יונה אליאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יונה אליאן-קשת
Yona Elian.jpeg
אליאן, 2010
לידה 31 במרץ 1950 (בת 70)
תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה יונה גליצקי
מדינה ישראלישראל  ישראל
דמות ידועה רחל חסון (סברי מרנן)
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, שחקנית קולנוע, שחקנית תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג ששי קשת
פרסים והוקרה פרס התיאטרון הישראלי למפעל חיים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יונה אליאן וריקי שלח על סט הסרט "החורף האחרון", מרץ 1982

יונה אליאן-קשת (נולדה ב-31 במרץ 1950) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית, זוכת פרס התיאטרון הישראלי למפעל חיים. פעמים רבות הנחתה טקסים רשמיים, לרבות טקס הענקת פרסי ישראל וטקסי יום הזיכרון.

אליאן בראשית שנות ה-90

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם יונה גליצקי ביפו, לאב ניצול שואה. העידה על עצמה שהייתה שייכת לדור שניסה בתחילה להתנער מהמורשת הגלותית:

"התביישתי שההורים שלי מדברים יידיש, זה היה נחשב מאוד גלותי, משהו שצריך להסתיר. זה התקשר לשואה, לקורבנות. זה היה כמו מועקה גדולה שליוותה אותי כל החיים, ומאחר שהוריי נפטרו צעירים - לא הייתה לי הזדמנות להתפייס איתם, להגיד להם שאני מבינה שעשיתי להם עוול גדול בכך שהתביישתי בהיסטוריה שלהם"[1].

את לימודי התיכון עשתה בבית הספר עירוני ז' שבתל אביב. באוניברסיטת תל אביב למדה תיאטרון ופסיכולוגיה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנה לאחר סיום לימודיה באוניברסיטה, ב-1971, שיחקה בהצגה "ביוגרפיה", שהועלתה בתיאטרון הקאמרי. הפריצה הגדולה שלה לקהל הרחב הייתה שנה אחר-כך, בסרט הקולנוע "נורית" של הבמאי ג'ורג' עובדיה, לצידו של ששי קשת, שלימים נישאה לו.

אליאן שיחקה בהצגות רבות בתיאטרון הקאמרי, הבימה, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע ובשנות האלפיים, היא נמנית עם סגל שחקני תיאטרון בית ליסין. היא הרבתה לשתף פעולה על הבמה עם השחקן ששון גבאי ועם המחזאית גורן אגמון. כמו כן העלתה עם בעלה, ששי קשת, את תוכנית הבידור "נוסטלגיה זה לא מה שהיה".

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 נחשבה אליאן גם ככוכבת בקולנוע הישראלי. היא שיחקה בסרטים "הצד השני", "נורית", "The Jerusalem File", "קוראים לי שמיל", "שלושה ואחת", "יהיה טוב סלומוניקו", "יהלומים", "רחוב 60", "יופי של צרות!", "בוא נפוצץ מיליון", "החורף האחרון", "כסאח", "בובה", "תלווה לי את אשתך", "האיטלקים באים"' "כיכר החלומות" ועוד.

בטלוויזיה השתתפה אליאן בשנות השמונים בתוכנית הילדים "שלוש ארבע חמש וחצי" בערוץ הראשון לצד בעלה ששי קשת, והנחתה את המגזינים "משהו מהסרטים", "סטייל", וכן את תוכנית הבוקר בערוץ 2 של טלעד. כמו כן שיחקה בסדרות הטלוויזיה "קסטנר", "האישה האחרת", "מרחב ירקון", "זינזאנה" ו"ילדות רעות", ובשנת 2011 שיחקה בסדרה "סימני שאלה" בערוץ 2 של רשת. מאז 2011 היא משחקת בקומדיית המצבים "סברי מרנן" בערוץ 2 של קשת (ולאחר מכן בקשת 12), כאם המשפחה הספרדית-מזרחית רחל חסון.

ב-2008 הוציאה אליאן יחד עם בעלה, ששי קשת, DVD לילדים בשם "יונה וששי ופנדה וחצי", אשר הוקדש כולו ליצירותיו של חיים נחמן ביאליק.

ב-2011 השתתפה בסרט הקולנוע "הערת שוליים".

ב-20 במאי 2016 קיבלה אליאן את פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים.

מאז שלהי שנת 2017 מעלה מופע בידור עם בעלה ששי קשת, לרגל 45 שנות נישואיהם, בשם "עדיין נשואים?" בניהולו המוזיקלי של בנם אריאל.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1972, במהלך צילומי הסרט "נורית", הכירה אליאן את השחקן והזמר ששי קשת ושנה אחר כך, השניים נישאו. לזוג שני ילדים והם מתגוררים ביפו. בנה, אריאל קשת-אליאן, הוא מוזיקאי ומפיק מוזיקלי, ניגן במשך תקופה בקלידים בלהקת "בוטן מתוק בקרקס" והוא חבר להקת הבלוז פול טראנק ובן זוגה לשעבר של הזמרת גל דה פז[2]. בתה, מאי קשת היא שחקנית.

הצגות תיאטרון בהן השתתפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאיה כהן, "זו הסליחה מהוריי", ישראל היום, 17 בדצמבר 2013, עמ' 41
  2. ^ דורון גל, ‏בלוז דה פז, באתר ‏מאקו‏‏, ‏25 בינואר 2010‏


הקודם:
2014 - חנן שניר
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים
2015 - יונה אליאן
הבא:
2016 - גדי יגיל