יונה אליאן

יונה אליאן-קשת

אליאן, 2010
לידה	31 במרץ 1950 (בת 70) תל אביב-יפו, ישראל
שם לידה	יונה גליצקי
מדינה
דמות ידועה	רחל חסון (סברי מרנן)
שפה מועדפת	עברית
עיסוק	שחקנית, שחקנית קולנוע, שחקנית תיאטרון
בן זוג	ששי קשת
פרסים והוקרה	פרס התיאטרון הישראלי למפעל חיים
פרופיל ב-IMDb

יונה אליאן וריקי שלח על סט הסרט "החורף האחרון", מרץ 1982

יונה אליאן-קשת (נולדה ב-31 במרץ 1950) היא שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה ישראלית, זוכת פרס התיאטרון הישראלי למפעל חיים. פעמים רבות הנחתה טקסים רשמיים, לרבות טקס הענקת פרסי ישראל וטקסי יום הזיכרון.

אליאן בראשית שנות ה-90

ביוגרפיה

נולדה בשם יונה גליצקי ביפו, לאב ניצול שואה. העידה על עצמה שהייתה שייכת לדור שניסה בתחילה להתנער מהמורשת הגלותית:

"התביישתי שההורים שלי מדברים יידיש, זה היה נחשב מאוד גלותי, משהו שצריך להסתיר. זה התקשר לשואה, לקורבנות. זה היה כמו מועקה גדולה שליוותה אותי כל החיים, ומאחר שהוריי נפטרו צעירים - לא הייתה לי הזדמנות להתפייס איתם, להגיד להם שאני מבינה שעשיתי להם עוול גדול בכך שהתביישתי בהיסטוריה שלהם".

את לימודי התיכון עשתה בבית הספר עירוני ז' שבתל אביב. באוניברסיטת תל אביב למדה תיאטרון ופסיכולוגיה.

קריירה

כשנה לאחר סיום לימודיה באוניברסיטה, ב-1971, שיחקה בהצגה "ביוגרפיה", שהועלתה בתיאטרון הקאמרי. הפריצה הגדולה שלה לקהל הרחב הייתה שנה אחר-כך, בסרט הקולנוע "נורית" של הבמאי ג'ורג' עובדיה, לצידו של ששי קשת, שלימים נישאה לו.

אליאן שיחקה בהצגות רבות בתיאטרון הקאמרי, הבימה, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע ובשנות האלפיים, היא נמנית עם סגל שחקני תיאטרון בית ליסין. היא הרבתה לשתף פעולה על הבמה עם השחקן ששון גבאי ועם המחזאית גורן אגמון. כמו כן העלתה עם בעלה, ששי קשת, את תוכנית הבידור "נוסטלגיה זה לא מה שהיה".

בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 נחשבה אליאן גם ככוכבת בקולנוע הישראלי. היא שיחקה בסרטים "הצד השני", "נורית", "The Jerusalem File", "קוראים לי שמיל", "שלושה ואחת", "יהיה טוב סלומוניקו", "יהלומים", "רחוב 60", "יופי של צרות!", "בוא נפוצץ מיליון", "החורף האחרון", "כסאח", "בובה", "תלווה לי את אשתך", "האיטלקים באים"' "כיכר החלומות" ועוד.

בטלוויזיה השתתפה אליאן בשנות השמונים בתוכנית הילדים "שלוש ארבע חמש וחצי" בערוץ הראשון לצד בעלה ששי קשת, והנחתה את המגזינים "משהו מהסרטים", "סטייל", וכן את תוכנית הבוקר בערוץ 2 של טלעד. כמו כן שיחקה בסדרות הטלוויזיה "קסטנר", "האישה האחרת", "מרחב ירקון", "זינזאנה" ו"ילדות רעות", ובשנת 2011 שיחקה בסדרה "סימני שאלה" בערוץ 2 של רשת. מאז 2011 היא משחקת בקומדיית המצבים "סברי מרנן" בערוץ 2 של קשת (ולאחר מכן בקשת 12), כאם המשפחה הספרדית-מזרחית רחל חסון.

ב-2008 הוציאה אליאן יחד עם בעלה, ששי קשת, DVD לילדים בשם "יונה וששי ופנדה וחצי", אשר הוקדש כולו ליצירותיו של חיים נחמן ביאליק.

ב-2011 השתתפה בסרט הקולנוע "הערת שוליים".

ב-20 במאי 2016 קיבלה אליאן את פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים.

מאז שלהי שנת 2017 מעלה מופע בידור עם בעלה ששי קשת, לרגל 45 שנות נישואיהם, בשם "עדיין נשואים?" בניהולו המוזיקלי של בנם אריאל.

חיים אישיים

בשנת 1972, במהלך צילומי הסרט "נורית", הכירה אליאן את השחקן והזמר ששי קשת ושנה אחר כך, השניים נישאו. לזוג שני ילדים והם מתגוררים ביפו. בנה, אריאל קשת-אליאן, הוא מוזיקאי ומפיק מוזיקלי, ניגן במשך תקופה בקלידים בלהקת "בוטן מתוק בקרקס" והוא חבר להקת הבלוז פול טראנק ובן זוגה לשעבר של הזמרת גל דה פז. בתה, מאי קשת היא שחקנית.

הצגות תיאטרון בהן השתתפה

• "הן לא תקחהו עמך"
• "אם הבית"
• "יתוש בראש"
• "חלום ליל קיץ"
• "הלילה השנים עשר"
• "חתונת הדמים"
• "פירוד זמני"
• "מורה שיגעון"
• "מעגל הגיר הקווקזי"
• "טרטיף"
• "פילומנה"
• "ביאנקה"
• "זוג פתוח"
• "הזוג המוזר"
• "מי מפחד מווירג'יניה וולף?"
• "קול קטן"
• "תשוקה"
• "שיינדלה"
• "הפרדס"
• "פלדה"
• "עלמה ורות"
• "מירל'ה אפרת"
• "בית מרקחת שטרן בלום"
• "ביבר הזכוכית"
• "הקומה השלישית"
• "דברים שאני יודעת"

פילמוגרפיה

קולנוע

• הצד השני (1972)
• נורית (1972)
• The Jerusalem File - 1972
• קוראים לי שמיל (1973)
• שלושה ואחת (1974)
• יהיה טוב סלומוניקו (1975)
• שוד היהלומים הגדול (1975)
• רחוב 60 (1976)
• יופי של צרות! (1976)
• בוא נפוצץ מיליון (1977)
• החורף האחרון (1984)
• כסאח (1984)
• בובה (1987)
• תלווה לי את אשתך (1988)
• האיטלקים באים (1996)
• כיכר החלומות (2001)
• גרוסמן הגדול (2002) - סרט טלוויזיה
• הערת שוליים (2011)
• דבר על מקום המצאם (2013) - סרט טלוויזיה

טלוויזיה

• שלוש ארבע חמש וחצי (1984-1980)
• משהו מהסרטים
• סטייל
• תוכנית הבוקר של טלעד
• משפט קסטנר (1994)
• מרחב ירקון (1997)
• זינזאנה (2005-1999)
• האישה האחרת (2001-2000)
• שלווה (2004)
• ילדות רעות (2006)
• מתלהבת (2010)
• החברים של נאור (2011)
• סימני שאלה (2011)
• סברי מרנן (2011-הווה)
• הפיג'מות (2015)
• לצבי יש בעיה (2016)

קישורים חיצוניים

• יונה אליאן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)

• יונה אליאן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• יונה אליאן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי

כתבות

• דברים שלא הספקתי, על חיים רמון, השדים שלי, יונה אליאן בראיון בתוכנית "אישי עם גיל ריבה"
• ליאת רון, ‏יונה אליאן-קשת שחקנית, באתר גלובס, 4 בפברואר 2010
• יונתן אסתרקין, הרמת מסך: ריאיון עם יונה אליאן, באתר nrg‏, 31 במרץ 2010
• כרמית ספיר ויץ, ‏יונה אליאן: "ששי ואני לא מתמסרים לרכילויות", באתר onlife,‏ 8 בספטמבר 2010
• מרב יודילוביץ', "בריאליטי יש אנשים עילגים", 18 בדצמבר 2010
• אייל מלובן, עכבר העיר אונליין, יונה אליאן: "מתייחסים לאמנים כאילו הם טפילים", באתר הארץ, 21 בפברואר 2012
• אלקנה שור, יונה אליאן מציגה: הגיעה לגיל בו אפשר לדבר על הכל, באתר nrg‏, 30 ביוני 2012
• יובל אברמוביץ', ‏צוזאמען: 41 שנה יחד ועדיין נלחמים, באתר ישראל היום, 3 בינואר 2014
• תמי פולק, יונה אליאן: תרבות חשובה לא פחות מצבא, באתר nrg‏, 21 בפברואר 2014
• יאיר אשכנזי, יונה אליאן־קשת כבר לא מאמינה שתיאטרון יכול לשנות מציאות, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2015
• יעקב בר-און, ‏אני הילדה מיפו: יונה אליאן לוקחת את הבמה בידיה, באתר מעריב אונליין, 21 במאי 2016
• אלונה פרידמן-סהר, ‏יונה אליאן: "החוויה בגיל הזה הרבה יותר מהנה", באתר גלובס, 4 באוגוסט 2016
• ניר וולף, ‏"פעם ניגש אלי איש מבוגר ואמר: את כל כך חכמה ואינטליגנטית, רק חבל שאת שמאלנית", באתר ישראל היום, 22 ביוני 2017
• אלון הדר, ‏45 דברים שלמדנו (על אהבה), באתר "ידיעות אחרונות", 29 בנובמבר 2017
• מאיה כהן, ‏הבמה שלה: השינוי הגדול של יונה אליאן, באתר ישראל היום, 11 ביולי 2019

הערות שוליים

הקודם: 2014 - חנן שניר

פרס התיאטרון הישראלי - פרס מפעל חיים 2015 - יונה אליאן

הבא: 2016 - גדי יגיל