יומני הנסיכה
 | |
| כרזת הסרט | |
| מבוסס על | ספר באותו שם |
|---|---|
| בימוי |
גארי מרשל  |
| הופק בידי |
ויטני יוסטון דברה מרטין צ'ייס |
| תסריט |
ג'ינה וונדקוס |
| עריכה |
ברוס גרין |
| שחקנים ראשיים |
ג'ולי אנדרוז אן האת'וויי |
| מוזיקה |
ג'ון דבני |
| צילום |
קרל ולטר לינדנלאוב |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
סרטי וולט דיסני, Brownhouse Productions |
| חברה מפיצה | Buena Vista Pictures |
| שיטת הפצה |
הפצה לאולמות הקולנוע, וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 3 באוגוסט 2001 |
| משך הקרנה |
115 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
קומדיה רומנטית, סרט נעורים, דרמה קומית, סרט ילדים |
| תקציב | 26,000,000$ |
| הכנסות | 165,335,153$ |
| הכנסות באתר מוג'ו | princessdiaries |
| סרט הבא |
יומני הנסיכה 2: אירוסין מלכותיים |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
יומני הנסיכה (באנגלית: The Princess Diaries) הוא ספר נעורים שנכתב על ידי הסופרת מג קאבוט והופק לסרט בשנת 2001. הסרט בוים על ידי גארי מרשל ונכתב על ידי ג'ינה וונדקוס. בסרט מככבות: ג'ולי אנדרוז בתפקיד המלכה קלאריס ואן האת'וויי בתפקיד מיה תרמופוליס. הסרט נהפך ללהיט, ושלוש שנים לאחר מכן, יצא סרט ההמשך: "יומני הנסיכה 2: אירוסין מלכותיים".
על אף שהסרט מבוסס על הספר, הוא אינו זהה לו וקיימות אי התאמות רבות בין עלילת הסרטים לספרים.
עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיה תרמופוליס היא נערה בת חמש עשרה הלומדת בבית ספר פרטי וגרה עם אמה הגרושה, הלן תרמופוליס והחתול שלה, לואי השמן. מיה היא תלמידה ממוצעת עם פחד במה וגרועה באלגברה, היא מאוד לא פופולרית, אבל יש לה שני חברים טובים: לילי מוסקוביץ ואחיה הגדול של לילי, מייקל מוסקוביץ. פעמים רבות מיה מרגישה שהיא בלתי נראית וכי אף אחד לא באמת שם לב אליה.
זמן קצר לפני יום הולדתה ה-16 של מיה, היא שומעת מאמה כי סבתה קלריס, באה לבקרן. מיה פוגשת את סבתה בקונסוליה של ג'נוביה בפעם הראשונה, ומגלה שהיא המלכה. היא מגלה כי אביה היה יורש עצר של ג'נוביה ולאחר שנפטר, היא יורשת העצר והיורשת היחידה של ג'נוביה. היא נדהמת לגלות שהיא נסיכה. קלריס רוצה שמיה תחזור איתה לג'נוביה ותתפוס את מקומה כיורשת העצר.
אמה של מיה ואביה משכנעים אותה להשתתף ב"שיעורי נסיכה" לקראת חשיפתה לממשלת ג'נוביה, תחת פיקוח שומר הראש החדש שלה, ג'וזף (המכונה "ג'ו"). כדי להיראות נאה יותר בפני ממשלת ג'נוביה.
כמה ימים מאוחר יותר, עיתון "סן פרנסיסקו כרוניקל" מגלה כי מיה היא היורשת של ג'נוביה. למרות זאת, קלריס מתעלמת ומתכוננת לארוחה בהשתתפות בעלי מעמד חשובים במדינה, שבו מיה נוכחת ומושפלת בפומבי. יום אחרי ארוחת הערב, מיה מסכימה להופיע בתוכנית הטלוויזיה של לילי, "תשתקו ותקשיבו", ולצפות במופע של הלהקה של מייקל במוצאי שבת. ג'וש, הבחור שבו מיה מאוהבת, מזמין אותה לבוא איתו לחוף בייקר, מסיבת חוף שנתית של בית הספר, והיא מסכימה בהתלהבות. מסיבת החוף מתנהלת טוב בהתחלה, אבל יוצאת משליטה כאשר לתקשורת מתגלה שמיה נמצאת שם. ג'וש מביך את מיה בפומבי כשהוא מנשק אותה מול הצלמים. זה גורם לטירוף בין אמצעי התקשורת ולכעס מקלריס. קלריס מקבלת לאחר מכן הערה מג'ו, שאומר לה שהיא צריכה לזכור שלמרות שמיה היא נסיכה ויורשת העצר, מיה היא עדיין נכדתה. כדי לשחזר את הידידות שלה עם לילי ומייקל, מיה מזמינה אותם לנשף יום העצמאות של ג'נוביה, שם היא חייבת לגלות אם היא רוצה או לא רוצה לקבל את חובותיה כנסיכה. מיה בהתחלה מתכוונת לברוח לקולורדו כי היא רוצה להימנע מלנאום בטקס הכתרת יורש העצר (יש לה פחד מדיבור בפני קהל דבר הגורם לה לחוסר יכולת לדבר מול קהל), מיה מקבלת מסבתא שלה "יומן נסיכה" כמתנת יום הולדת 16 ובו היא מוצאת מכתב מאביה, שנכתב לפני מותו. לאחר שקראה את המכתב, מיה משנה את דעתה ועושה את דרכה לנשף. עם הגעתה, מיה נואמת את הודעתה על קבלת תפקיד יורשת העצר. לאחר מכן, היא ומייקל יוצאים החוצה ומתנשקים. קלריס וג'ו גם יוצאים מחוץ לקונסוליה, משלבים ידיים. הסצנה האחרונה, מראה את מיה טסה לג'נוביה עם סבתה ואמה, ועם החתול שלה. היא גם מביאה את לילי ומייקל בחופשת הקיץ וכאשר מיה מסיימת לכתוב ביומנה, היא מביטה למטה אל הקרקע מן החלון של המטוס, ורואה את הארמון של ג'נוביה.
צוות שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ולי אנדרוז - המלכה קלריס רנלדי
- אן האת'וויי - מיה תרמופוליס
- הקטור אליזונדו - ג'ו
- הת'ר מטרזו - לילי מוסקוביץ
- מנדי מור - לאנה ויינברגר
- קרוליין גודול - הלן תרמופוליס
- רוברט שוורצמן - מייקל מוסקוביץ
- אריק וון דטן - ג'וש בריאנט
- שון או'בריאן - פטריק אוקונל
- סנדרה או - סגנית המנהל גופטה
- קת'לין מרשל - שרלוט
- פטריק פלוגר - ג'רמיה הארט
הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר עליו מבוססים הסרטים נכתב בתור יומנה של מיה תרמופוליס, בו היא מספרת על עלילותיה בהומור רב ובכישרון כתיבה יוצא דופן. מדובר על סדרת ספרים המיועדת לגיל הנעורים. הסדרה כתובה בגוף ראשון. אין בספר נקודות מבט של דמויות אחרות, אם כי קיימים בו חלקים בהם מיה מתכתבת (על גבי היומן) עם חברותיה בשיעורים וכדומה.
כל עשרת הספרים מסדרת "יומני הנסיכה" ראו אור בגרסה עברית:
- יומני הנסיכה (2000)
- יומני הנסיכה - הנסיכה באור הזרקורים (2001)
- יומני הנסיכה - הנסיכה מאוהבת (2002)
- יומני הנסיכה - הנסיכה מתגעגעת (2003)
- יומני הנסיכה - הנסיכה בוורוד (2004)
- יומני הנסיכה - הנסיכה מתאמנת (2005)
- יומני הנסיכה - נסיכת המסיבות (2006)
- יומני הנסיכה - נסיכה על הסף (2007)
- יומני הנסיכה - הנסיכה מיה (2007)
- יומני הנסיכה - נסיכה לנצח (2009)
בשנת 2015, שש שנים לאחר יציאתו לאור של הספר העשירי, פורסם ספר נוסף בשם "יומני הנסיכה - חתונה מלכותית" המתרחש שמונה שנים לאחר סיום עלילת הספר העשירי. בנוסף, פורסמו ספרים קצרים נוספים במהלך השנים, שלא תורגמו לעברית. ביניהם, "יומני הנסיכה, כרך 4 וחצי: פרויקט הנסיכה" (פורסם ב-2003) ו"יומני הנסיכה, כרך 6 וחצי: הנסיכה נוכחת" (יצא לאור בשנת 2005).
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יומני הנסיכה
"יומני הנסיכה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"יומני הנסיכה", באתר נטפליקס
"יומני הנסיכה", באתר AllMovie (באנגלית)
"יומני הנסיכה", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"יומני הנסיכה", באתר Box Office Mojo (באנגלית)- "יומני הנסיכה", באתר Metacritic (באנגלית)
- "יומני הנסיכה", באתר אידיבי
- "יומני הנסיכה", באתר דיסני+ סרטים (באנגלית)
"יומני הנסיכה", במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)- מג קאבוט - הספר
