יוליוס וגנר-יאורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תמונה משנות ה-1920
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
יוליוס וגנר-יאורג
Julius Wagner Ritter von Jauregg
לידה 7 במרץ 1857
ולס, אוסטריה, אוסטריה עילית , האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בספטמבר 1940 (בגיל 83)
וינה, אוסטריה, גרמניה הנאצית (ה"רייך השלישי") עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות המרכזי בווינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוליוס פון וגנר יאורגגרמנית:Julius Wagner-Jauregg, ‏ 7 במרץ 1857 ולס - 27 בספטמבר 1940) היה רופא אוסטרי, פסיכיאטר ונאורולוג. זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה בשנת 1927 על הטיפול באמצעות החדרת מלריה בחולי עגבת שלישונית עם "שיתוק כללי מתקדם" או "קהיון שיתוקי". וגנר פון יאורג היה הפסיכיאטר הראשון שזכה בפרס נובל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל האצולה של משפחת וגנר פון יאורג בשנת 1883

נולד בשנת 1857 בשם יוליוס וגנר ביישוב ולס באוסטריה העילית כאחד מארבעת ילדיהם של אדולף יוהאן וגנר ושל לודוביקה יאורניג רנצוני. שם המשפחה שונה לוגנר פון יאורג בשנת 1883 כשהעניק קיסר אוסטרו-הונגריה לאביו את תואר האצולה "אביר פון יאורג" מאז היה שמו יוליוס וגנר אביר פון יאורג עד להתפרקות האימפריה בשנת 1918 וביטול תארי האצולה. בהמשך התקצר שם המשפחה ל-"ווגנר-יאורג". האם נפטרה כשבנה יוליוס היה עדיין ילד. אחרי לימודים יסודיים למד וגנר פון יאורג ב"גימנסיה הסקוטית" (Schottengymnasium) בווינה ואחר כך בשנים 1880-1874 בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת וינה . כסטודנט היה וגנר פון יאורג תלמידו של סלומון שטריקר במכון לפתולוגיה כללית וניסויית, בה התוודע למחקרים על חיות מעבדה. בשנת 1880 סיים את עבודת הדוקטורט שלו ברפואה בנושא "המקור והתפקוד של הלב הטכיקרדי". במכון של שטריקר הכיר וגנר יאורג גם את זיגמונד פרויד והשניים נשארו ביחסי ידידות. בשנת 1882 עזב את המכון.

המשך קריירה הרפואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שלמשך זמן קצר עבד במחלקה לרפואה פנימית של במברגר, בשנים 1887-1883 עבד בקליניקה הפסיכיאטרית של מקסימיליאן ליידסדורף, אף על פי שהתמחותו המקורית לא הייתה בפתולוגיה של מערכת העצבים ולא חשב קודם לכן לעבוד בתחום רפואת הנפש. ב-1885 עבר בחינת הסמכה להוראה (venia legendi) ונתבקש להרצות על הפתולוגיה של מערכת העצבים, החל משנת 1888 גם עם התיחסות למחלות הפסיכיאטריות. כשחלה מנהל הקליניקה, ליידסדורף בשנת 1887, התמנה וגנר פון יאורג במקומו. בסופו של דבר ב-1889 ירש מריכרד פון קראפט-אבינג את ניהול הקליניקה הנאורו-פסיכיאטרית של אוניברסיטת גראץ. שם התחיל מחקרים על הקשר בין הזפקת, לפיגור שכלי וליוד. בעצתו לימים, בשנת 1923, התחילה הממשלה האוסטרית להתחילה לספק מלח עם תוספת יוד באזורים הנגועים בזקפת . בשנית 1893-1892 ניהל וגנר פון יאורג את "מוסד למשוגעים" (Landesirrenanstalt) אאצ שטיינהוף. ב-1893 התמנה לפרופסור שלא מן המניין לפסיכיאטריה ולנוירולוגיה ולמנהל הקליניקה לפסיכיאטריה ולמחלות עצבים בווינה במקומו של תאודור מיינרט. עם עוזריו באותה תקופה נמנה קונסטנטין פון אקונומו. כעבור שנתיים ב1902 עבר וגנר פון יאורג לקליניה הפסיכיאטרית של בית החולים הכללי של וינה. ב-1911 חזר לתפקידו הקודם.

כחבר במועצה לבריאות של הקיסרות קידם וגנר פון יאורג חוק להגנת זכויות חולי הנפש והסדרת התעודות לחולים הפסיכוטיים. כמו כן קידם את הנהגת הפסיכיאטריה כמקצוע חובה בקוריקולום של הרופאים.

מחקריו המדעיים ופרס נובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתו המדעית העיקרית של וגנר פון יאורג התמקדה בטיפול במחלות הנפש באמצעות גרימת חום גבוה, גישה טיפולית ידועה כ"פירותרפאיה". בשנת 1887 הוא חקר את השפעות מחלות החום על המצבים הפסיכוטיים. בהמשך חקר את השפעת החום נגרם על ידי שושנה או על ידי הטוברקולין (שנתגלה על ידי רוברט קוך בשנת 1890). מאחר ששיטות טיפול אלה לא עבדו מספיק טוב, בשנת 1917 ניסה וגנר פון יאורג להחדיר לגוף החולים את טפילי המלריה - פלסמודיום ויוואקס. שיטה זו הוכיחה את עצמה במקרי "שיתוק כללי" , "השיתוק הכללי המתקדם" או העגבת שלישונית הקרויה גם נאורוסיפיליס , שנחשבה באותה תקופה למחלה סופנית. 15% מהחולים המאושפזים במוסדות פסיכיאטריים נשאו אבחנה זאת. גרימת מלריה נחשבה לסיכון מתקבל על הדעת מכיוון שהיה קיים כבר טיפול זמין למלריה באמצעות קינין. בהמשך בשנים 1940-1917 מלריה הנגרמת על ידי הטפיל הפחות תוקפי - פלסמודיום ויוואקס - שימשה כטיפול בעגבת השלישונית הודות לחום הגבוה והממושך שנגרם - סוג של פירטותראפיה. לפי דיווחיו של וגנר פון יאורג כ-30-40% מהמקרים החלימו. חולי עגבת טריים יכלו להתרפא לחלוטין על ידי צירוף הטיפול במלריה עם הזרקת סלוורסאן ונאוסלברססן , שתי תרופות ששימשו אז בטיפול במחלה זו. תגליתו זו זיכתה את ואגנר-יאורג בפרס נובל לרפואה בשנת 1927 וגנר-יאורג הקדיש לטיפול זה ספר - Verhütung und Behandlung der progressiven Paralyse durch Impfmalaria (מניעתו וטיפולו של השיתוק המתקדם באמצעות החדרת מחריה) - שהופיע בכרך זיכרון בספר לימוד לטיפול ניסיוני (Handbuch der experimentellen Therapie) (1931). שיטה זו, שנודעה כמלריותרפיה הייתה בכל זאת מסוכנת. היא גרמה למותם של כ-15% מהמטופלים ולכן איננה יותר בשימוש.

וגנר-יאורג ניסה גם במוצרים הורמונליים ממקור תירואידי או שחלתי בטיפול במצבים פסיכוטיים אצל נערים עם עיכוב החביון. הוא דיווח כי טיפולים אלה גרמו להתפתחות האיפיונים המיניים המשניים ולשיפור המצבים הפסיכוטיים.חולי סכיזופרניה שיוחסה ל"אוננות מוגזמת" עברו עיקור ולפי דיווחיו של וגנר יאורג מצבם הנפשי "השתפר".

אחרי הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1928 פרש וגנר-יאורד מתפקידו אך נשאר פעיל ובבריאות טובה עד למותו בספטמבר 1940. אחרי פרישתו עוד כתב כ-80 מאמרים מדעיים. שנה לפני מותו נתגלה הפניצילין, הטיפול האנטיביוטי החדש שהפך לטיפול היעיל לעגבת והסיר את הטיפול במלריה מן הפרק.

השקפותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות לחייו ולפעילותו הושפע וגנר-יאורג מהלאומנות הגרמנית הקיצונית והאידיאולוגיה האנטישמית ואהד את מדיניותו של היטלר נמצא תיעוד לתמיכתו בנאציזם זמן קצר אחרי פלישת גרמניה לאוסטריה בשנת 1938. הוא ביקש להירשם למפלגה הנאצית אך ככל הנראה בקשתו נדחתה בגלל נישואיו הראשונים ליהודיה בלבינה פרומקין (ממנה ההתגרש בשנת 1930) כמו רופאים רבים בתקופתו תמך וגנר-יאורג בתורת ה"היגיינה הגזעית" המכונה "אאוגניקה" והשפיע על תלמידים כמו אלכסנדר פילץ, שחיבר ספר לימוד לפסיכיאטריית הגזע שבו הוצגו היהודים כנושאים נטייה למחלות נפש. עוד כחבר בשנת 1935 בחברה האנתרופולוגית האוסטרית הוא צידד בעיקור כפוי של חולי נפש ושל פושעים הוא כיהן כיושב ראש הליגה האוסטרית לתורשה וריענון גזעיים שתמכה בעיקר כפוי של בעלי "נתונים גנטיים נחותים". חקירה שנפתחה לגביו בשנת 2004 בנוגע למקום המכובד שהוקצה לו בבית הקברות המרכזי של וינה הגיעה למסקנה שעל אף השקפותיו לא היה המדען חבר במפלגה הנאצית וגם ההשקפות האואגניסטיות לא היו חריגות מאוד לעומת המקובל אז בחוגים רפואיים נרחבים. [1]

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1932 - נבחר לחבר באקדמיה לאופולדינה - אקדמיה גרמנית לחוקרי הטבע
  • 1927 - פרס נובל לפיזיולוגיה ולרפואה - על טיפול מוצלח בעגבת מאוחרת ו ועל גילוי הטיפול באמצעות חום גבוה.
  • 1929 - חבר לשם כבוד של האקדמיה האוסטרית למדעים

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פסל לזכרו בחצר ארקדות של אוניברסיטת וינה
  • חצר וגנר יאורג נקרא כך ברובע אלזנגרונד בווינה
  • 1981 - דרך וגנר-יאורג ברובע 14 פנצינג של וינה - נקראה על שמו.
  • קליניקה הפסיכיאטרית בעיר לינץ נקראה על שמו.
דיוקנו של וגנר-יאורג על שטר על 500 שילינג של הרפובליקה האוסטרית משנת 1953
  • בתי ספר , בתי חולים ורחובות באוסטריה נקראים על שמו.
  • בשנת 1953 הנפיק הבנק האוסטרי שטר של 500 שילינג עם דיוקנו
  • 1957 - למלאת מאה שנה להולדתו הנפיק הדואר האוסטרי בול דואר עם דיוקנו.

[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wolfgang Regal, Michael Nanut Vienna - a doctor's guide, Springer, Wien 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוליוס וגנר-יאורג בוויקישיתוף

Tonse Raju Pediatrics. 117 (2): 2006.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ W.Regal, M.Nanut 2007 עמ' 75]
  2. ^ על הבול של אוסטריה