יום הדין האחרון (ממלינג)

יום הדין האחרון
The Last Judgment

מידע כללי
צייר	הנס ממלינג
תאריך יצירה	המאה ה־15?
טכניקה וחומרים	לוח עץ, צבע שמן
ממדים בס"מ
רוחב	306 ס"מ
גובה	223.5 ס"מ 221 ס"מ
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	הפלמים הפרימיטיביים
מיקום	National Museum in Gdańsk

יום הדין האחרון הוא טריפטיך רחב ממדים של האמן הפלמי הנס ממלינג, שנוצר בסביבות השנים 1467 עד 1473. היצירה מתארת באופן חזותי את חזון יום הדין – אירוע אפוקליפטי בנצרות בו נשמות בני האדם נשפטות ונשלחות לגן עדן או לגיהנום. הטריפטיך מוצג כיום באוסף הקבוע של המוזיאון הלאומי בגדנסק, פולין, ונחשב לאחת מיצירות האמנות החשובות והמהוללות ביותר באמנות הדתית של צפון אירופה בתקופת הרנסאנס.

הרקע ליצירה

היצירה הוזמנה על ידי אנג'לו טאני , נציג הבנק של משפחת מדיצ'י בברוז', ונועדה להתקנה במנזר מדיצ'י בעיירה באדיה פיולאנה הסמוכה לפירנצה. אלא שבמהלך הובלתה ליעדה באיטליה נשדדה על ידי שודדי ים מגדנסק והובאה לפולין. מאז נותרה ברשות מוסדות פולניים והפכה לסמל תרבותי ולאומי של העיר גדנסק.

תיאור היצירה

הטריפטיך "יום הדין האחרון" של הנס ממלינג נחשב לאחת מהיצירות החשובות והמפורסמות של הרנסאנס הצפוני. היצירה מורכבת משלושה לוחות: המרכזי מציג את סצנת הדין, והצדדיים מציגים את גן העדן והשאול. הקומפוזיציה בנויה בציר סימטרי ברור, אשר במרכזו דמותו של ישו השופט, יושב על קשת בענן, כסמל לברית האלוהית עם האדם לפי סיפור המבול בספר בראשית. לצדיו נראים שנים-עשר השליחים, מימינו מריה, ומשמאלו יוחנן המטביל. סביבם נראים מלאכים נושאים את כלי הפסיון, המייצגים את סבלו של ישו ואת ניצחונו על החטא והמוות.

דמויות נוספות

דמות שטנית, פרט מהפנל הימני של הטריפטיך, המתאר שד גורר נשמות חוטאות לגיהנום.

הטריפטיך כולל פורטרטים של המזמינים: אנג'לו טאני, שליח בנק מדיצ'י, ורעייתו קתרינה טנלי, המופיעים בחלקו האחורי של לוחות הכנף. חוקרים הציעו גם כי דמויות נוספות בציור מייצגות בני התקופה, בהם תומאסו פורטינרי, יורשו של טאני, שייתכן שצויר בדמותו של הנשמה הנשקלת בצד גן העדן. בכך, היצירה משלבת תכנים אישיים ופוליטיים בתוך חזון דתי אוניברסלי.

ישו השופט ושקילת הנשמות

במרכז הפאנל הפנימי של הטריפטיך מתואר חזון דרמטי של יום הדין האחרון, המבוסס על ספר חזון יוחנן. ישו מופיע במרכז הקומפוזיציה יושב על קשת בענן, עטוף בגלימה אדומה, כשרגליו מונחות על גלובוס מוזהב – סמל לשלטון האלוהי על היקום. מצידו הימני פורחת שושן – סמל החסד, ומצידו השמאלי מונפת חרב לוהטת – סמל הדין והעונש. מאחוריו זוהר אור זהוב ומלאכים מרחפים נושאים את Arma Christi – כליו של ישו בעת הצליבה: העמוד, הכתר, הצלב והחנית.

מתחת לישו ניצב המלאך מיכאל, הלבוש שריון מוזהב וגלימה רקומה, אוחז במאזניים – ובכך מתבצע שקילת הנשמות (Psychostasis), תהליך ההכרעה בין גן עדן לגיהנום. דמויות כורעות ברך בכל אחת מכפות המאזניים, בהתאם למעשיהן. סצנה זו רוויה בסמליות: היא משקפת את מאבקי הטוב והרע, המאבק הפנימי של האדם ותחושת הדין הבלתי נמנע של סוף החיים. בניתוחים אמנותיים ותאולוגיים רבים הודגש שממלינג העניק לדמות המלאך ולשקילה תפקיד דרמטי ומכריע, המגלם את שיאו של רגע ההכרעה הקוסמית.

סמלים חזותיים ותאולוגיים

הציור גדוש בסמלים נוצריים: החרב והשושן לצד דמותו של ישו מסמלים את הרחמים והצדק, המוזיקה בגן עדן מצביעה על ההרמוניה האלוהית, וכלי הפסיון מצביעים על הקרבתו של ישו. המלאכים המנגנים בכנף השמאלית מצוידים בכלים מוזיקליים שונים, בהם נבל, לירה, טרומבון, חליל ואורגן נייד, וכל אחד מהם בעל משמעות תאולוגית נפרדת. לדוגמה, הפידל מייצג שילוב בין פעולה גברית לרגישות נשית, ואילו האורגן הנייד מייצג את אחדות הכנסייה.

השוואה ליצירות אחרות

ביצירתו של ממלינג בולטות ההשפעות של הרנסאנס הצפוני: דיוק בפרטים, שימוש מרובה בצבעים עזים, ותיאורים ריאליסטיים של גוף האדם. למרות עיסוקו בנושא אפוקליפטי, הציור מעורר תחושת איזון והרמוניה. חוקרים מציינים את הקשר לסגנונם של רוחיר ואן דר ויידן ויאן ואן אייק, כמו גם לדימויים מוקדמים יותר של יום הדין מאת הירונימוס בוש וג'ון מרטין.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יום הדין האחרון בוויקישיתוף