לדלג לתוכן

יונה לנדסופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רבי יונה לנדסופר (1678, תל"ח - 1712, ט' בתשרי תע"ג), רב, פוסק, תוכן, ומגדולי רבני בוהמיה. מכונה המעיל צדקה על שם ספרו.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לאליהו בומסלא, סופר דמתא בפראג[1], וגיטל בת רבי בצלאל הלוי ברנדיס, שהיה בנו של הרב הקצין שמואל ברנדיס, בנם של הרב הקצין שמעון וגיטל ברנדיס, בת המהר"ל מפראג. רבי יונה גדל בפראג, למד אצל רבי אברהם ברודא, והתפרסם כאחד מחכמיה, על אף שנפטר בגיל צעיר (34), עשה רושם גדול בעולם ההלכה עוד בחייו.

נישא לסלאווה בת ר' בנימין זאב שפירא ב"ר אנשיל בן הרב אהרן שמעון שפירא אב"ד ור"מ דפראג (בנישואיו הראשונים). אמה סלאווע בת ר' מנחם ב"ר יצחק הנקרא "מענדלי בס" (נפטר ערב סוכות תכ"ו, ונקבר בפפד"מ, ראו: אבני זכרון נו' 939) אב"ד פרנקפורט, נפטרה בעת לדתה, ט' באלול תל"ב[2], ונקראה על שמה[3].

היה סופר סת"ם[דרוש מקור: בשו"ת דברי חיים, ב, יו"ד, סי' קכג, כתוב שהיה סופר מדינה, ולא שהיה סופר סת"ם.][4] במקצועו. ורכש לעצמו במקביל ידע רחב במדעים[5]. בני דורו שבחו את גדולתו, החיד"א כותב עליו "חיבור מהר"ר יונה לנדסופר נחמד מאד"[6], וה'דמשק אליעזר' כותב "אומרים בני דורו על רבינו שאין זה ילוד אשה"[7]. שימש כנציג באחד הוויכוחים מול השבתאיים, יחד עם רבי משה חסיד, לתפקיד זה נבחר על ידי רבו רבי אברהם ברודא.[8]

התכתב עם רבי צבי אשכנזי "החכם צבי", והשלים בינו לבין רבו, רבי אברהם ברודא "האשל אברהם". נחלה בגיל צעיר, ונתעוור, ונפטר בגיל 34 ביום ט' בתשרי תע"ג בפראג ושם נקבר[9]. צוואתו נדפסה בספר 'דרך טובים', שנדפס בפרנקפורט דמיין תע"ז.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב ספרים רבים, אך רק שלושה מתוכם הודפסו, לאחר פטירתו, עם הסכמות מגדולי הרבנים בדור שלאחריו: רבי יחזקאל לנדא, רבי אלעזר פלקלש, רבי יונתן אייבשיץ:

את ספר מעיל צדקה הכין לדפוס בחייו, והדפיסו בעילום שם, אף על פי שהיה זה סוד גלוי בעיר, כפי שכותב הרב יחזקאל לנדא, בעל הנודע ביהודה, בהסכמתו: "ידעו מאן ניהו מר" - ידוע מיהו הכותב. מתוך ספר זה מפורסמת קביעתו את שיעור ה'גריס', שהוא השיעור המקסימלי של כתם שנמצא על בגד, אשר ניתן לתלות במקור חיצוני ולסייגו מדין נדה. לספר צורף שרטוט בגודל אמיתי, ובמשך דורות היו משתמשים בו להשוות ולמדוד כתמים. מה שגרם לשיבוש במהדורת צילום חדשה של הספר, שלא הביאה בחשבון שהשרטוט תוכנן לגודל מסוים. בסוף הספר בא קונטרס בנושאי הנדסה, שכתב כתשובה לשאלה שנשאל מחכמי ההנדסה בדורו "מלוקט מדברי אוקלידס".

גם הספר 'בני יונה' משמש כספר יסוד ומעמדו מכובד בהלכה, אחת מפסיקותיו המפורסמות היא "חומשין שנדפסו על ידי עכו"ם, אין נמנעין מקרוא בהן".

על ספר זה כתב רבי אברהם דוד מבוטשאטש את ספרו דעת קדושים.

ספר 'כנפי יונה' מקיף את שולחן ערוך יורה דעה עד לסימן קי"א.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ובעבור זה קרא עצמו בנו 'לנדסופר', ראה ספר היחש, וספר אשל הגדולים.
  2. ^ נוסח מצבתה ב"Die Grabschriften der Familie Fränkel-Spira in Prag", Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums, Jahrg. 46 (N. F. 10), H. 9/10 (September/Oktober 1902), pp. 460
  3. ^ מרדכי וייץ, עטרת פז, קאליש תרצ"ח, עמ' 52.
  4. ^ אביו היה סופר המדינה, ובעבור זה קרא עצמו בנו 'לנדסופר', ראה ספר היחש, וספר אשל הגדולים.
  5. ^ שם הגדולים מערכת ספרים קסח.
  6. ^ שם הגדולים מערכת ספרים קסח.
  7. ^ בסוף ספר תורת חטאת לרמ"א, ווילהרמשרדורף, תע"ח.
  8. ^ תיאור המעשה מובא בספרו של רבי יעקב עמדין "מטפחת ספרים", פרק א.
  9. ^ כן העיד ר' פנחס קצנלבוגן ביש מנחילין סימן קח, עמ' רג.