יום טוב שני של גלויות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יום טוב של גלויות)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יום טוב שני של גלויות הוא יממה נוספת שמצרפים מחוץ לארץ ישראל לכל אחד מן הימים הטובים מאז ימי חז"ל.

הסבר הלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטרם קביעת הלוח העברי, הייתה הסנהדרין מקדשת את החודש על פי עדות שני עדים כשרים שראו את הלבנה בחידושה ולאחר מכן, היו משיאים משואות על ראשי ההרים, על מנת להודיע לכל הקהילות היהודיות על יום חלותו של ראש החודש.

לאחר שהכותים, שחלקו על שיטת קביעת החודשים החלו להשיא משואות בתאריכים שונים, בוטלה השאת המשואות על מנת למנוע בלבול, וההודעה על ראש החודש הועברה על ידי שליחים בחודשים בעלי המועדים:

על ששה חודשים השלוחין יוצאין, על ניסן מפני הפסח ועל אב מפני התענית, על אלול מפני ר"ה (רש"י: שיידעו מתי יום ל' של אלול ויעשו בו ר"ה ולמחרת), על תשרי מפני תקנת המועדות, על כסלו מפני החנוכה ועל אדר מפני הפורים, וכשהיה בית המקדש קיים יוצאין אף על אייר מפני פסח קטן

במקומות שהיו מרוחקים מירושלים, היה חשש שהשליחים לא יספיקו להגיע עד ה"יום טוב". לפיכך, תיקנו חז"ל שיעשו יום נוסף לחג, בתור "ספיקא דיומא" – ספק יום טוב, וינהגו בו ככל דיני יום טוב "רגיל". היום הנוסף נקרא בשם יום טוב שני של גלויות, כך גם אם טעו ביום עדיין יקיימו את דיני החג בזמנם.

גם לאחר ביטול קידוש החודש על פי הראייה ויסוד הלוח העברי, עדיין חוגגים את יום טוב שני באותם מקומות מבלי לשנות את המנהג, משום שחששו חכמים שתגזור המלכות גזירה שלא יעסקו בתורה (דבר שהיה שכיח מאוד בזמנם) ויטעו בעיבור החודש.[1]

חכמים החמירו מאוד בענייני יום טוב שני של גלויות כדי שלא יבואו לזלזל בו וכדי שינהגו בו קדושה כיום טוב לכל דבר, הם תקנו לומר בו קידוש אף על פי שהוא כולל הזכרת שם ה', והיא תתבצע לבטלה (שהרי מהתורה הוא יום חול). כמו כן קבעו שאין מניחים ביום טוב השני תפילין אף שהיא מצווה מהתורה ביום זה, שכן יש בכוח חכמים לעקור דבר מן התורה ("שב ואל תעשה") וכפי שאין נוטלים לולב בשבת של סוכות. היו מנדים את המחלל יום טוב שני של גלויות אף על פי שאינו יום טוב מן התורה.

מקובל בחו"ל לחלק את שמות היום טוב בין שני הימים. כך שהיום הראשון ביום טוב השני של פסח נקרא 'שביעי של פסח' והיום השני 'אחרון של פסח'. וכן היום הראשון של היום טוב השני של סוכות נקרא 'שמיני עצרת' והיום השני 'שמחת תורה'.

יוצאים מן הכלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שבועות - חג השבועות תלוי בספירה של חמישים יום משישה עשר בניסן ואינו מיוחד למועד קבוע. אשר על כן, מעיקר הדין לא היה צורך לנהוג יום טוב שני בחג השבועות (כי גם אם נוצר הבדל בין קידוש החודש האמיתי לזה שנהגו בגולה אין בכך כדי להשפיע על קביעת החג), אולם כדי שלא לחלק בין חג לחג קבעו חכמים יום טוב שני אף לחג שבועות[2]. יש הסוברים שבשל כך יום טוב שני של שבועות חמור כיום טוב שני של ראש השנה שלא כמו יום טוב שני של פסח וסוכות, מפני שהוא נקבע מחמת תקנה ולא מחמת ספק[3].
  • יום כיפור – נקבע כיום אחד בלבד בכל המקומות, כיוון שהוא יום צום ופיקוח נפש הוא שיצומו במשך יומיים[4]. היו שנהגו לקיים בחוץ לארץ שני ימים של יום הכיפורים, והמנהג מובא בשולחן ערוך.[5] אולם מביא הרמ"א שם בשם האור זרוע שאין לעשות כן, מחשש שיבא לידי פיקוח נפש.[6]
  • ראש השנה – מפאת חלותו בראש החודש העברי, גם תושבי ארץ ישראל לא יכלו לקבל את הידיעה על קידוש החודש, ואף תושבי ירושלים לפעמים היו עושים שני ימי קודש (כיום בכל מקום חוגגים שני ימים).

בני חו"ל המבקרים בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כיום נוהגים יום טוב שני כל תושבי חוץ לארץ, גם בשהותם בארץ ישראל (כל עוד מקום מגורם הקבוע בחו"ל). כך יוצא שבעוד בני ארץ ישראל כבר נוהגים מנהגי חול ונוסעים ברכבים וכדומה, לבני חו"ל זה יום טוב שאסור להם במלאכה. ואילו בני ארץ ישראל שנמצאים בחוץ לארץ, במקום שיש בו יישוב יהודי, נוהגים רק יום אחד, וביום השני אינם עושים קידוש, ומתפללים תפילות של חול, וכן מניחים תפילין בסתר. אמנם אסורים במלאכה, אפילו בסתר.[7]
  • שיטת החכם צבי בתשובותיו (סימן קס"ז) שבן חוץ לארץ שנמצא בארץ חייב לנהוג יום אחד, וכן יש מקום לדייק בדעת רבי שניאור זלמן מליאדי בשולחן ערוך שלו במהדורתו השנייה[8]. רבי מנחם מנדל שניאורסון כתב[9] שהמנהג בפועל הוא כמנהג המקום שבא לשם ובפרט אם הוא בא עם בני ביתו והוא הדין להפך, בן חו"ל שנסע עם ב"ב לארץ ישראל נוהג כמנהג ארץ ישראל. לאידך טען כי דיוק זה מאדמו"ר הזקן אינו נכון והורה לנהוג לפי המקום ממנו בא[10] מסתבר שהחילוק הוא האם בא עם ב"ב שאז נוהג כמנהג המקום או אם בא לבד שאז נוהג כמנהג מקומו[11]. רוב היהודים תושבי חו"ל נוהגים כדעת רוב הפוסקים לנהוג שני ימים גם בארץ ישראל, אך יש החוגגים יום אחד בלבד[12].
  • בבתי כנסת מסוימים בארץ ישראל, בהם ריכוז של בני חו"ל, מתקיימים מניינים של תפילת יום טוב המיועדים לבני חו"ל. הפוסקים דנו האם מניינים כאלה בארץ ישראל בפרהסיא מותרים, ויש שאסרו,[13] ויש שהתירו.[14]

ביהדות הרפורמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהדות הרפורמית ביטלה את דין יום טוב שני של גלויות בוועידה הרבנית בברסלאו ב-1846. יחד עם זאת, קהילות רפורמיות רבות עדיין חוגגות יום טוב שני בראש השנה, כפי שנהוג גם בארץ ישראל.[15]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ התלמוד במסכת ביצה (דף ד:) "דשלחו מתם (שלחו משם-מא"י לבבל) היזהרו במנהג אבותיכם בידיכם (כלומר מנהג יו"ט שני) זמנין דגזרו המלכות גזירה ואתי לאקלקולי" (פעמים שתגזור המלכות גזירה ויבואו לקלקלה).
  2. ^ רמב"ם, משנה תורה, ספר זמנים, הלכות קידוש החודש, פרק ג, הלכה י"ב
  3. ^ ר' משה סופר, שו"ת "חת"ם סופר", חלק "אורח חיים", סימן קמה;
    ר' מאיר שמחה הכהן מדווינסק, "אור שמח", הלכות מילה, פרק ג, הלכה ו;
    ר' שלמה זווין, "המועדים בהלכה", עמוד שח.
  4. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כ"א ורמ"א בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ד, סעיף ה'.
  5. ^ רמ"א או"ח תרכד:ה.
  6. ^ רמ"א או"ח תרכד:ה. ראו גם יום טוב שני של יום הכיפורים, מאורות הדף היומי, כ"ו אב תשס"ו.
  7. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תצ"ו, סעיף ג', ובנושאי הכלים שם.
  8. ^ שער הכולל, פרק א סק"ג
  9. ^ לקוטי שיחות חי"א ע' 307
  10. ^ אגרות קודש, חלק ד עמוד רמד, חלק ז עמוד קסח, חלק י עמוד שפו
  11. ^ http://halacha.co/%D7%91%D7%9F-%D7%97%D7%95%D7%9C-%D7%A9%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%9C%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9F-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91-%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%9C%D7%95/ בן חו"ל שבא לארץ ישראל לעניין יו"ט שני של גלויות.
  12. ^ ראו ירחמיאל דוד פריד, יום טוב שני כהלכתו, הוצאה שישית, ירושלים תשס"ח, עמ' קו ואילך.
  13. ^ משנה ברורה, סימן תצ"ו, סעיף קטן י"ג .
  14. ^ ראו ירחמיאל דוד פריד, יום טוב שני כהלכתו, הוצאה שישית, ירושלים תשס"ח, עמ' קי.
  15. ^ The Second Festival Day (Yom Tov Sheni) and Reform Judaism, CCAR Responsa RR21 No. 5759.7