לדלג לתוכן

יונה אליאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יונה אליאן-קשת
אליאן, 2010
אליאן, 2010
לידה 31 במרץ 1950 (בת 75)
יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה יונה גליצקי
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות מ-1971
עיסוק שחקנית
בן זוג ששי קשת (1973-)
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יונה אליאן וריקי שלח על סט הסרט "החורף האחרון", מרץ 1982

יונה אליאן-קשת (נולדה ב-31 במרץ 1950) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית. כלת פרס התיאטרון הישראלי ופרס אמ"י על מפעל חיים[1]. החל מ-2022 מכהנת כיו"ר אמ"י - איגוד אמני ישראל.

אליאן, מהשחקניות הבולטות בתיאטרון הישראלי, הנחתה פעמים רבות טקסים רשמיים, לרבות טקס הענקת פרסי ישראל וטקסי יום הזיכרון.

אליאן בצילומי הסרט תיק ירושלים, 1971
אליאן בצילומי הסרט "תיק ירושלים", 1971
אליאן בראשית שנות ה-90

נולדה בשם יונה בלה גליצקי ביפו, בת להורים יוצאי פולין, ניצולי שואה, שלאחר המלחמה שהו במחנה עקורים בגרמניה ועלו לישראל במהלך מלחמת העצמאות[2]. אביה איבד את רוב משפחתו בשואה, שעלה לישראל נלחם מיד במלחמת העצמאות, נפצע ואחר כך עבד כנהג מונית. אמה הגיעה לישראל עם סבה וסבתה שהתגוררו עםמם והיא דיברה פולנית לפני שלמדה עברית[2].

את תחילת דרכה בעולם התיאטרון עשתה בחוג הדרמה, בבית הספר עירוני ז' שבתל אביב. לאחר השירות הצבאי למדה תיאטרון ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב. במקביל ללימודיה, עבדה כדיילת קרקע של חברת אל על. ב-1971, לאחר שהחלה לשחק בתיאטרון הקאמרי התבקשה לעברת את שמה והחליטה לשנות את שם משפחתה מגליצקי לאליאן, וזאת בהשראת ילדה בשם זה שפגשה במהלך עבודתה כדיילת[2].

קריירה מקצועית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך לימודיה באוניברסיטה, ב-1971, הציעה לה השחקן והבמאי עודד תאומי, שגם לימד בחוג לתיאטרון, לשחק לצידו במחזה "ביוגרפיה", שהועלתה בתיאטרון הקאמרי[2], הצגת הבכורה נערכה באפריל 1971[3]. אחר כך שיחקה במחזה "יום אחד מתעוררים" שאותו ביים תאומי. בנוסף באותה שנה קיבלה שני תפקידי משנה בסרטים "שבע פעמים ביום" ו"תיק ירושלים"[4]. הפריצה הגדולה שלה לקהל הרחב הייתה שנה אחר-כך, בסרט הקולנוע "נורית" של הבמאי ג'ורג' עובדיה, לצידו של ששי קשת[5].

אליאן שיחקה בהצגות רבות בתיאטרון הקאמרי, הבימה, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע ובשנות האלפיים, היא נמנית עם סגל שחקני תיאטרון בית ליסין. היא הרבתה לשתף פעולה על הבמה עם השחקן ששון גבאי ועם המחזאית גורן אגמון. כמו כן העלתה עם בעלה, ששי קשת, את תוכנית הבידור "נוסטלגיה זה לא מה שהיה".

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 נחשבה אליאן גם ככוכבת בקולנוע הישראלי. היא שיחקה בסרטים "הצד השני" (בבימויו של ברוך דינר)[6], "נורית", "תיק ירושלים", "קוראים לי שמיל", "שלושה ואחת", "יהיה טוב סלומוניקו", "יהלומים", "רחוב 60", "יופי של צרות!", "בוא נפוצץ מיליון", "החורף האחרון", "כאסח", "בובה", "תלווה לי את אשתך", "האיטלקים באים", "כיכר החלומות" ועוד.

בטלוויזיה השתתפה אליאן בשנות השמונים בתוכנית הילדים "שלוש ארבע חמש וחצי" בערוץ הראשון לצד בעלה ששי קשת, והנחתה את המגזינים "משהו מהסרטים", "סטייל", וכן את תוכנית הבוקר בערוץ 2 של טלעד. כמו כן שיחקה בסדרות הטלוויזיה "קסטנר", "האישה האחרת", "דבר על מקום הימצאם", "מרחב ירקון", "זינזאנה" ו"ילדות רעות", ובשנת 2011 שיחקה בסדרה "סימני שאלה" בערוץ 2 של רשת.

ב-2003 העלתה אליאן יחד עם בעלה, ששי קשת, מופע אוטוביוגרפי משותף בפסטיבל מספרי סיפורים[7].

ב-2008 הוציאה אליאן יחד עם בעלה, ששי קשת, DVD לילדים בשם "יונה וששי ופנדה וחצי", אשר הוקדש כולו ליצירותיו של חיים נחמן ביאליק[8].

ב-2011 השתתפה בסרט הקולנוע "הערת שוליים"[9].בשנים 2011–2025 שיחקה בקומדיית המצבים "סברי מרנן" בערוץ 2 של קשת (ולאחר מכן בקשת 12), כאם המשפחה הספרדית-מזרחית רחל חסון[10].

מאז שלהי שנת 2017 מעלה מופע בידור עם בעלה ששי קשת, לרגל 45 שנות נישואיהם, בשם "עדיין נשואים?" בניהולו המוזיקלי של בנם אריאל.

בשנת 2023 השתתפה בסדרה "יהלומים" בנטפליקס[11].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנעוריה הייתה חברתו של חיים רמון שגדל יחד איתה ביפו. השניים גם למדו יחד בתיכון[16].

בשנת 1972, במהלך צילומי הסרט "נורית", הכירה אליאן את השחקן והזמר ששי קשת ובינואר 1973 השניים נישאו בחתונה מתוקשרת רבת משתתפים[17]. לזוג שני ילדים והם מתגוררים ביפו.

בנה, אריאל קשת-אליאן, הוא מוזיקאי ומפיק מוזיקלי שניגן במשך תקופה בקלידים בלהקת "בוטן מתוק בקרקס" והוא חבר להקת הבלוז "פול טראנק", והיה בן זוגה לשעבר של הזמרת גל דה פז[18]. בתה, מאי קשת היא שחקנית[19], שנישאה באוקטובר 2021 לתסריטאי והבמאי טל רוזנטל, בנו של מיקי רוזנטל[20].

הצגות תיאטרון בהן השתתפה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 דני סנדרסון, גידי גוב, שלמה ארצי ואחרים: הוכרזו זוכי פרס איגוד אמ"י למפעל חיים, באתר ynet, 14 באוקטובר 2021
  2. ^ 1 2 3 4 שרית ישי לוי, "לא טוב למות בעד ארצנו" השחקנית יוננה אליאן מספרת על ילדותה ביפו , "העולם הזה", גיליון 2445 מ-11 ביולי 1984, עמוד 28
  3. ^ אורי קיסרי, ביוגרפיה - מה אנוש כי תזכירנו, מעריב, 30 באפריל 1971
  4. ^ כרטיס הביקור של יונה, מעריב, 24 בספטמבר 1971
  5. ^ פותתה, נעזבה וגם התעוורה, "העולם הזה", גיליון 1824 מ-16 באוגוסט 1972, עמוד 35
  6. ^ הצד האחורי של הצד השני, "העולם הזה", גיליון 1851 מ-21 בפברואר 1973, עמוד 24
  7. ^ ציפי שוחט, מופע אישי ליונה אליאן וששי קשת בפסטיבל מספרי סיפורים, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2003
  8. ^ עכבר העיר, יונה וששי שרים ביאליק, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2007
  9. ^ אורון שמיר, עכבר העיר, "הערת שוליים": עוצמה מטלטלת ומבלבלת, באתר הארץ, 2 ביוני 2011
  10. ^ זיו יצחקי, עכבר העיר, סברי מרנן: מצחיקה במקומות הלא נכונים, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2011נירית אנדרמן, אחרי 13 שנים ו-323 פרקים: "סברי מרנן" יורדת מהמסך, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2024
  11. ^ שני ליטמן, "יהלומים" נראית מיליון קראט, אבל משהו בכל זאת חסר, באתר הארץ, 23 באפריל 2023
  12. ^ 'כינור דוד': לא עוד בורקאם, כותרת ראשית, 14 במרץ 1984
  13. ^ עכבר העיר, אליאן וגבאי - שחקני השנה של בית ליסין, באתר הארץ, 15 ביוני 2008
  14. ^ מיכל פלטי, פרס קלצ'קין ליונה אליאן, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2008
  15. ^ מנחה נופה, עכבר העיר, טקס פרסי התיאטרון 2016: בילי שוורץ הוא הזוכה הגדול, באתר הארץ, 20 במאי 2016
  16. ^ לילי אגניסקי, מי זה בכלל חיים רמון, חדשות, 1 במרץ 1989
  17. ^ חתונת השנה - 700 אורחים בחתונה של ששי קשת ויונה אליאן, "העולם הזה", גיליון 1846 מ-17 בינואר 1973, עמוד 21
  18. ^ דורון גל, ‏בלוז דה פז, באתר ‏מאקו‏, 25 בינואר 2010
  19. ^ איה חיות, מאי קשת: "בהתחלה אמא ואבא נעלבו שהסתרתי את זהותם", באתר הארץ, 11 במרץ 2020
  20. ^ האירוע המרגש של ששי קשת ויונה אליאן | TMI, באתר https://tmi.maariv.co.il


הקודם:
2014 - חנן שניר
פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים
2015 - יונה אליאן
הבא:
2016 - גדי יגיל