יונה אליאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יונה אליאן-קשת
אליאן, 2010
אליאן, 2010
לידה 31 במרץ 1950 (בת 73)
י"ג בניסן ה'תש"י
תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה יונה גליצקי
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות מ-1971
עיסוק שחקנית
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג ששי קשת (1973-)
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יונה אליאן וריקי שלח על סט הסרט "החורף האחרון", מרץ 1982

יונה אליאן-קשת (נולדה ב-31 במרץ 1950) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית. כלת פרס התיאטרון הישראלי ופרס אמ"י על מפעל חיים[1].

אליאן, מהשחקניות הבולטות בתיאטרון הישראלי, הנחתה פעמים רבות טקסים רשמיים, לרבות טקס הענקת פרסי ישראל וטקסי יום הזיכרון.

אליאן בצילומי הסרט תיק ירושלים, 1971
אליאן בצילומי הסרט "תיק ירושלים", 1971
אליאן בראשית שנות ה-90

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בשם יונה בלה גליצקי ביפו, בת להורים ניצולי שואה, שנפגשו במחנה עקורים בגרמניה. העידה על עצמה שהייתה שייכת לבני הדור השני שניסה בתחילה להתנער מהמורשת הגלותית:[2].

התביישתי שההורים שלי מדברים יידיש, זה היה נחשב מאוד גלותי, משהו שצריך להסתיר. זה התקשר לשואה, לקורבנות. זה היה כמו מועקה גדולה שליוותה אותי כל החיים, ומאחר שהוריי נפטרו צעירים - לא הייתה לי הזדמנות להתפייס איתם, להגיד להם שאני מבינה שעשיתי להם עוול גדול בכך שהתביישתי בהיסטוריה שלהם

את תחילת דרכה בעולם התיאטרון עשתה בחוג הדרמה, בבית הספר עירוני ז' שבתל אביב. מאוחר יותר למדה תיאטרון ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. במקביל ללימודיה, עבדה כדיילת קרקע בנמל תעופה. בשנות ה-70 המוקדמות, החליטה לשנות את שם משפחתה מגליצקי לאליאן, וזאת בהשראת ילדה בשם זה שפגשה במהלך עבודתה כדיילת.[3]

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנה לאחר סיום לימודיה באוניברסיטה, ב-1971, שיחקה בהצגה "ביוגרפיה", שהועלתה בתיאטרון הקאמרי. הפריצה הגדולה שלה לקהל הרחב הייתה שנה אחר-כך, בסרט הקולנוע "נורית" של הבמאי ג'ורג' עובדיה, לצידו של ששי קשת, שלימים נישאה לו.

אליאן שיחקה בהצגות רבות בתיאטרון הקאמרי, הבימה, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע ובשנות האלפיים, היא נמנית עם סגל שחקני תיאטרון בית ליסין. היא הרבתה לשתף פעולה על הבמה עם השחקן ששון גבאי ועם המחזאית גורן אגמון. כמו כן העלתה עם בעלה, ששי קשת, את תוכנית הבידור "נוסטלגיה זה לא מה שהיה".

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 נחשבה אליאן גם ככוכבת בקולנוע הישראלי. היא שיחקה בסרטים "הצד השני" (בבימויו של ברוך דינר), "נורית", "The Jerusalem File", "קוראים לי שמיל", "שלושה ואחת", "יהיה טוב סלומוניקו", "יהלומים", "רחוב 60", "יופי של צרות!", "בוא נפוצץ מיליון", "החורף האחרון", "כאסח", "בובה", "תלווה לי את אשתך", "האיטלקים באים"' "כיכר החלומות" ועוד.

בטלוויזיה השתתפה אליאן בשנות השמונים בתוכנית הילדים "שלוש ארבע חמש וחצי" בערוץ הראשון לצד בעלה ששי קשת, והנחתה את המגזינים "משהו מהסרטים", "סטייל", וכן את תוכנית הבוקר בערוץ 2 של טלעד. כמו כן שיחקה בסדרות הטלוויזיה "קסטנר", "האישה האחרת", "דבר על מקום הימצאם", "מרחב ירקון", "זינזאנה" ו"ילדות רעות", ובשנת 2011 שיחקה בסדרה "סימני שאלה" בערוץ 2 של רשת.

מאז 2011 היא משחקת בקומדיית המצבים "סברי מרנן" בערוץ 2 של קשת (ולאחר מכן בקשת 12), כאם המשפחה הספרדית-מזרחית רחל חסון.

ב-2008 הוציאה אליאן יחד עם בעלה, ששי קשת, DVD לילדים בשם "יונה וששי ופנדה וחצי", אשר הוקדש כולו ליצירותיו של חיים נחמן ביאליק.

ב-2011 השתתפה בסרט הקולנוע "הערת שוליים".

מאז שלהי שנת 2017 מעלה מופע בידור עם בעלה ששי קשת, לרגל 45 שנות נישואיהם, בשם "עדיין נשואים?" בניהולו המוזיקלי של בנם אריאל.

בשנת 2023 השתתפה בסדרה "יהלומים" בנטפליקס.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1972, במהלך צילומי הסרט "נורית", הכירה אליאן את השחקן והזמר ששי קשת ושנה אחר כך, השניים נישאו. לזוג שני ילדים והם מתגוררים ביפו.

בנה, אריאל קשת-אליאן, הוא מוזיקאי ומפיק מוזיקלי שניגן במשך תקופה בקלידים בלהקת "בוטן מתוק בקרקס" והוא חבר להקת הבלוז "פול טראנק", והיה בן זוגה לשעבר של הזמרת גל דה פז[4]. בתה, מאי קשת היא שחקנית, שנישאה באוקטובר 2021 לתסריטאי והבמאי טל רוזנטל, בנו של מיקי רוזנטל[5].

הצגות תיאטרון בהן השתתפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 ynet (2021-10-14). "דני סנדרסון, גידי גוב, שלמה ארצי ואחרים: הוכרזו זוכי פרס איגוד אמ"י למפעל חיים". Ynet. נבדק ב-2021-10-14.
  2. ^ מאיה כהן, "זו הסליחה מהוריי", ישראל היום, 17 בדצמבר 2013, עמ' 41
  3. ^ ניר וולף, "שמאלנית", ישראל היום, 23 ביוני 2017 1=https://www.lessin.co.il/wp-content/uploads/2017/06/%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%90%D7%9F-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%95%D7%9D.pdf
  4. ^ דורון גל, ‏בלוז דה פז, באתר ‏מאקו‏, 25 בינואר 2010
  5. ^ האירוע המרגש של ששי קשת ויונה אליאן | TMI, באתר https://tmi.maariv.co.il


הקודם:
2014 - חנן שניר
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים
2015 - יונה אליאן
הבא:
2016 - גדי יגיל