יוליוס יאקוב פון היינאו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה.

אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

Crystal Clear app help index.svg
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים, שמות.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
יוליוס יאקוב פון היינאו
Julius Jakob von Haynau
ליתוגרפיה מאת יוזף קריהובר, 1849
ליתוגרפיה מאת יוזף קריהובר, 1849
לידה 14 באוקטובר 1786
קאסל, רוזנות הסן, גרמניה, האימפריה הרומית הקדושה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 במרץ 1853 (בגיל 66)
וינה, אוסטריה, האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות סנקט לאונהרד בגראץ
מדינה האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג תרזיה ובר פון ורוינפלס (1808ערך בלתי־ידוע) עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא הקיסרי האוסטרי עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 14 במרץ 1853 עריכת הנתון בוויקינתונים
דרגה פלדצוגמייסטר, פילדמרשל עריכת הנתון בוויקינתונים
פעולות ומבצעים
המלחמות הנפוליאוניות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
  • אות המסדר מריה תרזיה בדרגת מפקד
  • דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש
  • אביר הצלב הגדול במסדר מריה תרזיה
  • מסדר כתר הברזל
  • מסדר אישטוון הקדוש של הונגריה
  • עיטור אנדריי הקדוש
  • אות מסדר העיט הלבן
  • אות המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש
  • אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3
  • המסדר הצבאי של מריה תרזה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ברון יוליוס יאקוב פון היינאוגרמנית: Julius Jacob Freiherr von Haynau; ‏ 4 באוקטובר 1786, קאסל14 במרץ 1853, וינה) היה גנרל קיסרי אוסטרי, יליד גרמניה, בעל אחוזות במחוז סטמר בממלכת הונגריה. התפרסם כאיש צבא מוכשר, אולם שמו נודע לשמצה בגלל אכזריותו בדיכוי המרד נגד האוסטרים בברשה בלומברדיה ב־31 במרץ 1849 ובדיכוי המהפכה ההונגרית והמאבק העצמאות של הונגריה באותה שנה, 1849. לכן כונה "הצבוע מברשה",[1] "התליין הצמא דם" או "התליין מארד". הגיע לדרגת פלדצוגמייסטר.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוליוס יאקוב פון היינאו נולד בשנת 1786 בעיר קאסל כילדם הצעיר, השביעי ללא נישואים של רוזה (רבקה) וילהלמינה דורותאה ריטר (1833-1759), ושל וילהלם (1821-1743), לימים (החל משנת 1803) נסיך בוחר של הסן-קאסל. [2] הרוזן וילהם היה נשוי משנת 1764 לבת של פרדריק החמישי, מלך דנמרק, הנסיכה וילמה קרולינה פון אולדנבורג ובעת נישואיו ניהל רומנים רבים מחוץ לנישואים. רוזה (רבקה) דורותאה הייתה פלגשו השנייה של הרוזן ואם ילדיו. היא נולדה בביל, בשווייץ, כבתם של הרוקח יוהאן גאורג ריטר ושל מריה מגדלנה ויץ יוליוס יאקוב נולד אחרי שאביו חזר לאשתו החוקית ולמשפחתו בהסן-קאסל בתום שהות בת עשרים שנה בדנמרק. האב הכיר בבן זה ודאג לחינוכו ולהתייגוסותו לצבא כפרח קצונה. בשנת 1800 יוליוס ושאר ששת ילדיהם של הנסיך וילהלם ופלגשו זכו לתואר "ברון" (פרייהר) או "ברונית" (פראין) פון היינאו". בזמנו לפי בקשת הרוזן וילהלם, הקיסר יוזף השני העניק לאם את התואר "ברונית לינדנטל".

הקריירה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היינאו בראש לוחמיו, ציור משנת 1853 מאת הצייר ג'וספה בצולי

בשנת 1801 בגיל 15 התגייס היינאו כפרח קצונה רגלי בצבא הקיסרי האוסטרי. היינאו רכש ניסיון צבאי רב כחייל במלחמות הנפוליאוניות. השתתף בקרב אולם לפני שקודם לדרגת קפטן-לוטננט בימי מלחמת הקואליציה החמישית. נפצע בקרב וגראם בשנת 1809, אחד הניצחונות החשובים ביותר של הצרפתים במלחמות אלה. אחר כך הוא הצטיין בקרבות שניהלו האוסטרים באיטליה בשנים 1813 ו־1814 כשהועלה לדרגת מייג'ור. בין השנים 1815–1847 קודם היינאו פעמים חוזרות, עד שהגיע לדרגת פלדמרשל-לוטננט.

תפקידו בדיכוי המהפכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היינאו נודע כבעל מזג אלים, מה שסיבך אותו ביחסים עם מפקדיו. תמיכתו במונרכיה הביאה אותו להתנגד בנחישות לתנועות המהפכניות שפרצו באמצע המאה ה־19. כשפרצו המרידות המהפכניות באיטליה, נבחר היינאו לפקד על הכוחות שנועדו לדכא אותם. נודע בחומרת הצעדים שנקט כדי לדכא מרד בעיר ברשה ולהעניש את המשתתפים בו. המון משולהב טבח בחיילים האוסטרים הנכים שהיו מאושפזים בבית חולים, והיינאו הורה אז על תגובת תגמול. רבים מהתוקפים האחראים לטבח הוצאו להורג.

ביוני 1849 נקרא היינאו לווינה כדי לפקד על צבא מילואים. הוא נדרש לדכא את המהפכה בהונגריה ולבסוף הצליח לעשות זאת בעזרת כוח משלוח רוסי גדול. היינאו התגלה כמפקד יעיל אבל אכזר. האסטרטגיה התוקפנית שלו נועדה להראות כי בזכות אוסטריה עצמה, ולא בזכות רוסיה, הושג הניצחון על המהפכנים[3] הוא היה משוכנע שהפנייה לסיוע מרוסיה הייתה מיותרת, ושאוסטריה יכלה עם תגבורות מאיטליה מסוגלת להתמודד[4] בהונגריה כמו באיטליה הוקיעו את היינאו בגין גישתו הברוטלית. למשל, טענו שהורה להלקות נשים שנחשדו בשיתוף פעולה עם המורדים. הוא הורה גם כן על ההוצאה להורג בתלייה של שלושה עשר הגנרלים המורדים ההונגרים בעיר ארד ב־6 באוקטובר 1849, הידועים בהונגריה כ"שלושה עשר המרטירים מארד" (אנ'). בעוד שיריביו כינו אותו "הצבוע מברשה" או "התליין מארד", החיילים האוסטרים מעריציו קראו לו "הטיגריס ההבסבורגי".

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי החזרת השלום באימפריה התמנה היינאו למחפקד הארמייה השלישית בהונגריה. מזגו הסוער גרר אותו למריבות עם שר המלחמה והוא התפטר בשנת 1850. אחרי הפרישה ערך טיולים בחוץ לארץ, כולל במערב אירופה ובאנגליה. שמו כמדכא אכזר יצא למרחקים. בבריסל הוא נמלט בעור שיניו מפני המון זועם. בלונדון הותקף על ידי כמה שליחים ממבשלת הבירה "בארקלי אנד פרקינס" בסאות'ווארק שהשליכו עליו בוץ ואשפה וגירשו אותו לאורך בורו היי סטריט בצעקות:"הלאה הקצב האוסטרי!". כשבשנת 1864ביקר המהפכן האיטלקי ג'וזפה גריבלדי באנגליה עמד על הבקשה לבקר באותה מבשלת בירה כדי להודות לשליחים על מעשם.[5]

היינאו מת בשנת 1853 והובא לקבורה בבית הקברות סנקט לאונהרד בעיר גראץ באוסטריה.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהיה קצין צעיר בגיל 22 יוליוס היינאו התחתן עם תרזיה ובר פון טרוינפלס, בתו של הפילדמרשל ובר פון טרוינפלס. חמיו נהרג בשנה הבאה בקרב אספרן-אסלינג בימי המלחמות הנפוליאוניות. בני הזוג חיו מעל ארבעים שנות נישואים עד למות האישה בשנת 1850. הייתה להם בת אחת – קלוטילדה (1897-1809)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Renzo Bresciani Brescia 1848 e 1849 in Le Dieci Giornate Comune di Brescia, Ateneo di Brescia, Comitato bresciano del l'Istituto per la Storia del risorgimento italiano Stamperia Fratelli Geroldi Brescia 1989

באתר storico

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 2017 Valtorta
  2. ^ האתר הגנאלוגי geni
  3. ^ Alice Freifeld – Nationalism and the crown in liberal Hungary 1848-1914, 2000
  4. ^ Nationalism and the crown in liberal Hungary, 1848-1914 Alice Freifeld 2000 p. 90-91
  5. ^ Judith Flanders The Victorian City St MArtin Press, New York 2014 עמ' 345