יולנדה הארמר
 | |
| לידה |
1913 אלכסנדריה, מצרים  |
|---|---|
| פטירה |
1957 (בגיל 44 בערך) ירושלים |
| מקצוע |
עיתונאית, מרגלת |
  | |
יולנדה הארמר (1913–1957) הייתה עיתונאית יהודיה מצרית שריגלה במצרים עבור המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ועבור מדינת ישראל בשנים 1945–1951, וזכתה לכינוי "מאטה הארי הישראלית"[1].
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
להארמר (שנולדה בשם יולנדה גבאי באלכסנדריה) היו קשרים טובים עם הצמרת המצרית במסגרת עבודתה כעיתונאית בפלסטיין פוסט. היא גויסה בקהיר בשנת 1945 בידי אליהו ששון, ראש האגף הערבי של המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, וקיבלה את הכינויים "ניקול" ו"פאלקור"[2]. היא יצרה קשרים גם עם המזכ"ל הראשון של הליגה הערבית עבד א-רחמן עזאם, עם מדינאים ערבים שביקרו בקהיר וכן עם בכירים בריטיים במצרים וכך השיגה מידע רב ערך. הצלחתה הגדולה ביותר הייתה השגת תוכניות הפעולה של צבא ההצלה לקראת מלחמת העצמאות[3].
בעקבות הקמת מדינת ישראל במאי 1948 ביצעו שלטונות מצרים גל מעצרים בקרב פעילים ציוניים, ובינם הארמר, אולם היא שוחררה כעבור זמן לא רב בשל מחלתה. באוקטובר 1948 יצאה לפריז, שם נפגשה עם ששון ועם ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, משה שרתוק, והכינה דו"ח שמסקנתו הייתה כי מצרים היא המדינה הערבית היחידה המעוניינת בהסדר עם ישראל[2].
בסוף 1949 חזרה הארמר למצרים, והתגוררה שם עד לעלייתה לישראל עם בנה היחיד בשנת 1951. היא עברתה את שמה להַרְמוֹר, והצטרפה לסגל משרד החוץ[4]. כעבור שש שנים נפטרה מסרטן בירושלים[5]. נכדה הוא הסופר אלן דה בוטון[1].
הנצחת זכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשנת 1999 הפיק דן וולמן סרט תיעודי בשם "Yolande" המנציח את פועלה של הארמר.
- על שמה נקראה כיכר קטנה בשכונת קטמון בירושלים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 שלומציון קינן, ריאיון עם אלן דה בוטון, "הארץ", 2007
- ^ 1 2 יואב גלבר, פעולות המחלקה המדינית של הסוכנות במצרים (1944 - 1948), "קתדרה", 1993
- ^ אורי דרומי, אורה שווייצר, פעילה ציונית בקהיר, 1925-2010, באתר הארץ, 1/10/2010
- ^ אשר בן נתן, החוצפה לחיות - פרקי חיים, הוצאת משרד הביטחון, 2002 (עמ' 78)
- ^ תקציר הסרט שנעשה לזכרה