יונה אדוארד סאלק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יונה אדוארד סאלק
Jonas Edward Salk
1914 –‏ 1995
Dr Jonas Edward Salk (cropped).jpg
תרומות עיקריות
ממציא החיסון נגד פוליו
נתונים נוספים
ענף מדעי וירולוגיה
נולד 28 באוקטובר 1914
נפטר 23 ביוני 1995 (בגיל 80)
ארצות מגורים ניו יורק, קליפורניה
פרסים והנצחה

מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני, פרס לסקר, הפרס על שם ג'ווהרלל נהרו, מדליית החירות הנשיאותית

יונה אדוארד סאלקאנגלית: Jonas Edward Salk- ג'ונאס סוֹלק ;‏ 28 באוקטובר 1914 - 23 ביוני 1995) היה רופא ווירולוג אמריקאי, אשר פיתח את אחד חיסוני הפוליו המוצלחים הראשונים. סאלק נולד בניו יורק ולמד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ניו יורק, ולאחר מכן בחר לעסוק במחקר רפואי. בשנת 1939, לאחר שסיים את לימודי הרפואה שלו, סאלק החל את התמחותו בבית החולים מאונט סיני. שנתיים לאחר מכן הוענקה לו מלגה מאוניברסיטת מישיגן, שם חקר וירוסי שפעת עם תומאס פרנסיס.

עד שנת 1955 בה הציג סאלק את 'תרכיב סאלק', מחלת הפוליו נחשבה לאחת מבעיות בריאות הציבור המאיימות ביותר בעולם. מגיפות פוליו פרצו בארצות הברית פעמים רבות בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. מתוך קרוב ל-58,000 מקרים שדווחו באותה שנה, 3,145 בני אדם נהרגו, ו-21,269 נותרו עם שיתוק ברמות שונות, רובם ילדים. כתוצאה מכך, מדענים רבים ניסו למצוא דרך למנוע או לרפא את המחלה. בשנת 1938, הנשיא פרנקלין רוזוולט, שאובחן כנכה בשל פוליו (אם כי מחקר מאוחר קבע שהאבחנה הייתה שגויה[1]), ייסד את הקרן הלאומית לשיתוק ילדים, שמימנה פיתוח חיסון כנגד המחלה[2].

בשנת 1947, סאלק קיבל מינוי בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג. בשנת 1948, הוא לקח על עצמו את ניהול הפרוייקט לקביעת הסוגים השונים של נגיפי הפוליו. סאלק תכנן להרחיב את מטרת הפרויקט על מנת ליצור חיסון לפוליו, והתמסר לנושא זה בשבע השנים הבאות. ניסויי השדה בעזרתם בדקו את החיסון עירבו מאות אלפי עובדים וכמעט שני מיליון תלמידים השתתפו בניסוי. ב12 באפריל 1955 הודיעו על הצלחת הניסוי, והיום הפך למעין חג לאומי. ברחבי העולם החלו מיד לבצע חיסוני פוליו המשתמשים בתרכיב סאלק.

סאלק ערך קמפיין עבור הפיכת החיסון לחיסון חובה, בטענתו כי בריאות הציבור היא עניין של "מחויבות מוסרית". תשומת הלב שלו מוקדה אך ורק בפיתוח חיסון בטוח ויעיל במהירות האפשרית, ללא כל נסיון ליצירת רווח אישי. כאשר נשאל בבעלות מי הפטנט לחיסון, השיב: "אין פטנט. אפשר לרשום פטנט על השמש?" בשנת 1960, ייסד את מכון סאלק למחקרים ביולוגיים בקליפורניה. הוא המשיך לבצע מחקר ולפרסם ספרים, וניצל את שנותיו האחרונות בחקר חיסון כנגד איידס.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יונה אדוארד סאלק נולד בניו יורק ב-28 באוקטובר, 1914. הוריו, דניאל ודורה סאלק, היו מהגרים יהודים מפולין. היו לו שני אחים צעירים, הרמן ולי. כשהיה סאלק בן 13, החל ללמוד בתיכון טאונסנד האריס, בית ספר ציבורי לתלמידים מחוננים. לכשסיים את התיכון בגיל 15, למד סאלק בסיטי קולג' של ניו יורק, ובשנת 1934 קיבל את התואר שלו בכימיה. כילד לא התעניין סאלק ברפואה ואף חשב לפתח קריירה כעורך דין, אך בעידודה של אימו פנה ללמוד רפואה. בקולג' פגש את אשתו לעתיד, דונה לינדסי קאלפין, לה נישא ב-9 ביוני 1939. לזוג נולדו שלושה ילדים: פיטר, דארל וג'ונתן. ב-1968 השניים התגרשו, וב-1970 סאלק נשא לאישה את פרנסואז גילו (Françoise Gilot) שבעברה הייתה פילגשו של פיקאסו.

לאחר סיום הלימודים בקולג', סאלק נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת ניו יורק. במהלך שנות לימודיו שם הוא עבד כטכנאי מעבדה, ובחופשות הקיץ עבד כמדריך במחנה. במהלך שהותו באוניברסיטה, החליט סאלק שהוא אינו רוצה לעסוק ברפואה, אלא להתעמק במחקר. הוא החל ללמוד ביוכימיה ובקטרולוגיה. לדבריו, הוא רצה לעזור לאנושות בכלל, ולא רק למטופלים מזדמנים.

לאחר שסיים את לימודיו עבד סאלק בבית הספר לרפואה "מאונט סיני" שבעיר ניו יורק. לאחר שסיים את ההתמחות שלו שם, ניסה סאלק להשיג משרת מחקר קבועה, אך גילה שמקומות עבודה רבים נסגרו בפניו בשל זהותו היהודית. הוא גם לא התקבל לעבודה במאונט סיני, בשל המדיניות ששררה שם שלא להעסיק מתמחים מהמקום. כמוצא אחרון, פנה אל ידידו ד"ר תומאס פרנסיס, וזה הזמין את סאלק לעבוד איתו באוניברסיטת מישיגן, שם השניים פיתחו חיסון כנגד שפעת.

סאלק באוניברסיטת פיטסבורג, 1955, לאחר הכרזת החיסון כבטוח

בשנת 1947, סאלק קיבל הצעת עבודה מאוניברסיטת פיטסבורג. סאלק עבר לשם והמשיך במחקרו על חיסונים כנגד שפעת. מאוחר יותר, מנהל אגף בקרן הלאומית לשיתוק ילדים, שהוקמה בידי הנשיא רוזוולט, פנה אליו והציע לו להשתתף בפרויקט המלחמה בפוליו. סאלק קיבל את ההצעה ואמר שהוא "ישמח לעבוד על הפרויקט החשוב הזה". בשנות ה-50 פיתח ובחן סאלק את החיסון הראשון נגד שיתוק ילדים (פוליו) מנגיפים מומתים. זריקת החיסון שפיתח סאלק נוסתה לראשונה בקופים ולאחר מכן בחולים במכון ווטסון שכבר לקו בשיתוק כתוצאה מפוליו. לאחר מכן ניתן התרכיב למתנדבים בריאים, לרבות סאלק, אנשי צוות המעבדה, אשתו וילדיהם. המתנדבים פיתחו נוגדנים כנגד הפוליו ואיש מהם לא סבל מתגובה שלילית לחיסון. ב-1955, לאחר סדרת הניסויים, הוכרז החיסון כמועיל ובטוח לשימוש, וסאלק קיבל פרסום עולמי כאיש אשר ניצח את שיתוק הילדים. סאלק החליט שלא לרשום פטנט על החיסון ולמסחר אותו אלא לשחרר אותו לנחלת הכלל.

ב-1962 עזב סאלק את אוניברסיטת פיטסבורג ופתח את מכון סאלק למחקרים ביולוגיים בלה הויה, קליפורניה. הנושא העיקרי של המחקר במכון היה ביולוגיה מולקולרית וגנטיקה. הצוות הראשון הכיל חברים מכובדים רבים כמו יעקב ברנובסקי ופרנסיס קריק. סאלק ניהל את המכון עד לפרישתו. הוא מת מאי ספיקת לב בגיל 80.

במהלך חייו זכה סאלק לפרסים רבים ביניהם: מדליית הזהב של הקונגרס האמריקני (1956), פרס לסקר (1956), הפרס על שם ג'ווהרלל נהרו (1975) ומדליית החירות הנשיאותית (1977). אף נקרא על שמו רחוב באשדוד.

ב-28 באוקטובר 2014 הושק לרגל יום הולדתו ה-100 גוגל דודל.[3]

סאלק מקבל מדליית זהב מהנשיא אייזנהאואר

מחקר הפוליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלת הפוליו בלבלה חוקרים רבים במשך שנים רבות. לקח זמן רב לגלות כיצד הנגיף חודר לגוף והיכן הוא מתמקם. בתחילת המאה העשרים, התפרצו בארה"ב מגיפות פוליו, וילדים רבים נלקחו להסגר מחשש שהם מדבקים. קרובי משפחתם של אותם ילדים לא הורשו ללכת ללוויות שלהם במקרה ומתו בבית החולים. המחלה הלכה והתפשטה, ופגעה בעשרות אלפי בני אדם מדי שנה.

בשנת 1948 פנה הארי וויבר, מנהל מחקר בקרן הלאומית לשיתוק ילדים, ליונה סאלק, וביקש ממנו להצטרף למאבק נגד פוליו ולהוביל מחקר שיאשר את מספר סוגי הפוליו הקיימים. באותו הזמן היו שלושה סוגים של פוליו ידועים למדע, והקרן רצתה לקבוע את המספר המדויק. למרות שהמחקר היה צפוי להיות משעמם וטרחני, הוצעה לסאלק מעבד הגדולה יורת מזאת שהייתה ברשותו, יחד עם הבטחה שכל המתקנים יישארו אצלו לאחר סיום המחקר. סאלק ענה להצעה בחיוב.

הפחד הציבורי מפוליו סייע לקרן הלאומית לשיתוק ילדים להשיג תרומת נרחבות לצורך מחקרי חיסון, אך המחקרים הובילו למבוי סתום. הניסויים היו מסוכנים וחסרי תועלת מעשית. סאלק הצליח לפתח חיסון מנגיף פוליו מוחלש, ולאחר שניסה אותו בהצלחה על חיות מעבדה, החליט לבצע ניסויים בבני אדם. על מנת לזכות באמון הציבור, הכריז סאלק כי אשתו ושלושת בניו היו מבין המתנדבים הראשונים לניסוי, וכי הוא אישית יהיה אחראי על כל תוצאה של הניסוי. במהלך השנים 1952 עד 1955 בדק סאלק את החיסון על כמיליון ילדים. כל משתתפי הניסוי פיתחו נוגדנים כנגד פוליו, ואיש מהם לא פיתח תסמינים מסוכנים. החיסון הוכרז כבטוח לשימוש ב-12 באפריל, 1955.

החדשות על החיסון הוכרזו בחגיגיות בערוצי הרדיו והטלוויזיה, וברחבי ארה"ב פרצו חגיגות ספונטניות. כבר למחרת היום פוליטיקאים רבים שגרו לסאלק מדליות וכרטיסי ברכה והזמינו אותו לטקסי הוקרה. סאלק זכה במספר רב של כיבודים, תארים ומדליות, ואנויברסיטת ניו יורק יצרה על שמו מלגה לסטודנטים לרפואה. אולפני הסרטים נלחמו על זכויות ליצירת סרט ראינוע על חייו של סאלק. סאלק עמו סלד מהפרסום הרב לו זכה, וניסה לשמור על פרטיותו.

סאלק החליט שלא לרשום פטנט על החיסון שלו אלא לשחרר אותו לנחלת הכלל, והחיסון הופץ במהירות ברחבי ארה"ב ולאחר מכן ברחבי העולם כולו. במהלך העשורים הבאים, מוגרה מחלת הפוליו בשיטתיות ברחבי העולם, למעט מספר מדינות שהתנגדו לחיסון, כגון ניגריה והודו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Goldman, AS et al, What was the cause of Franklin Delano Roosevelt's paralytic illness?. J Med Biogr. 11: 232–240 (2003)
  2. ^ פירוט תרומתו של רוזוולט למלחמה בפוליו (שיתוק ילדים) מופיע בסרט התיעודי "A Paralyzing Fear: The Story of Polio in America" מ-1998 [1].
  3. ^ הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שהכינה גוגל לציון יום הולדתו ה-100 של סאלק (באנגלית)