יום שמחת כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

יום שמחת כהןיהדות ג'רבה ויהדות מרוקו) או יום שמחת כוהניםיהדות לוב) הוא יום חג יהודי-עממי המקובל במסורת יהדות צפון אפריקה בי"א בתשרי.

מקור המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

החג מבוסס על פרשנות לדברי חז"ל על מנהג הכהן הגדול בתום עבודת יום הכיפורים: "ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש" (משנה, מסכת יומא, פרק ז', משנה ד'); פרשנות זו מקבלת את התיאור "יום טוב" כפשוטו - יום שלם שנוהגים בו כעין חג.

לזכר חג זה, נהגו הכוהנים במדינות צפון אפריקה שלא לעשות מלאכה ביום שלמחרת יום הכיפורים, והיו עורכים בו משתאות וחגיגות ומארחים ידידים רבים בהתאם ליכולתו הכלכלית של כל אחד.

בעיר דבדו שהתייחדה בקהילת כוהנים גדולה, נקרא היום גם בכינוי "יום לגופראן"[1]. בג'רבה, אף היא עיר כהנים, נהגו להכין מערב יום הכיפורים תבשיל חצילים בשם "בראנייה"[2]. הנוסע היהודי בן המאה ה-19, יעקב ספיר, דיווח כי בני ישראל בהודו חגגו ביום זה חג בשם "שילה סאן" - יום שמחת כהן, ושבמשפחות מסוימות בבומביי נהגו ביום זה לערוך ביקורי נימוסין הדדיים[3].

מנהג דומה ביהדות אשכנז[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהג דומה ל"יום שמחת כהן" המבוסס על אותו מקור, הוא מנהג חזני ראש השנה ויום הכיפורים, לקיים אסרו חג ליום הכיפורים ולעשות בו יום משתה ושמחה. מנהג זה מוזכר בספר המנהגים של קהילת וורמס שכתב שמש הקהילה ר' יוזפא שמש. הוא מציין שהייתה השתתפות של קופת הקהילה במימון המשתאות[4].

בקרב האשכנזים כונה היום: אין גאט'ס נאמען (למען האל), צו גאט'ס נאמען וכדומה, לציון העובדה שחזרו לומר בתפילה "האל הקדוש" לאחר עשרת ימי תשובה שבהם הייתה חתימת הברכה "המלך הקדוש"[5].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אליהו מרציאנו, דבדו עיר הכהנים, פרק 10.
  2. ^ בועז חדד, ספר ג'רבה יהודית, ירושלים תשל"ז, עמ' 107.
  3. ^ ראו על כך: נ. בר-גיורא, מנהגי חג אצל „בני ישראל” בהודו, מחניים, כג, ערב ראש השנה תשט"ו. עמ' 41–42.
  4. ^ מנהגים דק"ק וורמיישא לרבי יוזפא שמש ז"ל, חלק ראשון, ירושלים: מכון ירושלים, תשמ"ח. עמ' 302, "מנהג איסור חג", אות קס"א.
  5. ^ טעמי המנהגים ומקורי הדינים, עמ' שנ"ב; וילקוט מנהגי אשכנז עמ' 33; מצוטטים אצל אברהם שלום שאקי, היכל עבודת השם: סדרי עבודת הקודש של ישראל לשבטיו, בני ברק תשמ"ו, עמ' רלז.