לדלג לתוכן

יון וינאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יון וינאה
לידה 17 באפריל 1895
ג'יורג'יו, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביולי 1964 (בגיל 69)
בוקרשט, הרפובליקה העממית הרומנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה מפלגת האיכרים הלאומית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג Henriette Yvonne Stahl עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יון וינאה (ברומנית: Ion Vinea;‏ 17 באפריל 1895 – 6 ביולי 1964) היה עורך כתב עת, פמפלטר, סופר ומשורר יהודי-רומני. הוא היה חלק של האוונגרד הספרותי הרומני.

יון וינאה הוא שם העט העיקרי של הסופר והמשורר היהודי-רומני, שנולד בשם "יון אאוג'ן איוונאקי" (Ion Eugen Iovanachi)[1] בג'יורג'יו, רומניה. מגיל צעיר גדל בבוקרשט. הוא נולד לאם יהודייה רומניוטית ולאב מבוגר מהאם בשנים רבות. היה מקובל שהאב למעשה היה הקונסול הבריטי בגאלאץ, Dundas[2] ומשום כך כונה "האנגלי".

עוד בימי בית הספר התיכון פרסם, יחד עם מרסל ינקו וטריסטן צארה את כתב העת Simbolul (הסמל). כתב העת היה מנוגד לזרם "הזורעים" והופיעו רק ארבעה גיליונות, במימונו של מרסל ינקו. וינאה למד משפטים באוניברסיטת בוקרשט ובאוניברסיטת יאשי וסיים בהצלחה, אך מעולם לא פעל כעורך דין.

ב-1915, ב-יאשי, ערך את כתב העת Chemarea (הזימון), אך הופיעו רק שני גיליונות. ב-1916 חויל לצבא רומניה ונשאר בו עד 1919[3].

בשנים 1922 - 1932 ריכז קבוצה משלו סביב כתב העת Contimporanul אותו ניהל. באותה תקופה הנהיג גם את כתב העת Facla (הלפיד) ופרסם בעוד כתבי עת שונים בהם: Cronica; Seara; Noua revistă română; Umanitatea; Gândirea, Cugetul românesc, Viața românească, Revista Fundațiilor ועוד[4].

בתקופה זו, בביקור בתיאטרון הכיר את השחקנית והסופרת לעתיד, הנרייאט איבון שטאל (Henriette Yvonne Stahl), שתהיה בת זוגו 14 שנים וידידתו גם שנים לאחר פרידתם[5].

Contimporanul ביטא את מרד הצעירים כנגד הזרמים הלאומניים, האגרריים והבורגנות השטחית. על דפי כתב העת הופיעו סופרים רומניים, דוגמת בנימין פונדויאנו, אילריה וורונקה, יון בארבו ואחרים. וינאה, העורך, אירח על דפי כתב העת גם טקסטים של סופרים זרים, כמו: פול אדוארד, פיליפ סופול, רוברט מוסיל, לאיוש קשאק ועוד.

בין השנים 1930 עד 1940 היה עורך ראשי ב"פקלה". הלגיונרים התקיפו את מערכת כתב העת והכו את העובדים. וינאה הוכה במוט ברזל ואושפז עד החלמתו כעבור שבועות. ב-1940 הלגיונרים סגרו את כתב העת[6].

ב-1963 התחתן עם אלנה אוגינה וכעבור שנה מת מסרטן הכבד.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יון וינאה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]