יום אחרון

יום אחרון
	גַּם לַתְּפִלּוֹת - תִפְרַחַת וְשַׁלֶּכֶת. וְיוֹם אַחְרוֹן שָמַט אֶת כָּל כְּתָרָיו. כָּל הַשְּׁתִיקוֹת חָזְרוּ הַיּוֹם אֵלֶיךָ כְּשוּב יוֹנָה בְּאֵין עֲלֵה-טָרָף. וְנָכְרִיָּה הַשֶּׁמֶשׁ הַמַּשְׁכֶּמֶת וְסַהַר קַר מַקְשִׁיחַ וְנִפְחַת וְכֹה הוּמַךְ וְכֹה צָפַד מִקֶּמֶט כָּל שֶׁתִּמֵּר וְשֶׁהָיָה אֶחָד. כָּל עִתּוֹתַי – תִּשְׁבֹּרֶת יוֹם וָלַיִל כָּל מִלּוֹתַי הָיוּ לִי לְזָרוֹת וְלֹא אֵדַע: מִגֹּדֶשׁ יְבוּלַיִךְ מַה לְּהָבֵר שָׂדִי וּמַה לִּזְרוֹת? שָׁוְא שִׁלּוּחֵךְ יוֹנַת-מַבּוּל מִלֶּכֶד: חָזַרְתְּ אֵלַי בְּלִי סֵבֶר וְחָרוֹן. גַּם לַתְּפִלּוֹת - תִפְרַחַת וְשַׁלֶּכֶת. גַּם לַיְבוּלִים מַגִּיעַ יוֹם אַחְרוֹן.

"יום אחרון" הוא שיר שנכתב על ידי המשורר אברהם שלונסקי, נדפס לראשונה בעיתון הארץ ב-28 באפריל 1939 והופיע בספר שיריו "על מלאת" ב-1947^[1]. השיר הולחן על ידי מאיר אריאל ושלום חנוך. השניים, בני קיבוץ משמרות, התבקשו להכין שיר למופע בקיבוץ לרגל חג סוכות, והחלו להלחין את השיר בדוחק של זמן תוך שהם מלחינים 'שורה שורה' (שורה אריאל, שורה חנוך, וכן הלאה)^[2].

השיר בוצע במהלך השנים על ידי מספר אומנים. הוא הוקלט לראשונה ב-1967 על ידי חנוך, מנחם זילברמן ואלי מגן. לאחר מכן הקליט אותו אריק איינשטיין פעמיים ושתיהן בעיבודו של שם טוב לוי: לראשונה בעיבוד תזמורתי שלא הופץ ב-1973 ובשנייה בביצוע המוכר והמזוהה ביותר מתוך האלבום "שירים" שיצא לאור ב-1975.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יש להוסיף מקורות לכל הכתוב בפסקה זו, שאם לא כן - הרי שמדובר במחקר מקורי.

מילות השיר קשות לפירוש ומכילות דימויים תנ"כיים, דימויים חקלאיים, ודימויים מן הבריאה והטבע (סהר, שמש, שדה). השיר נע לאורכו בין תקווה לייאוש (תפרחת ושלכת), כך למשל מתוארת יונת המבול שיוצאת להביא את הבשורה המיוחלת. כמו כן מתואר תהליך חקלאי של ברירת היבולים והזרעים מהמוץ (מה להבר שדי ומה לזרות), אשר בהתאמה יכול להתפרש כבחירות שאדם עושה בחייו, בין טוב לרע, בין התפל לעיקר וכן הלאה.

בין שלל הפרשנויות שהוצעו לשיר נטען שהשיר עוסק באבל על אובדן של מישהו, שיר פרידה של אדם מהחיים, על אהבה שנגמרה או על יכולת יצירה שכבתה^[1].