כנגד ישמעאל ועשרת חייליו, כאשר שניים מהם נהרגים והשאר בורחים לעמון. הפסוקים לא מתארים את המלחמה אלא רק את נחישותו של יוחנן ואנשיו לשמור על שארית הפליטה.

לאחר שיוחנן בן קרח הציל את העם הנשאר במצפה משבי בן נתניה, נאספו כל העם ליד בית לחם, בדרכם לרדת למצרים, בפחדם מזעמו של נבוכדנצאר. הסיבה לפחד היא מפני שכאשר ישמעאל הרג את נציגו של נבוכדנצר, גדליה בן אחיקם, והרג את חיל המצב הבבלי שהיה בירושלים. המלך עלול לחשוב שהעם ממשיך במרד של צדקיהו ויעניש אותם קשות. לכן העם פנה לנביא ירמיה בבקשת עזרה שיתפלל עליהם ויביא את דבר ה' האם לברוח למצרים או לשאר ביהודה. ירמיהו והעם מחכים לנבואה עשרה ימים. בסיום עשרה ימים אלו כאשר המתח מגיע עד לקצה גבול היכולת, בא ירמיה ואומר את דבר ה': לא לרדת מצרים ולהישאר ביהודה. אם יעשו כן נבוכדנצאר יאמין להם והם ישגשגו, ובמידה ולא - חרב נבוכדנצאר תשיג אותם במצרים.

יוחנן בן קרח והעם לא ציפו לנבואה כזו. הם נשברים וטוענים נגד ירמיהו "שקר אתה מדבר" (ירמיה מ"ג, ב'). והעם יורד למצרים בניגוד לאזהרות ירמיהו. יוחנן בן קרח מת במצרים.