יוליוס יאקוב פון היינאו

יוליוס יאקוב פון היינאו
Julius Jakob von Haynau

ליתוגרפיה מאת יוזף קריהובר, 1849
לידה	14 באוקטובר 1786 קאסל, רוזנות הסן, גרמניה, האימפריה הרומית הקדושה
פטירה	14 במרץ 1853 (בגיל 66) וינה, אוסטריה, האימפריה האוסטרית
מקום קבורה	בית הקברות סנקט לאונהרד בגראץ
מדינה	האימפריה האוסטרית
בן או בת זוג	תרזיה ובר פון ורוינפלס (1808–ערך בלתי־ידוע)
צאצאים	קלוטילדה, ברונית פון היינאו
השתייכות	הצבא הקיסרי האוסטרי
תקופת הפעילות	1801 – 14 במרץ 1853 (כ־52 שנים)
דרגה	פלדצוגמייסטר, פילדמרשל
פעולות ומבצעים
המלחמות הנפוליאוניות
עיטורים
אזרחות כבוד של בודפשט (1850) אזרחות כבוד של שופרון (1849) אביר הצלב הגדול במסדר מריה תרזיה המסדר הצבאי של מריה תרזה מסדר כתר הברזל מסדר אישטוון הקדוש של הונגריה דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש אות המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש עיטור אנדריי הקדוש אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3 אות מסדר העיט הלבן אות המסדר מריה תרזיה בדרגת מפקד

ברון יוליוס יאקוב פון היינאו (בגרמנית: Julius Jacob Freiherr von Haynau; ‏ 4 באוקטובר 1786, קאסל – 14 במרץ 1853, וינה) היה גנרל קיסרי אוסטרי, יליד גרמניה, בעל אחוזות במחוז סטמר בממלכת הונגריה. התפרסם כאיש צבא מוכשר, אולם שמו נודע לשמצה בגלל אכזריותו בדיכוי המרד נגד האוסטרים בברשה בלומברדיה ב־31 במרץ 1849 ובדיכוי המהפכה ההונגרית והמאבק העצמאות של הונגריה באותה שנה, 1849. לכן כונה "הצבוע מברשה", "התליין הצמא דם" או "התליין מארד". הגיע לדרגת פלדצוגמייסטר.

קורות חייו

ילדות וצעירות

יוליוס יאקוב פון היינאו נולד בשנת 1786 בעיר קאסל כילדם הצעיר, השביעי ללא נישואים של רוזה (רבקה) וילהלמינה דורותאה ריטר (1833-1759), ושל וילהלם (1821-1743), לימים (החל משנת 1803) נסיך בוחר של הסן-קאסל. הרוזן וילהלם היה נשוי משנת 1764 לנסיכה וילמה קרולינה פון אולדנבורג ביתו של פרדריק החמישי, מלך דנמרק, ובעת נישואיו ניהל רומנים רבים מחוץ לנישואים. רוזה (רבקה) דורותאה הייתה פלגשו השנייה של הרוזן ואם ילדיו. היא נולדה בביל, בשווייץ, כבתם של הרוקח יוהאן גאורג ריטר ושל מריה מגדלנה ויץ. יוליוס יאקוב נולד אחרי שאביו חזר לאשתו החוקית ולמשפחתו בהסן-קאסל בתום שהות בת עשרים שנה בדנמרק. האב הכיר בבן זה ודאג לחינוכו ולהתייגוסותו לצבא כפרח קצונה. בשנת 1800 יוליוס ושאר ששת ילדיהם של הנסיך וילהלם ופלגשו זכו לתואר "ברון" (פרייהר) או "ברונית" (פראין) פון היינאו". בזמנו לפי בקשת הרוזן וילהלם, הקיסר יוזף השני העניק לאם את התואר "ברונית לינדנטל".

הקריירה הצבאית

היינאו בראש לוחמיו, ציור משנת 1853 מאת הצייר ג'וספה בצולי

בשנת 1801 בגיל 15 התגייס היינאו כפרח קצונה רגלי בצבא הקיסרי האוסטרי. היינאו רכש ניסיון צבאי רב כחייל במלחמות הנפוליאוניות. השתתף בקרב אולם לפני שקודם לדרגת קפטן-לוטננט בימי מלחמת הקואליציה החמישית. נפצע בקרב וגראם בשנת 1809, אחד הניצחונות החשובים ביותר של הצרפתים במלחמות אלה. לאחר מכן הצטיין בקרבות שניהלו האוסטרים באיטליה בשנים 1813 ו־1814, שם הועלה לדרגת מייג'ור. בין השנים 1815–1847 קודם היינאו פעמים נוספות, עד שהגיע לדרגת פלדמרשל-לוטננט.

תפקידו בדיכוי המהפכות

היינאו נודע כבעל מזג אלים, מה שסיבך אותו ביחסים עם מפקדיו. תמיכתו במונרכיה הביאה אותו להתנגד בנחישות לתנועות המהפכניות שפרצו באמצע המאה ה־19. כשפרצו המרידות המהפכניות באיטליה, נבחר היינאו לפקד על הכוחות שנועדו לדכא אותם. נודע בחומרת הצעדים שנקט כדי לדכא מרד בעיר ברשה ולהעניש את המשתתפים בו. המון משולהב טבח בחיילים אוסטרים נכים שהיו מאושפזים בבית חולים, ובעקבות כך הורה היינאו על ביצוע פעולת תגמול. רבים מהתוקפים האחראים לטבח הוצאו להורג.

ביוני 1849 נקרא היינאו לווינה כדי לפקד על צבא מילואים. הוא נדרש לדכא את המהפכה בהונגריה ולבסוף הצליח לעשות זאת בעזרת כוח משלוח רוסי גדול. היינאו התגלה כמפקד יעיל אבל אכזר. האסטרטגיה התוקפנית שלו נועדה להראות כי בזכות אוסטריה עצמה, ולא בזכות רוסיה, הושג הניצחון על המהפכנים הוא היה משוכנע שהפנייה לסיוע מרוסיה הייתה מיותרת, ושבעזרת תגבורות מאיטליה אוסטריה יכלה להתמודד לבדה. בהונגריה כמו באיטליה הוקיעו את היינאו בגין גישתו הברוטלית. למשל, טענו שהורה להלקות נשים שנחשדו בשיתוף פעולה עם המורדים. כמו כן, הוא הורה על הוצאה להורג בתלייה של שלושה עשר הגנרלים המורדים ההונגרים בעיר ארד ב־6 באוקטובר 1849, הידועים בהונגריה כ"שלושה עשר המרטירים מארד" . בעוד שיריביו כינו אותו "הצבוע מברשה" או "התליין מארד", החיילים האוסטרים מעריציו קראו לו "הטיגריס ההבסבורגי".

שנותיו האחרונות

אחרי החזרת השלום באימפריה התמנה היינאו למפקד הארמייה השלישית בהונגריה. מזגו הסוער גרר אותו למריבות עם שר המלחמה והוא התפטר בשנת 1850. אחרי הפרישה ערך טיולים בחוץ לארץ, כולל במערב אירופה ובאנגליה. שמו כמדכא אכזר יצא למרחקים. בבריסל הוא נמלט בעור שיניו מפני המון זועם. בלונדון הותקף על ידי כמה שליחים ממבשלת הבירה "בארקלי אנד פרקינס" בסאות'ווארק שהשליכו עליו בוץ ואשפה וגירשו אותו לאורך בורו היי סטריט בצעקות:"הלאה הקצב האוסטרי!". כשבשנת 1864 ביקר המהפכן האיטלקי ג'וזפה גריבלדי באנגליה, הוא עמד על כך שהוא יבקר באותה מבשלת בירה כדי להודות לשליחים על מעשיהם.

היינאו מת בשנת 1853 והובא לקבורה בבית הקברות סנקט לאונהרד בעיר גראץ באוסטריה.

חייו הפרטיים

כשהיה קצין צעיר בגיל 22 יוליוס היינאו התחתן עם תרזיה ובר פון טרוינפלס, בתו של הפילדמרשל ובר פון טרוינפלס. חמיו נהרג בשנה הבאה בקרב אספרן-אסלינג בימי המלחמות הנפוליאוניות. בני הזוג חיו מעל ארבעים שנות נישואים עד למות האישה בשנת 1850. הייתה להם בת אחת – קלוטילדה (1897-1809)

דמותו במדיה התרבותית

לוח זיכרון על קיר בית בפארק סטריט בלונדון לזכר התקיפה של היינאו על ידי שליחי מבשלת הבירה

• 1862 - בימי מלחמת האזרחים בארצות הברית, אחרי כיבוש ניו אורלינס על ידי הכוחות האוניוניסטים

הגנרל בנג'מין באטלר הורה שאותן תושבות העיר המקללות את קציני צבא הצפון תטופלנה כזונות. משום כך הגנרל הדרומי פ.ג.ט. בורגארד כינה את באטלר "היינאו של הצפון"

• אירוע המחאה נגד היינאו על יד מבשלת הבירה בארקלי אמד פרקינס מצא הד הספרו של ג.ק. צ'סטרטון "פשעי אנגליה" (1916)
• 2022 - תיאור דמיוני של פואן היינאו מופיע ברומן של קייט הארטפילד " Assassin's Creed The Engine of History: The Magus Conspiracy

פרסים ואותות הוקרה

• אזרחות כבוד של בודפשט (1850) - בוטלה ב-2011
• אזרחיות כבוד של הערים שופרון (1849), וינה, גראץ, ברטיסלבה ואראד.
• פסלו הוצב בכנסיה למוזיאון להיסטוריה צבאית בווינה.
• עיטורים צבאיים באימפריה האוסטרית:
  • - 26 במרץ 1850 - עיטור המסדר הצבאי מריה תרזיה עם דרגת מפקד והצלב הגדול

המסדר הצבאי של מריה תרזה

• • עיטור המסדר הקיסרי של לאופולד עם דרגת מפקד
  • עיטור מסדר כתר הברזל
  • עיטור המסדר אישטוון הקדוש של הונגריה
  • עיטור המסדר גאורגי הקדוש דרגה רביעית
  • אות המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש
  • עיטור אנדריי הקדוש
  • אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3
  • אות מסדר העיט הלבן

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוליוס יאקוב פון היינאו בוויקישיתוף

• יוליוס יאקוב פון היינאו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• עשרת הימים של ברשה - באתר אתנאו ברשה - לרגל מלאת 140 שנה לטבח בברשה במרץ 1849

Renzo Bresciani Brescia 1848 e 1849 in Le Dieci Giornate Comune di Brescia, Ateneo di Brescia, Comitato bresciano del l'Istituto per la Storia del risorgimento italiano Stamperia Fratelli Geroldi Brescia 1989

• Simone Valtorta Le campagne del 1849 in Italia 2017

באתר storico