יונה אליאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יונה אליאן
יונה אליאן וריקי שלח על סט הסרט "החורף האחרון", מרץ 1982

יונה אליאן-קשת (נולדה ב-31 במרץ 1950 בשם יונה גליצקי), היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית. בנוסף, היא משמשת פעמים רבות מנחה של טקסים רשמיים, לרבות טקס הענקת פרסי ישראל וטקסי יום הזיכרון.

יונה אליאן

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליאן גדלה ביפו, אביה ניצול שואה והיא העידה על עצמה שהייתה שייכת לדור שניסה בתחילה להתנער מהמורשת הגלותית:

"התביישתי שההורים שלי מדברים יידיש, זה היה נחשב מאוד גלותי, משהו שצריך להסתיר. זה התקשר לשואה, לקורבנות. זה היה כמו מועקה גדולה שליוותה אותי כל החיים, ומאחר שהוריי נפטרו צעירים - לא הייתה לי הזדמנות להתפייס איתם, להגיד להם שאני מבינה שעשיתי להם עוול גדול בכך שהתביישתי בהיסטוריה שלהם"[1].

את לימודי התיכון עשתה אליאן בבית הספר עירוני ז' בתל אביב. באוניברסיטת תל אביב למדה תיאטרון ופסיכולוגיה.

שנה לאחר סיום לימודיה באוניברסיטה, ב-1971, שיחקה בהצגה "ביוגרפיה" שהועלתה בתיאטרון הקאמרי. הפריצה הגדולה שלה לקהל הרחב הייתה שנה אחר-כך, בסרט הקולנוע "נורית" של הבמאי ג'ורג' עובדיה לצידו של ששי קשת, שלימים נישאה לו.

אליאן שיחקה בהצגות רבות בתיאטרון הקאמרי, הבימה, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע ובשנים האחרונות היא נמנית עם סגל שחקני תיאטרון בית ליסין. היא הרבתה לשתף פעולה על הבמה עם השחקן ששון גבאי ועם המחזאית גורן אגמון. כמו כן העלתה עם בעלה, ששי קשת, את תוכנית הבידור "נוסטלגיה זה לא מה שהיה".

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 נחשבה אליאן גם ככוכבת בקולנוע הישראלי. היא שיחקה בסרטים "הצד השני", "נורית", "The Jerusalem File", "קוראים לי שמיל", "שלושה ואחת", "יהיה טוב סלומוניקו", "יהלומים", "רחוב 60", "יופי של צרות", "בוא נפוצץ מיליון", "החורף האחרון", "כסאח", "בובה", "תלווה לי את אשתך", "האיטלקים באים"' "כיכר החלומות" ועוד.

בטלוויזיה השתתפה אליאן בשנות השמונים בתוכנית הילדים "שלוש ארבע חמש וחצי" (שם שיחקה לצד בעלה ששי קשת), והנחתה את המגזינים "משהו מהסרטים", "סטייל" וכן את תוכנית הבוקר של טלעד. כמו כן שיחקה בסדרות הטלוויזיה "קסטנר", "האישה האחרת", "מרחב ירקון", "זינזאנה" ו"ילדות רעות", ובשנת 2011 שיחקה בסדרה "סימני שאלה".

ב-2011 השתתפה בסרט הקולנוע "הערת שוליים" ובסדרה הקומית "סברי מרנן". ב-2008 הוציאה אליאן יחד עם בעלה, ששי קשת, DVD לילדים בשם "יונה וששי ופנדה וחצי", אשר הוקדש כולו ליצירותיו של חיים נחמן ביאליק.

בשנת 1972, במהלך צילומי הסרט "נורית", הכירה אליאן את ששי קשת. ושנה אחר כך, השניים נישאו ולהם שני ילדים והם מתגוררים בשכונת רמת אביב בתל אביב. בנה, אריאל קשת-אליאן, ניגן במשך תקופה בקלידים בלהקת "בוטן מתוק בקרקס". הוא מוזיקאי ומפיק מוזיקלי ובתה, מאי היא שחקנית.

תיאטרון

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הצד השני
  • נורית
  • The Jerusalem File
  • קוראים לי שמיל
  • שלושה ואחת
  • יהיה טוב סלומוניקו
  • יהלומים
  • רחוב 60
  • יופי של צרות
  • בוא נפוצץ מיליון
  • החורף האחרון
  • כסאח
  • בובה
  • תלווה לי את אשתך
  • האיטלקים באים
  • כיכר החלומות

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאיה כהן, "זו הסליחה מהוריי", ישראל היום, 17 בדצמבר 2013, עמ' 41