יום נישואים

יום נישואין הוא יום בו נהוג לציין מדי שנה את נישואיהם של בני זוג, בתאריך שבו נערכה חתונתם.

בחלק מהמדינות בעולם המערבי, בהן ארצות הברית ובריטניה, קיימים שמות מסורתיים ייחודיים לכל יום נישואים, לפיהם נהוגה הענקת מתנות הדדית של בני הזוג בהתאם (או הבאת מתנות ברוח זו על ידי אורחי בני הזוג במקרה שנערכת מסיבה לציון יום הנישואים). מדינות רבות נבדלות במתנות הנהוגות בהן מדי שנה, אך לאורך השנים התבססו מתנות קבועות יחסית המשותפות לרוב המדינות, במיוחד בימים כגון יום השנה ה-5 (בו נהוגה מתנה העשויה מעץ), ה-10 (מתנה העשויה מבדיל), ה-15 (בדולח), ה-20 (פורצלן), ה-25 (כסף), ה-30 (פנינה), ה-40 (אבן אודם), ה-50 (זהב) וה-60 (יהלום). שרידיו של מנהג זה מצויים גם כיום בתרבות הישראלית, והם חגיגות "חתונת כסף" במלאת 25 שנות נישואים ו"חתונת זהב" במלאת יובל לנישואים. 60 שנות נישואים נקראו בעבר "חתונת שוהם"^[1] ובימינו "חתונת היהלום" (באנגלית - Diamond Wedding).

מקור המנהג הוא כנראה בגרמניה של ימי הביניים, אז נהוג היה כי אישה החוגגת את יום הנישואים ה-25 מקבלת מחבריה ושכניה זר מכסף, וביום הנישואים ה-50 זר מזהב, כברכה על המזל הטוב שמלווה את בני הזוג לאורך שנים כה רבות; עם הזמן התרחב רפרטואר הסמלים עבור כל שנה, ונפוץ ברחבי העולם המערבי. סמלים אלו השתנו לאורך השנים, למשל היהלום היה סמל ידוע עבור יום הנישואים ה-75, אך הוא עבר ליום הנישואים ה-60 לאחר שוויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת, חגגה בסוף המאה ה-19 את שנת ה-60 למלכותה ביום שזכה לכינוי "יובל היהלום".

בממלכות חבר העמים הבריטי עשויים בני זוג לקבל מכתב ברכה מראשי הממלכה לרגל יום הנישואים ה-60, ה-65 וה-70 שלהם^[2] (זאת לאחר שביצעו רישום בארמון בקינגהאם או במשרד המושל הכללי של מדינתם). בקנדה עשויים בני הזוג לקבל מכתב ברכה מהמושל הכללי החל מהשנה ה-50 לנישואיהם, מדי חמש שנים, ובאוסטרליה וארצות הברית^[3] החל מהשנה ה-50 מדי שנה. נוצרים קתולים יכולים להירשם במחוז הבישוף המקומי כדי לקבל את ברכת האפיפיור לרגל ימי נישואים מיוחדים (ה-25, ה-50, ה-60 וכו')^[4].