יולנדה הארמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יולנדה הארמר
Yolande Harmor.jpg
לידה 1913
אלכסנדריה, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1959 (בגיל 46 בערך)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עיתונאית, מרגלת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שלט הזיכרון בכיכר יולנדה הארמר בשכונת קטמון בירושלים

יולנדה הארמר (19131957) הייתה עיתונאית יהודיה מצרית שריגלה במצרים עבור המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית ועבור מדינת ישראל בשנים 19451951, וזכתה לכינוי "מאטה הארי הישראלית"[1].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להארמר (שנולדה בשם יולנדה גבאי באלכסנדריה) היו קשרים טובים עם הצמרת המצרית במסגרת עבודתה כעיתונאית בפלסטיין פוסט. היא גויסה בקהיר בשנת 1945 בידי אליהו ששון, ראש האגף הערבי של המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, וקיבלה את הכינויים "ניקול" ו"פאלקור"[2]. היא יצרה קשרים גם עם המזכ"ל הראשון של הליגה הערבית עבד א-רחמן עזאם, עם מדינאים ערבים שביקרו בקהיר וכן עם בכירים בריטיים במצרים וכך השיגה מידע רב ערך. הצלחתה הגדולה ביותר הייתה השגת תוכניות הפעולה של צבא ההצלה לקראת מלחמת העצמאות[3].

בעקבות הקמת מדינת ישראל במאי 1948 ביצעו שלטונות מצרים גל מעצרים בקרב פעילים ציוניים, וכך נעצרה גם הארמר, אולם היא שוחררה כעבור זמן לא רב בשל מחלתה. באוקטובר 1948 יצאה לפריז, שם נפגשה עם ששון ועם ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, משה שרתוק, והכינה דו"ח שמסקנתו הייתה כי מצרים היא המדינה הערבית היחידה המעוניינת בהסדר עם ישראל[2].

בסוף 1949 חזרה הארמר למצרים, והתגוררה שם עד לעלייתה לישראל עם בנה היחיד בשנת 1951. היא עברתה את שמה להַרְמוֹר, והצטרפה לסגל משרד החוץ[4]. כעבור שש שנים נפטרה מסרטן בירושלים[5]. נכדה הוא הסופר אלן דה בוטון[1].

הנצחת זכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]