יולנדה מוקגסנה
 | |
| לידה |
6 בספטמבר 1954 (בת 69) רואנדה  |
|---|---|
| מדינה |
בלגיה, רואנדה |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| מספר צאצאים |
5 |
| פרסים והוקרה |
honorary citizen of Genoa (2011) |
  | |
יולנדה מוקגסנה (נולדה ב-6 בספטמבר 1954) היא אחות וסופרת ילידת רואנדה[1] החיה בבלגיה וכותבת בצרפתית.[2] היא איבדה את בעליה וכל ילדיה ברצח העם ברואנדה ב-1994 ומאז פועלת להעלאת המודעות לרצח העם, למען הקורבנות ולמען דו קיום בשלום.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוקגסנה היא בת שבט הטוטסי ועבדה בתור אחות מרדימה במשך תשעה עשרה שנה בבית חולים בקיגאלי, בירת רואנדה. מאוחר יותר עבדה כאחות ראשי במרפאה פרטית ואף עבדה כמיילדת.[2]
ב-1988 נישאה לג'וזף, שהיה יתום מגיל 13 בגלל טבח הטוטסי ב-1963. נולדו להם שלושה ילדים: כריסטיאן, נאדין וסנדרין.
ב-6 באפריל 1994 החל רצח העם של הטוטסי. כמעט כל משפחתה של יולנד מוקגסנה נרצחה: שלושת ילדיה, בעלה, אחיה ואחיותיה. חייה שלה ניצלו הודות לאישה משבט ההוטו שהחביאה אותה במשך אחד עשר ימים מתחת לכיור וסיפקה לה מסמכים מזויפים.
היא עזבה את רואנדה בפברואר 1995 והגיעה לבלגיה כפליטה, היא קיבלה אזרחות בלגית ב-1999. בבלגיה לא הוכרו כישורי הסיעוד שלה והיא עבדה בבית אבות. מאוחר יותר אימצה חלק מאחייניותיה, שהוריהן נהרגו, וכן יתומים אחרים מרואנדה.[1]
היא החלה בונה מחדש בית ליתומים ניצולי רצח העם שטיפל בעשרים ואחד ילדים, שבעה עשר חיו בקיגאלי וארבעה גרו איתה בבלגיה.
ב-1999 היא יצרה, עם הצלם היווני-בלגי אלן קזיניראקיס , את "Nyamirambo Point d'Appui" - קרן לזכר רצח העם ברואנדה, על שם המחוז בו התגוררה בקיגאלי. העמותה שמה לה למטרה לחנך, בעיקר צעירים, לכבוד לזכויות אדם, למגוון תרבותי ולדו קיום בשלום על ידי העלאת המודעות לרצח העם באמצעות סיפורים, הצגות, תערוכות וכנסים, ברואנדה, במדינות רבות באירופה, בקנדה ועוד. השניים יצרו את התערוכה הנודדת "Les Blessures du silence" - (פצעי השתיקה: עדויות לרצח עם).
יולנדה מוקגסנה השתתפה כעדת הקשר במשפט שנערך בין ה-17 באפריל ל-8 ביוני 2001 בפני בית המשפט למאסר בבריסל כדי לשפוט ארבעה רואנדים שהואשמו בפשעים חמורים של רצח העם. משפט זה התאפשר על ידי חוק השיפוט האוניברסלי.
ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוקגסנה כתבה שני ספרים אוטוביוגרפיים: "המוות אינו רוצה בי: עדות על רצח עם" (La mort ne veut pas de moi, 1997) ו"המושיע" (1999). בנוסף, פרסמה אוסף סיפורים בשם "מפה לאוזן" (De Bouche a oreille, 2003).[2]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרס לעדות וסולידריות, מאת קרן אלכסנדר לנגר, באיטליה, יולי 1998
- פרס להבנה בינלאומית בין עמים וזכויות אדם , מאת המכללה האירופית של אוניברסיטת ג'נה, נובמבר 1999
- יונת הזהב לשלום על פעילותה העיתונאית, מאת קרן Archivio Disarmo, רומא, יולי 2002[3][4]
- פרס האישה של המאה ה-21 להתנגדות , מאת אגודות נשים במרכז התרבות של שיירביק, בלגיה, מרץ 2003
- ציון כבוד של פרס אונסק"ו לחינוך לשלום, כהוקרה על פעולותיה לזכר רצח העם ברואנדה, 8 בספטמבר 2003
- הכרה מיוחדת במאבק לשלום , מאת נשיא אזור לומברדיה, ינואר 2005
- פרס אומץ מוסרי מטעם הוועד היהודי האמריקאי
- אזרחית של כבוד של העיר ג'נובה, איטליה 2011[5]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יולנדה מוקגסנה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "Mukagasana, Yolande". UN High Commission for Refugees.
- ^ 1 2 3 "Yolande Mukagasana". Women Writers and African Literature. University of Western Australia.
- ^ Mukagasana, Yolande (2003). De bouche à oreille : recueil de contes (בצרפתית). Vol. 2. p. 4. ISBN 2911372379.
- ^ במאי "שטח הפקר" חתן פרס השלום האיטלקי, באתר הארץ, 2 ביולי 2002
- ^ Genoa, en.gariwo.net (באנגלית)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "יולנדה מוקגסנה".