יואן קולצ'ר
 | |
| יואן קולצ'ר | |
| לידה |
29 ביולי 1853 טרגו ז'יו, נסיכות ולאכיה  |
|---|---|
| פטירה |
ספטמבר 1928 (בגיל 75) בוקרשט, ממלכת רומניה  |
| מדינה |
רומניה  |
| השכלה |
בית הספר הצבאי לרגלים ולפרשים |
| השתייכות |
הצבא הרומני. |
| תקופת הפעילות | 1877–1916 (כ־39 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הבריגדה ה-3 מפקד הקורפוס ה-5 מפקד הקורפוס ה-3 מפקד הארמייה הראשונה | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העצמאות של רומניה מלחמת הבלקן השנייה מלחמת העולם הראשונה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
יואן (יון) קולצ'ר (Ioan Culcer, 29 ביולי 1853–ספטמבר 1928) היה מצביא, תאורטיקן צבאי ומדינאי רומני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קולצ'ר נולד ב-29 ביולי 1853 בטרגו ז'יו שבנסיכות ולאכיה, לאב רופא, מייסד בית החולים הראשון של טרגו ז'יו. קולצ'ר נמשך לחיי הצבא ולאחר קבלת דרגת הקצונה (סגן משנה) נשלח על חשבון המדינה ללימודים באקול פוליטקניק בפריז. את טבילת האש עבר במצור פלבנה, במלחמת העצמאות של רומניה. הוא התמחה בהנדסה צבאית ובו זמנית היה לפרופסור ידוע בבית הספר הצבאי העליון של רומניה.
קולצ'ר מילא תפקידים שונים בצבא, ובשנת 1904 מונה למנכ"ל משרד המלחמה, ובמקביל שימש כמפקד בריגדת הרגלים ה-3. במהלך מלחמת הבלקן השנייה פיקד קולצ'ר על הקורפוס ה-5, ולאחר מכן מונה למפקד הקורפוס ה-3.
לאחר כניסת רומניה למלחמת העולם הראשונה ניתן לו הפיקוד על הארמייה הרומנית הראשונה, שחדרה לטרנסילבניה בחלק המערבי של החזית. מתוך זהירות יתירה הוא עצר את יחידותיו, שהתקדמו בשלושה צירים המופרדים על ידי רכסי הרים בלתי עבירים, לפני שהגיעו לאתרים שנקבעו כמטרה. הוא הציע לייצב את החזית על קו הנהר אולט ולהתכונן למגננה, כי חשב שהכוחות היריבים עדיפים. הצעתו נדחתה והפיקוד נלקח ממנו והועבר לגנרל יואן דרגלינה. ההתפתחויות הצבאיות בהמשך אישרו את הערכותיו. גנרל יואן אנסטאסיו, שהיה מפקד כוח ז'יו במלחמת העולם הראשונה, טען שההדחה התרחשה משום שסגן ראש המטה של קולצ'ר, קולונל קונסטנטין גאבאנסקול, אותת למפקדת הצבא, שאין סיכוי לניצחון כל עוד עומד בראש הארמייה מי שאינו מאמין בכך. בנוסף לאיתות של גאבאנסקול, התגלו קשרים של קולצ'ר עם פוליטיקאים שהתנגדו ליציאה למלחמה נגד כוחות המרכז[1].
אלכסנדרו אוורסקו העריך את כישוריו ובשנת 1918 צירף אותו כשר לעבודות ציבוריות בממשלתו. בשנת 1923 מונה קולצ'ר לסנאטור, ובספטמבר 1928 מת בביתו שבבוקרשט.
