יולי דניאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יולי דניאל
Юлий Маркович Даниэль
אין תמונה חופשית
לידה 15 בנובמבר 1925
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בדצמבר 1988 (בגיל 63)
מוסקבה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, כותב מדע בדיוני, מתרגם, סופר, פרוזאיסט עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג לריסה בוגורז עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אלכסנדר דניאל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Moscow State Regional University עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית העוז
  • עיטור מלחמת המולדת דרגה ראשונה
  • מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יולי מרקוביץ' דניאלרוסית: Юлий Маркович Даниэль; ‏15 בנובמבר 1925 - 30 בדצמבר 1988) היה סופר יהודי בברית המועצות. דיסידנט שיצא בגלוי נגד המשטר הסובייטי והיה אסיר פוליטי בגולאג.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יולי דניאל נולד במוסקבה ב-15 ביוני 1925. אביו, מ. דניאל, היה סופר יידיש ומחזאי. בעת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1942, בהיותו בן 17 הצהיר כי גילו גבוה יותר וגויס לצבא האדום. נלחם בחזיתות אוקראינה ובלארוס ובשנת 1944 נפצע קשה ברגליו ושוחרר מהצבא.

בשנת 1950 סיים יולי דניאל את לימודיו במכון הפדגוגי במוסקבה ועבד כמורה בקלוגה ובמוסקבה והחל לפרסם תרגומי שירה ממספר שפות. ביחד עם ידידו הסופר אנדריי סיניאבסקי כתב ספרים סאטיריים שהוברחו לפרסום בצרפת בשמות הבדויים אברם טרץ וניקולאי ארז'אק.

"יום הרצח"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפורו הנודע "קול מוסקבה" (Говорит Москва) משנת 1962 מסופר על כך שהממשלה הסובייטית מודיעה כי רצח הוא חוקי ומכריזה על "יום הרצח", מפניו יהיו חסינים השוטרים ועובדי התחבורה בלבד.

סיפור פנטסטי-מקברי זה בא לגנות את זילות חיי האדם בברית המועצות.

הסיפור התפרסם במלואו בתרגום לעברית בדבר השבוע בשנת 1966.

משפט ומאסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965 הודח ניקיטה חרושצ'וב על ידי ליאוניד ברז'נייב והחלה תקופה של הקשחת הגישה כלפי הדיסידנטים וכלפי הבעת דעות פוליטיות בעל פה ובכתב. יולי דניאל ואנדריי סיניאבסקי נעצרו והועמדו לדין בבית המשפט העליון במוסקבה, על "פעילות אנטי סובייטית" בשל פרסום ספריהם בשמות בדויים בארצות חוץ. המשפט נערך מסתיו 1965 עד פברואר 1966, וזכה לכיסוי תקשורתי נרחב בעולם. המשפט עצמו נערך בדלתיים סגורות, ויולי דניאל נדון ל-5 שנות מאסר ואנדרי סינייבסקי נדון ל-7 שנות מאסר.

לאחר המשפט הביעו אנשי רוח וקומוניסטים ברחבי העולם את מחאתם נגדו. העיתון פראבדה הגן על פסקי הדין באומרו ששני הסופרים לא הבינו את טיבה של "הדמוקרטיה הסוציאליסטית" של ברית המועצות. יש הרואים במשפט סינייבסקי-דניאל את ראשיתה של התנועה הדיסידנטית בברית המועצות.

במשך שנות מאסרו במחנה העבודה במולדובה, יצאו יולי דניאל וחמישה סופרים דיסידנטים נוספים במחאה רשמית על התנאים ששררו במחנות.

לאחר ארבע שנים במחנה העבודה ושנה נוספת בכלא יצא יולי דניאל לחופשי.

לאחר השחרור וסוף דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מן המאסר, שבמהלכו כמעט ואיבד את שמיעתו, התגורר דניאל בקלוגה ובמוסקבה, אך חדל מכל פעילות דיסידנטית. לאחר עלייתו לשלטון של מיכאיל גורבאצ'וב חלה הקלה מסוימת בהגבלות על הספרות ויצירותיו של דניאל החלו להיות נפוצות בברית המועצות.

ביוני 1988 לקה דניאל במספר התקפי לב. בשוכבו בבית חולים, העז השבועון הפופולרי אוגוניוק לפרסם בחודש יולי של אותה שנה חמישה משיריו. ב-30 בדצמבר 1988 נפטר דניאל בביתו במוסקבה לאחר התקף לב נוסף.

בשנת 1991 התפרסם באיזבסטיה שתוצאות המשפט נבדקו מחדש וכל הנאשמים זוכו מאשמה.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • This is Moscow Speaking and Other Stories, E. P. Dutton. NY, 1969
  • Prison poems, J. P. O'Hara, 1972

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]