יונה מוריץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יונה מוריץ
Юнна Петровна Мориц
לידה 1 ביוני 1937 (בת 86)
קייב, ברית המועצותברית המועצותברית המועצות
שם לידה Юнна Пинхусовна Мориц עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוקראינהאוקראינהאוקראינה
מקום לימודים מכון גורקי לספרות, Chelyabinsk gymnasium number 1 עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אוקראינית רוסית
סוגה משוררת, סופרת, מתרגמת
צאצאים Dmitri Glinski עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.owl.ru/morits/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יונה מוריץרוסית: Ю́нна Мо́рицאנגלית Yunna Morits; נולדה ב-2 ביוני 1937), היא משוררת, מתרגמת שירה ופעילה סובייטית ואוקראינית עטורת פרסים[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוריץ נולדה בקייב, ברית המועצות (היום, אוקראינה) במשפחה יהודית. אביה פנחס מוריץ, נכלא תחת משטר סטלין. יונה סבלה בילדותה משחפת וגדלה במחסור וקושי בהרי אורל במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנות ה-50 היא נסעה ללמוד במוסקבה, שם הושעתה לזמן קצר מהאוניברסיטה בשל העמדה הביקורתית של שיריה על ההמפלגה הקומוניסטית. שירה היה מחווה לטיציאן טבידזה, משורר גאורגי שהוצא להורג על ידי סטלין ב-1937[1] ב-1961, היא התפרסמה רבות בזכות האוסף שלה על הצפון הרחוק, "כף התשוקה", המבוסס על מסעה על סיפון שוברת קרח ארקטית, והיא הייתה בין המשוררים הצעירים הבודדים החביבים על אנה אחמטובה[1].

מאז שנות ה-60 היא נודעה גם בזכות תרגומיה הפיוטיים לרוסית משפות רבות (תרגומים אלה, שהוזמנו על ידי הוצאות לאור סובייטיות, עסקו לעיתים במסרים פוליטיים לחופש). היא העבירה לדפוס ברוסית משוררים כמו מויסי טויף, קונסטנטין קוופי ופדריקו גרסיה לורקה.

בשנים מאוחרות יותר, היא משכה קוראים צעירים רבים עם שירת ילדים, שחלקם, כמו יצירתה למבוגרים, נודעו לקהל ההמונים באמצעות חמשירים שנפוצו על ידי זמרים ומנגינת גיטרה. יצירות אחרות שלה שפורסמו כוללות סיפורים קצרים, כתבות, ולאחרית ימיה גם גרפיקה.

היא הייתה חברה מייסדת במספר ארגונים ליברליים של אינטליגנציה אמנותית, כולל בחלק הרוסי של PEN הבינלאומי. הייתה חברה בוועד הפועל הרוסי של PEN ובוועדת זכויות האדם שלה. היא זכתה במספר פרסים יוקרתיים.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר 2014 הפכה מוריץ לתומכת בכיבוש הרוסי של דונבאס[2][3] וחצי האי קרים. חלק מהשיריה האחרונים מעבירים רגשות המתנגדים לרוסופוביה, ולתמיכה המערבית באוקראינה[4] .

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שירה רוסית לאחר המלחמה, בעריכת דניאל וייסבורט, ספרי פינגווין, לונדון, 1974,מסת"ב 0-14-042183-1
  • שירת רוסיה, בעריכת ל. גולדברג וא. שלונסקי, תל אביב 1942 (מהדורה פקסימילית תשמ"ג)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יונה מוריץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Soviet poets are heard in Philadelphia, by New York Times, 1989.
  2. ^ ""Мозгами свеж ковчег Донбасса": Юнна Мориц написала новый стих".
  3. ^ "Юнна Мориц: А не надо грозным басом разговаривать с Донбассом". 17 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Юнна Мориц: Так думаю и так я говорю