יונה (סוג)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יונה (עוף))
קריאת טבלת מיוןיונה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: יונאים
משפחה: יוניים
סוג: יונה
שם מדעי
Columba
ליניאוס, 1758
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
Columba torringtoni
זוג יוני ענק
Columba leuconota

יונה (שם מדעי: Columba) היא סוג של עוף ממשפחת היוניים ובתוכו מספר מינים.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש מקור השם המדעי של היונה (Columba) הוא "שחייה". כך מתאר המחזאי היווני אריסטופאנס את היונה כשהיא נראית כ'שוחה' באוויר. ישנה השערה שגם השם האנגלי 'dove' קשור לשחייה או צלילה, מהשורש בשפות הגרמאניות שממנו נגזרה גם המילה dive. קולומבריום ('columbarium') מלטינית - מערות לגידול יונים, ניתן למצוא כמה ממערות אלה במקומות שונים בארץ בעיקר באזור בית גוברין, מערות אלה קיימות מהתקופה ההלניסטית.[1]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כ-318 מינים של יונים. היונים מונוגמיות, ומחליפות בני זוג רק במקרה של מות אחד מבני הזוג. ברגע שהקן מוכן, תטיל הנקבה ביצה אחת וברוב המקרים תטיל ביצה נוספת לאחר יום. הזכר דוגר מהבוקר עד אחר הצהריים והנקבה דוגרת בערב ובלילה. כל אחד מבני הזוג מאכיל גוזל אחד מחלב יונים אשר נוצר בגרונם. זמן הדגירה על הביצים הוא עד 20 ימים בקיץ או עד 25 ימים בחורף. הגוזלים מוכנים לתעופה כעבור שישה שבועות מבקיעתם.

היונים חיות בממוצע כחמש שנים בטבע, אם כי בשבי נצפו יונים שחיו כ-15 שנים.

היונים החיות בערים הן שייכות למין יונת סלעים, ובדרך כלל אינן עפות יותר מ-20 ק"מ ביום.

מאפיין מוכר של היונים הוא הליכתן כאשר הראש פונה קדימה ואחורה בקצב הצעדים. למעשה, ראש היונה מתנדנד קדימה בלבד ואילו לאחר מיכן גופה מתקדם בזמן שראשה נשאר במקום - מה שנראה כתזוזת הראש לאחור. נטען כי יש להליכה זו יתרון ליונים מבחינת הגדלת שדה הראייה שלהן, פרט הכרחי להישרדותן בנוגע לקליטת אויבים ולמציאת אוכל ומחסה.[2]

יונים ובני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

היונים ידועות כנשאיות ומפיצות של מחלות בקרב בעלי חיים ובני אדם. מרבית המחלות המופצות על ידי יונים מועברות על ידי הלשלשת שלהן. מספר מחלות המועברות על ידי הלשלשת הן: אורניתוזיס, דלקת המוח, דלקת ריאות, סלמונלה וטוקסופלזמוזיס. היונים נעקצות על ידי מספר סוגים של טפילים (וקטורים) כגון פרעושים, כינים, קרדיות, קרציות ממשפחת האקריות (קרציוני עופות), יתושים, וחרקים עוקצים נוספים. מחלות נוספות המופצות על ידי יונים הן מחלות תלויות וקטור כגון קדחת מערב הנילוס.

היונים מהוות לעיתים מטרד לבני-האדם. הן מתגודדות בקבוצות גדולות שמייצרות כמות פסולת רבה באזור מגוריהן. לעיתים קרובות הן מתמקמות בקרבת מגורי האדם במקומות כגון מסתורי כביסה, גגות, מרפסות וכו' וגורמות ללכלוך, ריח רע, והעברת מחלות; הלשלשת יכולה להווה מצע גידול נוח לטפילים; לשלשת היונים חומצית ובעלת תכונות קורוזיביות, כך שהיא גורמת להרס של מתכות מגולוונות כמו מרזבים ושלדי מתכת.

ביצים ותטולה - דעות עממיות וידע מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד ימינו שרדה הדעה העממית גם בקרב מגדלי יונים, שהיונה מטילה בכל חודש זוג ביצים האחד זכר והשני נקבה, עם הפסקה של ארבעה חודשים בחודשי החורף.[3] מחקר מדעי ישן טרם מלחמת העולם הראשונה מצא שאכן יש בכל תטולה בדרך כלל שתי ביצים, אבל דווקא לרוב, שתי הביצים הן ממין אחד (או שבשתיהן יש זכרים או שבשתיהן יש נקבות)[4]. עם זאת סך הזכרים וסך הנקבות המוטלות בשנה שווה בדרך כלל. ואמנם כאשר בצמד הביצים ביצה השונה בגודלה באופן ניכר, יש בביצה הגדולה בדרך כלל זכר, ובקטנה יותר נקבה. הביצה השנייה מוטלת עד יומיים מהטלת הביצה הראשונה. הזכר דוגר במשמרת בוקר, והנקבה מהצהריים אל תוך הלילה ועד הבוקר שלמחרת. משך הדגירה עד לבקיעה הוא כשמונה עשר יום.[5]

מינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יונת הסלע (Columba Livia)
  • יונת עצים (Columba oenas)
  • Columba trocaz
  • Columba bollii
  • Columba junoniae
  • Columba rupestris
  • Columba leuconota
  • Columba guinea
  • Columba albitorques
  • Columba eversmanni
  • Columba oliviae
  • יונת ענק (Columba palumbus)
  • Columba unicincta
  • יונת זית אפריקנית (Columba arquatrix)
  • Columba sjostedti
  • Columba thomensis
  • Columba polleni
  • Columba hodgsonii
  • Columba albinucha
  • Columba pulchricollis
  • Columba elphinstonii
  • Columba torringtoniae
  • Columba punicea
  • Columba argentina
  • Columba palumboides
  • Columba janthina
  • Columba versicolor - נכחדה
  • Columba jouyi - נכחדה
  • Columba vitiensis
  • Columba leucomela
  • Columba pallidiceps
  • Columba delegorguei
  • Columba iriditorques
  • Columba malherbii
  • Columba larvata
  • Columba thiriouxi - נכחדה

המינים הנפוצים בארץ ישראל הם: יונת הסלע, יונת הבית, יונת ענק, יונת עצים.

במופעי קסמים הכוללים בעלי חיים נפוץ השימוש בעופות הנקראים בפי הקהל והקוסמים בשם יונים, אולם זה לא מדויק לחלוטין, שכן יונת הקוסם פעמים רבות אינה שייכת לסוג יונה, אלא לסוג תור. עם זאת, גם התור שייך למשפחת היוניים.

היונה בתרבות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסופוטמיה היו היונים סמל האלה איננה - אישתר אלת האהבה המיניות, והמלחמה. כבר בתחילת האלף השלישי לפנה"ס ניתן להבחין ביונים המעטרות חפצי נוי. מטבעות שנמצאו בתחום השפעת ההתרבות המינואית מופיעה אפרודיטה בדמות יונה, וצלמיות בדמות יונים נתגלו במקדש עשתר באשור תוארכו למאה ה-13 לפנה"ס המראה הנשקף מן ה פרסקו המצוי במארי חושף צלמית יונה ענקית המגיחה מתוך ענפי עץ הדקל צלמית זו עשויה להעיד על האמונה העממית בדבר האלה עשתר העוטה לעיתים בדמות יונה. היונה היא סמלה של האלה הפיניקית – תנית, ובתקופה הפרסית - במצרים וסוריה, שימשו היונים והתורים שליחים של האלים באופן כמעט בלעדי. בעלילות גילגמש לאחר שגילה אודות הסופה שעתידה להחריב את העולם משחרר אותנפישתים סנונית, יונה, ועורב כדי למצוא אדמה, אולם בסיפור זה העורב הוא זה ש'מסמן' לגיבור כי זעם האל שכח במעופו והתעכבותו מעל הגופות הצפות על פני מפלס המים היורד . באזור הלבנט הקדום שמשה היונה כסמל האלה הכנענית אשרה, ייתכן שהמילה היוונית העתיקה 'peristera' נגזרת מהביטוי השמי: ציפור-עשתר, היונים נחשבו קדושות גם לאלה היוונית אפרודיטה ובאזור יוון הקדומה בולטת נוכחותה על גבי כלי חרס מעוטרים בציורי יונים, המופיעות גם במקדש אפרודיטה באתונה. במהלך הפסטיבל המרכזי שנערך לכבוד אפרודיטה היה מקדשה מטוהר באמצעות דם יונה שהוקרבה עבורה, מאוחר יותר השפעתם התרבותית של היונים נדדה גם לאלה ונוס פורטונה. בקרב המנדעים היה נהוג להקריב לפני טקס קבורה יונה - המסמלת חיי-נצח, רוח הקודש נזכרת במקומות רבים בברית החדשה. אחד האזכורים החשובים של רוח הקודש, מתייחס לטבילת ישו בידי יוחנן המטביל, שם היא מתוארת כיונה. היונה מופיעה לעיתים בציורים בנושאים נוצריים כמוטיב המציין את רוח הקודש ומקורה בבשורה על פי מתי ג,16.[6]

דיודורוס סיקולוס מוסר שסמירמיס המלכה האשורית הפכה ליונה ומאז נוהגים האשורים לסגוד ליונה המסמלת את האלה סמירמיס[7] ובהזדמנות אחרת מוסר דיודורוס אודות הסורים הסוגדים ליונה.

בתרבות המוסלמית היוניים מקודשות עד היום, וקיים נוהג לשמור על היונים המקננות בערים, ובמיוחד ביונים המקננות במסגדים או בסמוך להם.

במיתולוגיה היפנית היונה נחשבת לרוחו של האל המגן של יפן (האצ'ימן).

היונה ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הסיבות לנתק בן היהודים לשומרונים בימי בית המקדש השני היא כי הם מנסכים ליונה[8] וסוגדים לאל הפרסי אשימא שהובא לתחומי צפון ממלכת ישראל על ידי המתיישבים האשוריים. "וְאַנְשֵׁי חֲמָת עָשׂוּ אֶת-אֲשִׁימָא"(מלכים ב יז,ל). הפילוסוף היהודי הלניסטי פילון האלכסנדרוני תיאר את היונה כסמל החוכמה (סופיה) בכתביו מתוארת היונה כלוגוס או כנואוס וכאלגוריה לרוח האל.

דמות היונה שמשה גם לעיטור בבתי כנסת קדומים למשל בבית הכנסת בחפציבה ובבית הכנסת בבית אלפא. בתקופת בית שני נהגו לגדל יונים לשם הקרבת קורבנות בבית המקדש.[9]

חז"ל אסרו לקנות ביצי יונים מעובדי כוכבים ומזלות, בגלל הדמיון של ביצת היונה לביצי הכחל, כי לדעתם הכחל הוא ממיני העורב שביציו אסורות באכילה.

בספר הזוהר היונה שלא חזרה לנוח אמורה לחזור ביום מן הימים כשבמקורה כתר המשיח. בתרגומי מגילת אסתר לארמית כס שלמה המלך מתואר כמקושט בעיטורי זהב בדמות יונה.

יונת השלום: בתרבויות רבות, היונה, ובמיוחד יונה לבנה מסמלת שלום. מקורו של סמל זה בספר בראשית, בסיפור המבול, כאשר היונה היא זו שהביאה לנח עלה זית, ובכך בישרה לו כי יש יבשה בחוץ ובא שלום לעולם ההרוס.

בתרבויות רבות מיוחס ליונים אורח חיים מונוגמי והרמוני, ובשפה העברית הביטוי "זוג יונים" מתאר בני זוג החיים בהרמוניה ומאוהבים זה בזה. לדימוי זה יש בסיס מוצק במציאות, מפני שיונים הן מונוגומיות כמו עופות אחרים כגון תורים.

בן יונה יחד עם התור הוקרב במקדש כקרבן עוף.[10]

אזכורים בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנ"ך מוזכרת היונה 32 פעמים. בסיפור בו שלח אותה נח לבדוק אם פסק המבול (בראשית, ח', ח'י"ב). כמו כן בהקשר של הקרבת קורבנות בויקרא, א', י"ד; ובישעיה, ל"ח, י"ד; בבקשה להיות בעל כנף לנדוד למרחק (תהילים, נ"ה, ז') וכן ככינוי חיבה לאהובה: "רעיתי יונתי תמתי" (שיר השירים, ה', ב'); ובהקשר זה גם מופיע מקום קינונה "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה" (שיר השירים, ב', י"ד).

שירת היונה בפרק שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירתה של היונה המובאת בפרק שירה היא שלא תיזדקק למתנות בשר ודם. כמובא בפרק שירה וכדלהלן; יוֹנָה אוֹמֶרֶת: כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף, אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה; דַּלּוּ עֵינַי לַמָּרוֹם, אֲדֹנָי עָשְׁקָה לִּי עָרְבֵנִי׃ (ישעיה לח יד). אוֹמֶרֶת יוֹנָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי מְרוּרִים כְּזַיִת בְּיָדֶךָ, וְאַל יִהְיוּ מְתוּקִים כִּדְבַשׁ, עַל יְדֵי בָּשָׂר וָדָם:

היונים באגדות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מסכת סנהדרין (דף כד, ב) מוזכרת היונה בעניין יישובו של העולם והזהירות בממון הזולת, אזכור היונה אצל פסולי עדות העוסקים בהפרחת היונים ונקראים "מפריחי יונים" שהם אנשים שמפריחים יונים לשם תחרות, ומי שיונתו קדמה ליונת חברו, זוכה בכסף שהתערבו עליו שמתפרנסים מכסף הבא בקלות. ויש מפרשים: אנשים המצפצפים ליונים במטרה למשוך את היונים אליהם.

מפריחי יונים - פסולים לדון ולהעיד. סיבת הפסול היא, לפי הפירוש הראשון, משום ש"אין עסוקין ביישובו של עולם", כלומר: "בני אדם הללו, אם זהו עיסוקם היחיד, ואינם מתפרנסים מדבר אחר, פסולים לדון ולהעיד, היות ואינם מביאים כל תועלת ליישוב העולם (היפך ממידת היונה שהייתה בתיבת נח ויצאה וחזרה עם עלה זית טרף בפיה כלומר שאמרה לנח ובניו לכו צאו מהתיבה ועסקו ביישוב העולם כי כבר פסקו מי המבול), או משום שאינם מכירים בטורחם וצרותיהם של בני אדם, ואינם חסים על חבריהם להפסיד ממונם, וכן "אינם בושים לשקר, שכן רגילים הם במשחקיהם להשתמש בדרכי הונאה ואינם מתגנים לבריות על ידי כך". לפי הפירוש השני, סיבת הפסול היא, משום "שחזקתן שגוזלים יונים של אחרים".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יונת הבית, באתר www.yardbirds.org.il
  2. ^ יורם שורק, דברים שיורמים יודעים: למה יונים מנדנדות את ראשיהן?, באתר הידען, ‏13 באפריל 2020
  3. ^ ראו פרשנים על הביטוי "בריכה ראשונה" בתלמוד הבבלי, מסכת ביצה (י.)
  4. ^ בספר "בית יער הלבנון" מאת הרב שי עילם (בהערות למסכת ביצה דף י' עמוד א') מיישב המחבר את מסקנות המחקר עם דברי חז"ל, בין השאר בכך שהמחקר נערך באזור מצומצם בארצות הברית (ויסקונסין ו-רוד איילנד), ושבמיני יונים אחרים ובתנאי אקלים ותזונה שונים ייתכנו תוצאות שונות.
  5. ^ (באנגלית) יחסי המינים ביונים (אתר JSTOR לכתבי עת מדעיים)
  6. ^ הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה: הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַתָּי פֶּרֶק ג, באתר www.kirjasilta.net
  7. ^ LacusCurtius • Diodorus Siculus — Book II Chapters 1‑34, penelope.uchicago.edu
  8. ^ תולדות - שרלו, באתר www.biu.ac.il (ארכיון)
  9. ^ יונת הבית, המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה.
  10. ^ זהר עמר, קרבן העוף- ביאור ריאלי בשולי גופי ההלכות, מעלין בקודש ד, תשס"ב, עמ' 147-117.