יון אגרביצ'אנו

יון אגרביצ'אנו
Ion Agârbiceanu

צילום מדצמבר 1954
לידה	12 בספטמבר 1882 צ'נאדה = סאסצ'אנאד, טרנסילבניה, ממלכת הונגריה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, כיום ברומניה
פטירה	28 במאי 1963 (בגיל 80) קלוז', טרנסילבניה, הרפובליקה העממית הרומנית
מדינה	רומניה
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי האז'ונגארד בקלוז'
שם עט	Alfius, Agarbi, Potcoava, Octavian
מקום לימודים	אוניברסיטת אטווש לוראנד
שפות היצירה	רומנית
סוגה	רומן
זרם ספרותי	semănătorism
פרסים והוקרה	מסדר העמל אות המסדר הכוכב של רומניה
חתימה

יון אגרביצ'אנו (ברומנית: Ion Agârbiceanu‏; 12 בספטמבר 1882 צ'נאדה, אלבה - 28 במאי 1963 קלוז') היה סופר ועיתונאי רומני, וכן כומר יווני-קתולי. היה חסיד זרם ה"סמנטוריזם" (נגזר משמו של כתב העת "סמנטורול" Semănătorul ("הזורע") שקידש את האידיאלים של חיי הכפר ושל מעמד האיכרים). היה חבר באקדמיה הרומנית. היה חבר בפרלמנט ובסנאט של רומניה מטעם המפלגה הלאומית הרומנית מטרנסילבניה.

יצירותיו של אגרביצ'אנו, המתאפיינות בדמיון אפי, ריאליזם וחוש פסיכולוגי חד, מתארות גלריה של דמויות מחיי הכפר הרומני בטרנסילבניה ובעיות מוסריות איתן הן מתמודדות. "יש אצל יון אגרביצ'אנו חוש הסתכלות, כשרון לקדש אפילו נושאים מן העלובים ביותר, יש בו רצינות מאופקת של חרט בנחושת, כישורים המעלים אותו עד ליצירה הרואית והמנקרים בתוך נפש הקורא כמו מים קשים" (פרפסיצ'וס, 1924).

ילדותו

הכפר אגרביצ'ו באזור קלוז', שבו התגורר סבו של הסופר ושהיווה המקור לשם משפחתו. צולם על ידי צטקו מירצ'ה רארש

הכנסייה היוונית-קתולית הרומנית בצ'נאדה, כפר הולדתו של אגרביצ'אנו

אגרביצ'אנו נולד בכפר צ'נאדה, במחוז אלבה, בטרנסילבניה, אז תחת השלטון ההונגרי במסגרת האוסטרו-הונגריה, כבן השני מבין שמונת ילדיהם של היערן ניקולאיֶה אגרביצ'אנו ושל אשתו, אנה, בת לבית אולארו. סבו מצד אביו, וסילה בואריו, יערן גם הוא, היה יליד הכפר "אגרביצ'ו" במחוז קלוז' ועל כן קיבל את הכינוי "אגרביצ'אנו", כלומר "איש אגרביצ'ו", שהפך בסופו של דבר לשם המשפחה של צאצאיו. האם הורישה לבנה, יון, את כשרונה לספר סיפורים. האב, על אף היותו אדם פשוט, אהב לקרוא והיה מנוי לכתבי העת שהיו נפוצים באותה תקופה בקרב האוכלוסייה הרומנית בטרנסילבניה.

אגרביצ'אנו למד שלוש כתות בבית-הספר היסודי של הכפר ואחר כך, בין השנים 1891–1900 עשה לימודי גימנסיה ותיכון בעיר בלאז', אחד ממרכזיה העירוניים העיקריים של התנועה הלאומית הרומנית בטרנסילבניה. בשנותיו בבלאז' זכה ללמוד אצל גבריל פרקופ, מורה אהוב לספרות הרומנית וללטינית והתענג על קריאת ספרים מהקלאסיקה הרומנית - במיוחד מהסיפורים של קוסטקה נגרוצי, יון קריאנגה, יון לוקה קאראג'אלה, שירי וסילה אלכסנדרי ומשלי גריגורה אלכסנדרסקו וכן משירי העם הרומניים שבקובץ של ג. דם תאודורסקו. שירים בוסריים משלו פורסמו לראשונה בעיתון "אוניריה" בבלאז', שם הופיע בשנת 1900 גם רשימה שלו תחת הכותרת "בצום הפסחא" În postul Paştelui. אחרי בחינות הבגרות נסע אגרביצ'אנו ללמוד תאולוגיה באוניברסיטת בודפשט בין השנים 1900–1904. אחרי שהוסמך ככומר, בחזרתו לטרנסילבניה היה סגן מנהל בפנימיה לבנים בבלאז' בין השנים 1904–1905. בספטמבר 1905 קיבל מלגה וחזר לבירת הונגריה על מנת להירשם לקורסים בפקולטה לספרות של אוניברסיטת בודפשט, החוג ללימודים קלאסיים, השפה הרומנית והיסטוריה. בו זמנית השתתף בקורסים של החברה התרבותית הרומנית "פטרו מאיור" שפעלה בבודפשט.

קריירה

החליט לוותר על המשך הלימודים בבודפשט ולעומת זאת בשנת 1906 נסע דרומה מעבר להרים וביקר לראשונה בבוקרשט, בירת רומניה העצמאית. בהזדמנות זאת הכיר בני האליטה הרומנית הטרנסילבנית שפעלה שם - למשל את ג'ורג'ה קושבוק, כמו כן את ההיסטוריון ניקולאיה יורגה ואת הסופר אמיל גרליאנו. באותה תקופה אגרביצ'אנו התחתן עם מריה אורליה ראדו. בין השנים 1906–1910 כיהן ככומר הכפר ("פארוך") ביישוב בוצ'ום-סאסא בהרי הקרפטים המערביים - Munţii Apuseni במחוז אלבה, לא רחוק מהעיר אברוד. אחר כך, בין 1910–1916 בכפר אורלאט במחוז סיביו. בשנים האלה קרא ספרים רבים ממיטב הסיפורת הרוסית והצרפתית, סופרים כמו פלובר, מופסאן, זולה, גוגול, גורקי, לב טולסטוי, דוסטויבסקי, לאוניד אנדרייב, שהשפיעו על אמנותו. אחרי פריצת הקרבות בין רומניה ובין אוסטרו-הונגריה, נסוג עם הצבא הרומני לשטח רומניה אל העיר רמניקו ולצ'ה בחבל מונטניה, אחר כך למולדובה, משם פונה לרוסיה. שם שימש בין השנים 1917–1918 ככומר צבאי ביחידה מורכבת משבויים רומנים טרנסילבנים שהתנדבו להילחם בעד רומניה. בתום המלחמה, אחרי איחוד טרנסילבניה עם ממלכת רומניה, התיישב בקלוז' והיה למנהל העיתון "פאטריה" שם (1919–1927) ולאחר מכן מנהל העיתון "טריבונה" - משנת 1938 ועד 1940 כשהעיר קלוז' סופחה עקב תכתיב וינה בחזרה להונגריה.

יון אגרביצ'אנו

אגרביצ'אנו התגייס גם לפעילות פוליטית באווירת ההתלהבות שלאחר איחוד טרנסילבניה עם שאר רומניה. בתוקף חברותו במפלגה הלאומית הרומנית Partidul Naţional Român נבחר בשנת 1919 כחבר בפרלמנט של רומניה המאוחדת ושוב ב-1922–1926, מאוחר יותר היה חבר בסנאט וסגן יושב ראש הסנאט. החל משנת 1930 עבד ככומר בכיר - פרוטופופ - בקלוז' והחל משנת 1931 כ"קאנוניק" של הבישופות היוונית-קתולית (כלומר של "הכנסייה הרומנית המאוחדת עם רומא") של קלוז'-גרלה. בשנות הכיבוש ההונגרי בצפון-טרנסילבניה וימי מלחמת העולם השנייה 1940–1944 אגרביצ'אנו התגורר בסיביו לשם הועתקו גם האוניברסיטה הרומנית ורוב המוסדות הרומניים מקלוז'.

דרכו הספרותית

ביתו של אגרביצ'אנו בעיר קלוז'. הוא גר בו בין השנים 1924–1963

החל משנת 1912 אגרביצ'אנו נעשה מוכר בחוגי החברה הרומנית לתרבות בטרנסילבניה "אָסטרָה". התקבל בה כחבר מלא בשנת 1925. בהמשך, בין השנים 1925–1940, היה מזכיר כללי של המחלקות לספרות ומדע של חברת "אסטרה" והיה לפרק זמן עורך הביטאון שלה, "טרנסילבניה".

תחת שמות עט פרסם שונים שירים בכתבי עת לספרות בשפה הרומנית - "טריבונה" בסיביו, "גאזטה טרנסילבניי" בבראשוב, "פמיליה" באוראדיה, "דראפלול" בלוגוז'. החל משנת 1903 עבד עם כתב העת "סמנטורול", שבו פרסם בהתחלה את ה"אגדה בחרוזים" Legendă în versuri. את הקובץ הראשון לרשימות וסיפורים - "מהכפר" De la ţară הוציא לאור בשנת 1906 בעזרת כתב העת הרומני בבודפשט, "לוצ'אפרול". בהמשך פרסם הסופר מדי שנה ושנה אחד או יותר ספרי סיפורת על חיי האנשים בכפר - על האיכרים והכורים, ועל ממעמד המשכילים - מורים, כמרים וכו'. הסיפור המזוהה הכי הרבה עם שמו הוא 'פפליאגה" Fefeleaga המופיע בכל המקראות וספרי הלימוד ברומניה והמתאר חייה העגומים של אלמנה ששכלה את כל ילדיה ואשר על מנת לקבור את ילדה האחרון נאלצה למכור את סוסה היחיד. סיפור עצוב אחר הוא "לומיניצה" Luminiţa - על מותה של איכרה קשישה. עם הנובלות הארוכות יותר נמנות: "פופה מאן" Popa Man (הכומר מאן), הז'נדארם "Jandarmul", הפרעונים Faraonii". הרומן המפורסם ביותר של הסופר הוא "הארכאנגלים" (Arhanghelii) מ-1914 המתאר את חיי כורי הזהב מטרנסילבניה. שם הרומן לקוח משם מכרה הקרוי "ארכאנגלים" (שם סוג של מלאכי-על). אגרביצ'אנו כתב סיפורים רבים לילדים שנקבצו בספר, "דפים מספר הטבע" File din cartea naturii. עם הסיפורים האהובים ביותר מתוכם נמנים: "נכדתו של דוד מיטרוץ" Nepoata lui Moş Mitruţ, "הסבתא" Bunica, "הנכד" Nepotul, "במזחלות" "La săniuş", "העפרוני" "Ciocârlia" וכו'.

בשנת 1919 נבחר לחבר בהתכתבות של האקדמיה הרומנית, ובימי השלטון הקומוניסטי, בשנת 1955 נבחר לחבר של האקדמיה (אז "אקדמיית הרפובליקה העממית הרומנית"). פעל בהנהגת חברת הסופרים הרומנים ומשנת 1921 עמד בראש האיגוד המקצועי - הסינדיקט - של העיתונות הרומנית בטרנסילבניה ובאנאט.

נפטר בשנת 1963 ,בגיל 81, בבית חולים בקלוז', עקב אוטם שריר הלב, בטקס לזכרו בקלוז' ב-31 במאי נאמו בין השאר הסופרים זכריה סטאנקו ומיכאי בניוק והבלשן יורגו יורדאן.

חיים פרטיים

לאגרביצ'אנו נולדו 4 ילדים: 3 בנים - יון אגרביצ'אנו (1971-1907), פיזיקאי רומני חשוב, ניקולאיה, פסל, טודור, ובת - מריה מגדלנה.

הנצחה

• ככר בעיר קלוז'-נפוקה בשכונת אנדריי מורשאנו, רחובות בבוקרשט ובערי רומניה רבות נקראים על שמו
• בית הספר התיכון העיוני בעיירה ז'יבאו ובתי ספר אחרים נושאים את שמו
• בשנת 2008 לרגל מלאות מאה שנה לכתיבת הנובלה הקלאסית "פפליאגה" של אגרביצ'אנו, הוקם מתחם מוזיאלי ע"ש פפליאגה בכפר בוּצ'וּם.

יצירותיו

אגרביצ'אנו פרסם כ-80 ספרים.

• De la țară, Budapesta, 1905 מהכפר, בודפשט
• În clasa cultă, Vălenii de Munte, 1909 במעמד המשכיל, ולני דה מונטה
• Două iubiri, Vălenii de Munte, 1909 שתי אהבות, ולני דה מונטה
• În întuneric, București, 1910 באפלה, בוקרשט
• Arhanghelii. Roman din viața românilor ardeleni, Sibiu, 1914 (הופיע בפיליטון 1913 בכתב העת „Luceafărul”) 'הארכאנגלים. רומן מחיי הרומנים הטרנסילבנים סיביו
• Luncușoara în Păresemi, București, 1920 החורשה בתענית הגדולה
• Popa Man. Povestire după o legendă, București, 1920 פופה מאן (הכומר מאן)ץ סיפור לפי אגדה, בוקרשט
• Ceasuri de seară, București, 1921 שעות ערב, בוקרשט
• Trăsurica verde, București, 1921, הכרכרונת הירוקה, בוקרשט
• Chipuri de ceară, București, 1921 דמויות שעווה, בוקרשט
• Spaima, Craiova, 1922 האימה, קראיובה
• Dezamăgire, București, 1924, אכזבה ' בוקרשט
• Legea trupului. Povestea unei vieți, București, 1926 חוק הגוף. ספור חיי אדם.

בוקרשט

• Legea minții. Povestea altei vieți, București, 1927 חוק השכל. סיפור חיי אדם אחר, בוקרשט
• Stana, Cluj, 1929, סטאנה, קלוז'
• Biruința, București, 1930 הניצחון בוקרשט
• Dolor. Zbuciumul lui Ilarie Bogdan, Craiova, 1930 דולור. ייסוריו של אילאריה בוגדן

קראיובה

• Răbojul lui Sfântu Petru, București, 1934 בוקרשט
• Sectarii, București, 1938 הכיתתיים בוקרשט
• Licean...odinioară, București, 1939 גיטמנסיסט פעם, בוקרשט
• Amintirile, București, 1940 הזכרונות בוקרשט
• Jandarmul. O mare dramă în Maramureș, București, 1941 - הז'נדארם. דרמה גדולה במרמורש בוקרשט
• Domnișoara Ana, București, 1942 העלמה אנהבוקרשט
• În pragul vieții, București, 1942 על סף החיים בוקרשט
• Vremuri și oameni. Lumea nouă, București, 1943 עולם חדש. זמנים ואנשים בוקרשט
• Vâltoarea, Sibiu, 1944 המערבולת, סיביו
• Din copilărie. Chipuri și povestiri, București, 1956 דמויות וסיפורים מילדות בוקרשט
• Din munți și din câmpii, București, 1957 מהרים ומשדות בוקרשט
• File din cartea naturii, București, 1959 - דפים מספר הטבע בוקרשט
• Faraonii, București, 1961 הפרעונים בוקרשט
• Strigoiul, București, 1968 (postum) הרוח, בוקרשט (פורסם אחרי מות הסופר), בוקרשט
• Din pragul marei treceri, Cluj, 1978 (postum) בסף המעבר הגדול (פורסם אחרי מות המחבר) קלוז'-נפוקה
• Fața de lumină a creștinismului, Cluj-Napoca, Eikon, 2006. פני האור של הנצרות קלוזש-נפוקה
• Intâiul Drum - המסע הראשון

פרסים ואותות כבוד

• 1927 הפרס הלאומי לספרות
• 1930 חבר מתכתב של האקדמיה הרומנית
• 1954 העיטור "אורדינול מונצ'י" ("מסדר העבודה") (של רומניה תחת השלטון הקומוניסטי) על זכויות מיוחדות בתחום היצירה הספרותית
• 1955 חבר באקדמיה הרומנית
• 1962 העיטור "סטיאווה רפובליצ'י" (כוכב הרפובליקה) דרגה ראשונה, לרגל מלאת לו שמונים.

קישורים חיצוניים ומקורות

מדיה וקבצים בנושא יון אגרביצ'אנו בוויקישיתוף

• אגרביצ'אנו סיפורים אגרביצ'אנו -"פפליאגה" סיפורים, בעריכת אנטול ודן וידראשקו, הוצאת "ליטרה", קישינב, 2001 -ברומנית

Ion Agârbiceanu Fefeleaga, Biblioteca Şcolarului, Editura "Litera" Chişinău, 2001 editori:Anatol şi Dan Vidraşcu, biografie şi tabel cronologic

• אגרביצ'אנו באתר "המחברים" ברומנית
• קורות חייו באתר ספריית אסטרה סיביו
• ביוגרפיה באתר ארט-זון(הקישור אינו פעיל)
• כתבה על הקמת המתחם המוזיאלי פפליאגה
• הדי הבקורת ליצירתו של יון אגרביצ'אנו - באתר חינוך Ecouri critice despre Ion Agârbiceanu
• [ (ed)https://www.edituraparalela45.ro/wp-content/uploads/2017/04/Dicționar_biografic_al_literaturii_romane_A-L_Vol_I.pdf Aurel Sasu] Mircea Zaciu - art.Ion Agârbiceanu în Dicționar biografic al literaturii române, Editura Paralela 45 Pitești 2006 p.15-17

(אאורל סאסו (עורך), מירצ'ה זא'ציו - הערך "יון אגרביצ'אנו" בלקסיקון הביוגרפי של הספרות הרומנית, כרך א 2006 פיטשט)

לקריאה נוספת

• Mircea Zaciu: Ion Agârbiceanu. București, 1972

(מירצ'ה זאצ'יו - יון אגרביצ'אנו, בוקרשט, 1972)

• Dorina N. Rusu, Membrii Academiei Române, 1866-1999, Editura Academiei Române, Bucureşti, 1999, ISBN 973-27-06967

(דורינה נ. רוסו - חברי האקדמיה הרומנית, 1866-1999, הוצאת האקדמיה רומנית, בוקרשט, 1999) Boris Crăciun- Galeria scriitorilor - 50 de portrete color Ed. Porţile Orientului, Iaşi 2009 (בוריס קרצ'ון - גלריית הסופרים - חמשים תמונות בצבעים, הוצאת פורצילה אוריינטולוי, יאש