יוחנן גלוקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גלוקר

יוחנן גְלוּקֶר (נולד ב-23 במרץ 1933) הוא פרופסור אמריטוס בחוג ללימודים קלאסיים שבאוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוחנן גלוקר
עטיפת הספר "מסילבסטר עד זקני ציון: מבוא לפילולוגיה"

יוחנן גלוקר נולד בחיפה. אביו יצחק גלוקר הגיע לארץ ישראל מווינה והיה רופא ואימו באה מרוסיה. אביו היה ממייסדי קופת חולים הכללית, ועל שמו גן יצחק בהר הכרמל בחיפה. גלוקר למד בבית הספר "חוגים", ובין מוריו הבולטים היה המורה לספרות - אחר כך פרופסור - ברוך קורצווייל. גלוקר התחיל ללמוד ב-1954 באוניברסיטה העברית, ולמד פילוסופיה והיסטוריה כללית ולימודים קלאסיים לתואר ראשון ושני. למד לדוקטורט באוניברסיטת אוקספורד, ולימד לימודים קלאסיים באוניברסיטת אקסטר באנגליה מ-1964 עד 1978. ב-1978 עלה לישראל וקיבל מינוי של פרופסור חבר, ב-1984 מונה כפרופסור מן המניין וב-2001 יצא לגמלאות כפרופסור אמריטוס. גלוקר עשה שבתונים כפרופסור אורח במכון המחקר ללימודים יווניים בוושינגטון, באוניברסיטת תל אביב (כשלימד באנגליה) ובקולג' האוניברסיטאי של לונדון. לאחר פרישתו החל להורות מספר חודשים בשנה באוניברסיטת כרתים.

גלוקר היה היושב ראש של האגודה ללימודים קלאסיים בישראל. גלוקר זכה לתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אתונה. גלוקר נשוי ואב לשתי בנות.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב מחקריו של יוחנן גלוקר עניינם פילוסופיה בתקופה ההלניסטית והרומית המוקדמת. הם עוסקים בעיקר באקדמיה האתונאית, באסכולה הסטואית וביחסים ביניהן. עסק גם בתולדות הלימודים הקלאסיים, ופרסם מאמרים רבים על קיקרו.

אנטיוכוס והאקדמיה המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו זה של יוחנן גלוקר (Antiochus and the Late Academy) ראה אור בגטינגן ב-1978. הספר חוקר את ההיסטוריה של האקדמיה הספקנית והאסכולה הסטואית והוא מנסה לפתור מכלול בעיות גם היסטוריות וגם פילוסופיות.

בספר הראה גלוקר שהאקדמיה באתונה, שהייתה האגודה הפילוסופית שאפלטון ייסד, המשיכה בקיומה כמה דורות ופסקה מלהתקיים בסביבות 80 לפני הספירה. לפי גלוקר האסכולה הנאו-פלטונית של אתונה שהתחילה במאה ה-4 לספירה היא לא חלק מהאקדמיה. עד שכתב את ספרו היה מקובל שאפלטון ייסד את האסכולה שקוראים לה אקדמיה והיא נמשכה כאגודה פילוסופית להוראה ולמחקר עד 529 לספירה הנוצרית, כלומר 1000 שנות המשכיות של האקדמיה. גלוקר הראה שאין לכך ביסוס במקורות, ולמעשה האקדמיה התקיימה רק כ-300 שנה, והאסכולה הנאו-פלטונית של אתונה הייתה מוסד חדש ולא המשכה של האקדמיה שיסד אפלטון. דעה זו התקבלה על דעת רוב החוקרים.

הרעיון של המשכיות האסכולות הגדולות באתונה במשך 1000 שנה תחילתו במאמר ארוך של חוקר הלימודים הקלאסיים קרל גוטלוב צוּמפט. מקורו בהרצאה שהרצה באקדמיה הפרוסית בשנת 1842. ההרצאה פורסמה בדברי האקדמיה הפרוסית בשנת 1843. תאוריה זאת נכנסה לכל ספרי הלימוד, כשהחוקרים הניחו כמובן מאליו שצומפט פירש כהלכה את המקורות. ספרו של גלוקר ערער על הנחה זאת, תוך נתוח מחודש של המקורות.

בין יתר חדושיו של הספר: דיון מחודש, על סמך מקורות שונים, בדבר מקומו של אנטיוכוס מאשקלון, פילוסוף אתונאי בן המאה הראשונה לפסה"נ, בהתפתחות הפילוסופיה האפלטונית; יחסם של אנשי האקדמיה במאות ב-ג לפסה"נ, כאשר המגמה באסכולה הייתה ספקנית, לדיאלוגים של אפלטון; האקדמיה כמוסד בעל קרקעות ורכוש, ומה עלה בגורלו של אותו רכוש; תאוריות משלהי העת העתיקה בדבר המשכיות כביכול של הפילוסופיה האפלטונית 'האמיתית' וקיומה במחתרת לכמה מאות שנים - ועוד מספר בעיות מסוג זה. הספר כתוב בצורה טכנית לחלוטין, ואינו מכוון לקורא שאינו איש המקצוע.

תולדות הלימודים הקלאסיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוחנן גלוקר כתב רבות על תולדות הלימודים הקלאסיים, בעיקר באנגליה בזמן החדש, מהמאה ה-18 ואילך: מה שקוראים כיום ההתקבלות של הלימודים הקלאסיים, לא רק בעולם המדעי, אלא גם בעולם הספרות והפילוסופיה. גלוקר כתב גם על תולדות הלימודים הקלאסיים בגרמניה ובצרפת במאות ה-16 וה-17, אז הייתה צרפת מרכז הלימודים הקלאסיים. גלוקר סבור כי חשיבות העסוק בתולדות המחקר בשטח המדעי שהחוקר עובד בו הוא בלימוד משגיאותיהם של אחרים ובמאמץ לשפר את שיטות העבודה שלו ולהימנע מדעות קדומות 'חבויות'.

קיקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו הפילוסופיים של קיקרו הם גם אחד ממקורותינו החשובים לתולדות הפילוסופיה בתקופה המכונה הלניסטית - במאות א-ג לפסה"נ. קיקרו כתב לטינית, כדי ללמד את הפילוסופיה לבני עמו הרומאים, אך מקורותיו היו יוניים, והוא חשב בשתי השפות בעת ובעונה אחת. משום כך (ומסבות אחרות), יש לא מעט בעיות פרשנות העולות מקריאתם של ספרים אלה. גלוקר הקדיש כמה וכמה ממאמריו לכתביו הפילוסופיים של קיקרו, לפרושם הפילולוגי והפילוסופי, ולאופיה של מחשבתו הפילוסופית של קיקרו.

פרסומים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב פרסומיו המדעיים של גלוקר הם באנגלית, ומיעוטם ביוונית ובגרמנית. בעברית כתב ארבעה ספרים, שניים כמבואות פופולריים לפילוסופיה יוונית, אחד כביקורת על כמה פרסומים בעברית בשטח זה ואילו הספר הרביעי הוא מבוא לפילולוגיה. הוא גם פרסם מספר מאמרי ביקורת בעברית העוסקים בספרים ובמאמרים בפילוסופיה עתיקה ופה ושם גם בשטחים אחרים של הלימודים הקלאסיים.

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Antiochus and the Late Academy, Vandenhoek & Rupprecht, Göttingen 1978.

מאמרים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים בענייני ספרות יונית ולטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'Aeschylus and the Third Actor', Classica et Mediaevalia XXX, 1969, 56-77.
  • 'Vergiliomastiges', Pegasus 15, 1972, 15-51.
  • 'Actus Tragicus: Seneca on the Stage' (with Mr. Stuart Fortey), Latomus XXXIV, 3, 1975, 699-715.
  • '+DUNTTIA+ (Cicero, Lucullus 135)", Classical Philology 73, 1978, 47-49.
  • 'Augustiora', Grazer Beiträge 19, 1993, 51-101.

מאמרים בענייני פילוסופיה עתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • על היש הבלתי מושלם, עיון, רבעון פילוסופי, כרך נ"ב, 1974, 311-247.
  • 'Cicero's Philosophical Affiliations' in the Question of Eclecticism, edd. John Dillon and Anthony Long, California 1988, 34-69.
  • 'Pros ton eiponta - Sources and Credibility of De Stoicorum Repugnantiis 8', Illinois Classical Studies XIII, 1989, 473-489.
  • 'Images of Plato in Late Antiquity', in Sabetai Unguru (ed.), Physics,Cosmology and Astronomy, 1300-1700, Dordrecht and London 1991, 3-18.
  • 'Critical Observations of Passages of Philo' (in Greek), Platon, Greek philological review, 42, 1991, 128-135.
  • 'Critolaus' Scale and Philo', Classical Quarterly NS XLII, 1992, 142-146.
  • 'Probabile, Veri Simile and Related Terms', in J. G. F. Powell (ed.), Cicero the Philosopher, Oxford 1995, 115-143.
  • 'Theophrastus, the Academy, and the Athenian Philosophical Atmosphere', in Johannes M. van Ophuijsen and Marelin van Raalte (eds.), Theophrastus, Reappraising the Sources, New Brunswick and London 1998, 299-316.

מאמרים בענייני תולדות הלמודים הקלאסיים והמסורת הקלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'Casaubon's Aristotle', Classica et Mediaevalia XXV, 1964, 274-296.
  • 'The Case for Edward Casaubon', Pegasus 9, 1967, 7-21.
  • 'Professor Key and Doctor Wagner', Pegasus 12, 1969, 21-41.
  • 'Plato in England, the Nineteenth Century and After' in Hermann Funke (ed.), Utopia und Tradition, Würzburg 1987, 149-210.
  • 'The Two Platos of Victorian Britain', in Keimpe A. Algra, Pieter W. van der Horst, David T. Runia (edd.), Polyhistor, Studies...Presented to Jaap Mansfeld, Leiden 1996, 385-406.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים של יוחנן גלוקר