יולי עופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

יולי (יהודה) עופר (1924 - 11 בספטמבר 2011) היה איש עסקים ישראלי אשר התמחה ועסק בתחומי נדל"ן, מסחר, הובלה ימית, מלונאות, פיננסים, ותעשייה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עופר נולד בשנת 1924 בגאלאץ שברומניה ליוסף וצילה הרשקוביץ ("הרשקוביץ" משמעותו "בן צבי", ומכאן שם המשפחה העברי "עופר") ועלה ארצה בגיל חצי שנה עם אחיו הגדולים דוד וסמי. אביו, התחיל כעגלון עני, עבר לעסוק בהובלות בעיר חיפה, וכשהתבסס עסק בשיפוץ אוניות. הבנים עזרו לאביהם בעסקיו.

בצה"ל שירת בחיל הרגלים והשתחרר בדרגת רב סרן. החל את דרכו העצמאית בעיר חיפה שם סיפק ציוד לאוניות ויחד עם אחיו סמי הקים את קבוצת האחים עופר.

יולי עופר התחתן בראשונה, עם מירית, ולהם נולדו שני ילדים - הבת ליאורה שהיא כיום יו"ר חברת מליסרון, והבן דורון. אשתו השנייה הייתה רונית יער ממנה התגרש. אשתו השלישית עימה חי עד מותו היא רות (לבית דורפמן), לה בן מנישואים קודמים.

בשנת 2002 הפרידו האחים עופר את נכסיהם: חלקו של סמי עופר בנכסי דלא ניידי ובבנק המזרחי הועבר לאחיו יולי, בתמורה לחלקו של יולי בחברה לישראל.

עופר היה ידוע כתורם נדיב למטרות הומניטריות במוסדות וארגונים בישראל במשך שנים רבות. ובנוסף לכך היה אספן גדול של דברי אמנות. בשנת 1996 התפרסם כי רכש ציור של פיקאסו תמורת 30 מיליון דולר.

פעילות עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956 ייסד עם אחיו סמי ועם מרדכי מנו את חברת הספנות נתיבי הים התיכון.

במהלך שנות ה-60 וה-70 הפכה קבוצת האחים לחברת ספנות בינלאומית כשיולי עופר ניהל את עסקיה בישראל וסמי עופר את הפעילות הבינלאומית. בשנות ה-80 הקבוצה החלה להיכנס לעסקי המכליות בהונג קונג וסינגפור. והם התרחבו לתחום הובלה ימית של דלק ופוספטים בשנות ה-90. עם הזמן הוקמה גם חברת בת שהתמקדה בספינות שיט בשם רויאל קריביאן.

עופר התמחה בעסקי נדל"ן, רכש מגרשים והקים מבנים במקומות שונים בישראל ובעיקר בעיר הרצליה שבה מיקם את מרכז עסקיו וגם בחר לגור בה. הוא תרם לפיתוחה ולהתפתחותה של הרצליה ובמיוחד ידועה מעורבותו בפרויקט המרינה בהרצליה.

בשנת 1994 רכשו האחים עופר בחלקים שווים עם מוזי ורטהיים את גרעין השליטה (26%) בבנק המזרחי. בשנת 1999 רכשו ממשפחת אייזנברג את השליטה בחברה לישראל, שבבעלותה היה מפעל טאואר סמיקונדקטור במגדל העמק ונכסים אחדים שרכשה מממשלת ישראל: בתי זיקוק לנפט בחיפה, כימיקלים לישראל וצים.

בניהולו השקיעה המשפחה בחברות כבלים (שאותה רכשה מחברת תדיראן), גרניט הכרמל (שבאמצעותה השקיעו בחברת סונול), פרויקט המרינה בהרצליה. היא רכשה גם את חברת הביטוח הסנה בניסיון לשקם אותה אבל הניסיון לא הצליח והיא פשטה את הרגל. כמו כן, הקים את חברת מליסרון, המתמחה בנדל"ן ומחזיקה במספר קניונים בישראל: קניון רמת אביב, קניון רננים, קניון הקריון וכ-20 מרכזים נוספים.

מליסרון רכשה את השליטה בחברת בריטיש ישראל, וחברת פרימיום PIH, בעלת השליטה בסנטראל יורופיאן. מרבית עיסוקה בנדל"ן ומלונאות, והיא מחזיקה ברשת חנויות המחשבים אייבורי.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בספטמבר 2011 נפטר יולי עופר בגיל 87 בביתו בהרצליה פיתוח, 3 חודשים לאחר אחיו סמי. לאחר מותו התברר כי הותיר שתי צוואות שונות, הראשונה מחלקת בצורה שווה את מניותיו בחברת עופר השקעות בין בנו הצעיר דורון ובתו הבכורה ליאורה, ואילו צוואה שנייה ומאוחרת יותר משאירה את דורון ללא ירושה, ומעבירה את כל מניותיו בחברה לליאורה, דבר שיצר סכסוך ומאבק משפטי בין היורשים. בית המשפט פסק שכל המניות שבעיזבון יינתנו לליאורה עופר, ובהתאם לכך נותר דורון עופר עם 15% מהמניות, וליאורה עופר קיבלה 51% מהמניות.[1]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריה אבנרי, שלטון הכסף, מי הקבוצה השולטת במדינה?, מידות - הוצאה לאור בע"מ, דפים 29 -37

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]