יומנו של פטר גינז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יומנו של פטר גינז - עטיפה.jpg

''יומנו של פטר גינז'' (1928-1944) הוא ספר המבוסס על יומנים שכתב נער יהודי, פטר גינז, ובהם תיעד את עירו הכבושה בידי הנאצים.

גילוי היומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר יצא לאור בעקבות צירוף מקרים טראגי אשר הביא לגילויו של היומן, כשישים שנה לאחר שנכתב בין השנים 1941-1942.[1] שבועות ספורים לאחר התפוצצות "קולומביה" פנה תושב פראג, שנחשף לסיפורו של פטר לאחר האסון, אל מוזיאון יד ושם וסיפר על שש מחברות גדושות בכתביו של פטר ובציוריו שנמצאו בבית ישן שקנה בפרברי פראג. בין הפריטים שהתגלו - היו שני יומנים קטנים וסיפורים שכתב פטר.[2]

הספר, יצא לאור בעריכת אחותו חוה פרסבורגר אשר נולדה כאווה גינז ובתוספת הקדמה מאת הסופר ג'ונתן ספרן פויר, תורגם ל־11 שפות והיה מועמד לפרס ספר הנוער הטוב ביותר בגרמניה לשנת 2007.[3]

עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר, יומנו של צעיר יהודי צ'כי שנספה בשואה, מתאר את השנתיים האחרונות בגטו בפראג לפני שגורש לטרזינשטט ואחר כך לאשוויץ.[4] בחלק המרכזי של הספר, הכולל את היומן, מתוארים הימים בשפה לקונית, חסכנית, מאופקת מאוד. הנער בן ה-14 מבקש לתעד ביומן את המציאות כמו שהיא, להכניס בה סדר. בעיניו הנלהבות של הילד על האבסורד והמציאות הטרגית, היומן חושף גם את צדדיו הפזיזים ואת תצפיותיו על ההתנגדות נגד הכובשים הגרמנים ומעשי הגמול הפראי שלהם.

היומן מסתיים בגירושו של פטר עצמו לטרנזינשטט, שם הפך לכוח המניע מאחורי העיתון הסודי "ודם" ("אנו מובילים"), ושם המשיך לצייר, לכתוב ולקרוא, ולחנך את עצמו בזיעת אפיים על עתיד שלא יראה לעולם.[5] יומנו שהתגלה כ-60 שנים לאחר שנכתב, הוא בבחינת עדות הרואה את הנולד של צופה שהתבונן במציאות לפרטיה.[6]

ביקורת על הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים אמרו על הספר שהוא מרגש ומעורר השראה. יש החושבים שנקודת מבטו של פטר רק מחזקת את הבנת המציאות הלא פשוטה שנער היה צריך לחוות בזמן מלחמת העולם השנייה. עיתונים נכבדים ברחבי העולם סיקרו את הספר והציגו אותו כיצירת עדות כואבת של נער צעיר מוכשר ואמיץ. היו אף שאמרו שהספר אינו פחות חשוב מיומנה של אנה פרנק, ובזכות מילותיו חסרות התקדים הוא ברא שפה וחיים חדשים.[7][8][9]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוה פרסבורגר, יומנו של פטר גינז 1941 - 1942, טקסט
  2. ^ תקציר, צומת ספרים
  3. ^ שירי לב-ארי, "יומנו של פטר גינז" בעברית, עיתון הארץ, ‏28.04.2008
  4. ^ יעל ישראל, יומנו של פטר גינז, יעל ישראל עושה רוח
  5. ^ פטר גינז, ויקיפדיה
  6. ^ The Diary of Petr Ginz, 1941–1942
  7. ^ יומנו של פטר גינז, סטמצקי
  8. ^ צומת ספרים
  9. ^ עיתון הארץ