יוליוס באב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוליוס באב, בצילום מהשנים 1930-1929 מאת רומן וישניאק.קופירייט:מרה וישניאק-כהן

יוליוס באבגרמנית: Julius Bab, ‏ 11 בדצמבר 1880 ברלין - 12 בפברואר 1955 רוסלין הייטס, מדינת ניו יורק) היה מבקר תיאטרון, היסטוריון של הספרות ומחזאי יהודי גרמני. נמנה עם מייסדי האגודה היהודית לתרבות בגרמניה הנאצית. היגר לארצות הברית בשנת 1938.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוליוס באב נולד בשנת 1880 בברלין כבנו של הסוחר ומייצר הרהיטים היהודי אלקן באב ושל אשתו, פאני, בת לבית הרמן. המשפחה נמנתה עם חברי הקהילה היהודית הרפורמית בבירת גרמניה[1]. מקור שם המשפחה הוא ככל הנראה בראשי התיבות ב"ב של המלים "בן ברוך"[2]. הוא למד ב"גימנסיה האסקנית" בברלין, בה הכיר, בין השאר, את היינריך אדוארד יאקוב. בהמשך הוא למד בשנים 1905-1902 בברלין ובציריך פילולוגיה גרמנית, פילוסופיה והיסטוריה. בגיל 16 הכיר את ריכרד דהמל שהפך לדמות משמעותית בעיצובו כאיש ספרות.

פעילותו כפובליציסט, מסאי ומבקר תיאטרון עד 1933[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחר כך חי באב כסופר ומחזאי עצמאי בברלין ונודע בעיקר כמבקר תיאטרון שמאמריו פורסמו בשורה של עיתונים וכתבי עת בעיר ומחוצה לה (כולל "דר ארמה טויפל" 1904-1902, "פוסישה צייטונג" ו"פסטר לויד" בבודפשט, "ולט אם מונטאג" 1923-1919, "ברלינר פולקסצייטונג" 1932-1923). הוא הצטרף לתנועת "במות העממיות" ("פולקסבינן") וערך בשנים 1932-1923 את כתב העת שלה, "דרמטורגישה בלטר של איגוד הבמות העממיות הגרמניות" (Dramaturgische Blätter). באב לימד כמרצה בבית הספר למשחק של מקס ריינהרדט.

באב היה ידיד קרוב של העיתונאי ומבקר התיאטרון זיגפריד יעקובזון ושותף שלו בשנות ההתחלה של המגזין לתיאטרון "די שאובינה" (Die Schaubühne), שנקרא לאחר מכן "די ולטבינה" (Die Weltbühne). הוא פרסם בהם 336 מאמרים.

יהודי וגרמני גאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באב ראה את עצמו יהודי וגרמני ולא ראה בין שתי הזהויות אלה אי התאמה כלשהי. הוא תיאר זאת כ"השורש הכפול לקיומו". לדעתו של יעקוב בועז, יוליוס באב (יחד עם קורט זינגר, שנספה בשואה) היה סמל ל"סינתזה היהודית-גרמנית במיטבה". באב סבר שליהודים יש ייעוד של תיווך תרבותי.[3] הוא היה מאמין מושבע בקשר המהותי העמוק בין גרמניות וזהות היהודית.[4]

כדבריו:

באוויר הגרמני צמח רוחנו מן השורש היהודי, ובאמצעות החוכמה הגרמנית והאומנות הגרמנית, מצאה את דרכה אל הקהיליה התרבותית של העולם; ואם נשארנו יהודים באמונה, בחשיבה ובפעולה, הרגשנו שגורל כפול זה לא רושש, אלא העשיר אותנו

במסתו על "רמברנדט ושפינוזה. דיוקן כפול במרחב הגרמני-יהודי" השתמש באב בדמויות של אישים אלה, כהדגמה לקשר רוחני אפשרי מסוג זה.

עמדתו בימי מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שבעבר דגל בגישה הומניסטית, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בדומה לרבים באליטה המשכילה הגרמנית, לרבות משכילים יהודים, הזדהה באב הזדהות מוחלטת עם הצד של גרמניה, מולדתו, במלחמת העולם הראשונה. כמחווה פטריוטית ערך באב סדרת קובצי שירים תחת הכותרת "מלחמה גרמנית בשירים גרמנים" (Deutsche Krieg in Deutschen Gedicht). במבוא לכרך הראשון שלה, הוא ציין: "הגיעה השעה הגורלית לעם הגרמני. היא מצאה הד לירי באלפי ואלפי לבבות מתלהבים"[5]. באנתולוגיות אלה אסף באב מספר גדול של שירים והמנונים המביעים אהבה למולדת ושנאה יוקדת לאויב. בין שירים אלה הוא הכליל גם חרוזים משלו עצמו. הוא ראה בשירי מלחמה אלה ביטוי לרוח האיתנה של גרמניה, לדבקות העם הגרמני ברוחניות של קאנט ובהומניזם של גתה. בכרך האנתולוגי השלישי שלו כלל באב גם את "שיר השנאה לאנגליה" ("אלהים, הענש את אנגליה!) מאת ארנסט ליסאואר [6]. באותה תקופה הוא ביקר בקסרקטינים ואף בחזית, תוך הקראת קטעים מגתה ולסינג בפני החיילים בחפירות.[7]

תחת השלטון הנאצי. האגודה היהודית לתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי השלטון הנאצי אחרי 1933 נמנה באב עם מייסדי "האגודה לתרבות של היהודים הגרמנים", שנקראה בהמשך "האגודה היהודית לתרבות" וניהל את מחלקת התיאטרון שלה עד לסגירתה על ידי השלטון בשנת 1938. ארגון זה נועד לשמר את חיי הרוח של יהדות גרמניה ולאפשר לאנשי הרוח, כולל אנשי התיאטרון שבקרב היהודים למצוא ותעסוקה במקצועם, אחרי שסולקו מזירת התרבות הגרמנית. בשנים 1938-1933 ערך באב את Monatsblätter des jüdischen Kulturbund (דפים חודשיים של אגודת התרבות היהודית).

שנותיו האחרונות בגלות אמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1938 הצליח באב לעזוב את גרמניה ולהגר דרך צרפת לארצות הברית. הוא מצא עבודה בניו יורק כמבקר תיאטרון של העיתון בגרמנית "ניו יורק שטאטס צייטונג". אחרי המלחמה הוא ביקר שוב בגרמניה לרגל סיור הרצאות.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוליוס באב התגורר בברלין בווילה בשכונת גרונוולד.[8] היה נשוי לאליזבת "אלזה" קרולינה יוהאנה לוס (1963-1878) ולזוג נולדו שלושה ילדים: ברנד (ביורן), אורזולה וברברה.[9] באב נפטר בגלות ארצות הברית, ברוסלין הייטס, במדינת ניו יורק.

מבחר ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחית זיכרון על בית בווילמרסדורף, שבו התגורר יוליוס באב בשנים 1908-1906

יוליוס באב כתב 90 ספרים וביוגרפיות על עולם התיאטרון:

  • 1904 - Die Berliner Boheme (הבוהמה הברלינאית)
  • 1910-1911,1922-1933,Der Mensch auf der Bühne. Eine Dramaturgie fur Schauspieler (האדם על הבמה)
  • 1911 Die Chronik des deutschen Dramas מונוגרפיה של השחקנים הגרמנים - 5 כרכים
  • 1930 Der Mensch auf der Bühne. Eine Dramaturgie fur Schauspieler (האדם על הבמה)
  • 1910,1926 George Bernard Shaw
  • Ludwig Anzengruber
  • Nebenrollen. Ein dramaturgischer Mikrokosmos 1913 (תפקידים משניים. מיקרוקוסמוס תיאטרוני)

on the site archive

  • Fortinbras oder Der Kampf des 19. Jahrhunderts mit dem Geist der Romantik. Sechs Reden. 1914.

(פורטינברס או מאבקה של המאה ה-19 ברוח הרומנטיזם. שש הרצאות)

  • Am Rande der Zeit 1915 בשולי הזמן - מסות
  • עם וילי האנדל: Wien und Berlin. Vergleichendes zur Kulturgeschichte der beiden Hauptstädte Mitteleuropas. Berlin 1918 (Neue, bearbeitete Ausgabe. Mit einem Schlußkapitel von Hermann Kienzl. Berlin 1926)

(וינה וברלין. מבט השוואתי על ההיסטוריה התרבותית של שתי בירות מרכז אירופה. (מהדורה חדשה, מתוקנת, עם אחרית דבר מאת הרמן קינצל)

  • Die deutsche Kriegslyrik 1914–1918. Eine kritische Bibliographie. Stettin 1920.(ליריקת המלחמה הגרמנית 1918-1914. ביבליוגרפיה בקורתית)
  • 1921 »Das Leben Goethes« 
  • 1922 -Heinrich von Kleist und seine bühnenwerke
  • 1923 - Hebbel
  • 1925 - Shakespeare
  • Richard Dehmel. Die Geschichte eines Lebenswerkes Leipzig 1902, 1926.

(ריכרד דהמל. היסטוריה של מפעל לחיים)

  • 1926 - Goethe und die Juden
  • Das Theater der Gegenwart. Geschichte der dramatischen Bühne seit 1870 (= Illustrierte theatergeschichtliche Monographien. Bd. 1, Leipzig) 1928. (התיאטרון העכשווי. ההיסטוריה של הבמה הדרמטית החל מ-1870- ב"מונוגרפיות מאוירות על תולדות התיאטרון", כרך א)
  • Albert Bassermann. Weg und Werk eines deutschen Schauspielers um die Wende des 20. Jahrhunderts. Leipzig 1929 ("אלברט בסרמן. דרכו ומפעל חייו של שחקן גרמני בצומת המאה ה-20")
  • Die Devrients. Geschichte einer deutschen Theaterfamilie. Berlin 1932 (בני דווריינט. תולדות משפחה גרמנית של אנשי תיאטרון)
  • Rembrandt und Spinoza. Ein Doppelbildnis im deutsch-jüdischen Raum. Berlin 1934 (רמברנדט ושפינוזה. דיוקן כפול במרחב הגרמני-יהודי)
  • Leben und Tod des deutschen Judentums. Herausgegeben von Klaus Siebenhaar. Berlin 1988, (גם: Leben und Tod des deutschen Judentums. Essay, Briefe und „vita emigrationis“ (= Akte Exil.כרך. 6). Berlin 2002 (חייה ומותה של יהדות גרמניה - בעריכת קלאוס זיבנהאר - מסה, מכתבים ו"חיי מהגר")

Amerikas Dichter 1949–51 (המשוררים של אמריקה) 2 כרכים

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Der Andere - 1907 (האחר), קומדיה טרגית

on site archive ָ1908 - Das Blut (הדם), דרמה

שירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ausgewaehlte Gedichte 1930 (שירים מובחרים), כולל השיר Der Jude (היהודי)

כתבים אוטוביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Erinnern, autobiographische Skizze

מכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באב ניהל התכתבות ענפה עם אישים רבים בזירה התרבותית הגרמנית והיהודית - כמו גרהרט האופטמן,שטפן צווייג, מרטין בובר, ואחרים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Elisabeth Albanis German-Jewish Cultural Identity from 1900 to the Aftermath of the First World War, De Gruyter, Tübingen 2002
  • Amos Elon The Pity of it all - A Portrait of Jews in Germany 1743-1933. Penguin Books, London 2002
  • David Wertheim Salvation through Spinoza: A Study of Jewish Culture in Weimar Germany 2011
  • John Willett - Expressionism, New York 1970

Sylvia Rogge-Gau: Julius Bab und der Jüdische Kulturbund. Metropol, Berlin 1999

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוליוס באב בוויקישיתוף

מאמר רוויו מאת אוולין אדונקה באתר "דוד" - Metropol, Berlin 1999

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ E.Adynka
  2. ^ האתר familyname
  3. ^ E.Albanis עמ' 148-149
  4. ^ E.Albanis עמ' 148-149
  5. ^ מצוטט אצל John Willett 1970 עמ' 102
  6. ^ A.Elon עמ' 323
  7. ^ A.Elon עמ' 323
  8. ^ A.Elon עמ' 322
  9. ^ Julius Bab on genealogical site Geni