יונתן בנימין הלוי הורוויץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אין תמונה חופשית

הרב יונתן בנימין הלוי הורוויץ (הורוביץ, לעיתים: איש הורוויץ; (ה'תרכ"ו, 1866י"ט בתמוז ה'ת"ש, 25 ביולי 1940) היה רב קהילות, ראש כולל הולנד ודויטשלנד (כולל הו"ד) ונציג ארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם (פקוא"מ) בירושלים, יו"ר אגודת ישראל בארץ ישראל וחבר הוועד הפועל של אגודת ישראל העולמית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במיכאלובצה שבסלובקיה למרים לאה (לני), ומשה יהודה הלוי, תלמיד חכם ומראשי העדה בעירו. למד אצל הרב שלום קוטנא רבה של אייזנשטאדט, ובישיבת פרשבורג. בשנת תרמ"ו (1885) נישא לשרה, בתו של הרב אברהם גרינברג רבה של העיר קזמאר,[1] אשר נפטרה בשנת תרצ"ב (1932) בפרנקפורט ונטמנה בהר הזיתים.[2] לאחר פטירתה הדפיס הרב הורוויץ חוברת לזכרה בשם: "ציון לנפש חיה" (פרנקפורט תרצ"ב).[3]

סמוך לאחר נישואיו, החל לשמש ברבנות בביסטריץ, וכיהן למעשה כרב הראשון של העיירה. באותה עת נבנה בעירו בית כנסת, אשר הרב משה שמואל גלזנר טען כנגדו שהוא דומה בצורתו לכנסייה. בתגובה פרסם הרב הורוויץ קונטרס בשם "ונתתי שלום" (סיגט תרנ"ה), בו השיב על הטענות והכשיר את המבנה.[4] בשנת 1895 (תרנ"ה) שב לסלובקיה ונבחר לשמש רבה של אלשו-קובין. ב-1903 שימש כמזכיר אספת רבנים גדולה בקרקוב, ואף תרגם אותה מיידיש לעברית עבור רבני בני עדות המזרח שהשתתפו בה.[5] מדברי תורתו באותה תקופה נדפסו במאסף התורני "וילקט יוסף".

עלייתו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרס"ו (בערך 1906) החליטה ועדה בארגון הפקידים והאמרכלים של אמסטרדם (פקוא"מ), שיש לשלוח נציג קבוע של הארגון לארץ ישראל אשר ייבחן מקרוב וייפקח על כספי החלוקה. לתפקיד נבחר הרב הורוויץ.[6] החל משנת תרס"ח (1908) עמד בראש כולל הולנד ודויטשלנד (כולל הו"ד) ושימש נציג פקוא"מ בירושלים.[7] עם עלייתו ארצה ערך מספר רפורמות במבנה הכוללים והחלוקה.[8] כן שימש בא כוח קהילת יהודי פרנקפורט בארץ.

במסגרת תפקידו אשר נשען על מקורות מימון גדולים, ובפעילות ציבורית ענפה מעבר לתפקידיו הרשמיים, פעל הרב הורוויץ לאורך שנים בתחומים מגוונים: חלוקת כספים לנזקקים ותלמידי חכמים, סיוע כלכלי במקרי אסון,[9] טיפוח מערכות החינוך בערים ובמושבות (דוגמת נצח ישראל בפתח תקווה), חיזוק הדת ופיקוח הכשרות במושבות, ועוד. היה חבר בוועדי פעולה שונים ובעמותות ציבוריות, השתתף בכנסים ציבוריים מפעם לפעם וכתב בקביעות בעיתונות הארצי-ישראלית (בעיקר בעיתון מוריה). לעיתים מזומנות נסע לאירופה.

ניהל לאורך שנים רבות את בתי מחסה שבעיר העתיקה,[10] ואף התגורר במקום.[11] בשנת תרס"ט הקים, בעידוד הרב שמואל סלנט,[12] את "בית המלאכה דרכי חיים", בית ספר מקצועי מבית ישיבת עץ חיים, ייחודי בנוף היישוב הישן.[13] לאורך שנים היה התומך העיקרי של הרב חיים יהושע קוסובסקי ומפעליו.[14]

בשנת 1912 היה ממקימי סניף אגודת ישראל בארץ ישראל ובירושלים.[15] מאז היה מראשיה בארץ.[16] לאחר מלחמת העולם הראשונה כיהן כיו"ר הסניף הירושלמי של האגודה.[17] ב-1923 השתתף בכנסייה הגדולה של אגודת ישראל בווינה, לצד משה בלוי, יוסף לוי חגיז ורפאל קצנלבוגן.[18] כן השתתף בכנסייה הגדולה השנייה.[19]

בשנת תרע"ד (1913), לבקשת ידידו הרב אברהם יצחק הכהן קוק רבה של יפו ובתיווכו, השתתף ארגון הפקידים והאמרכלים במימון מסע המושבות. הרב הורוויץ עצמו השתתף במסע, לצד הראי"ה עצמו אשר הוביל את המסע, הרב יוסף חיים זוננפלד (הרב הורוויץ היה ממקורביו ומאנשיו לאורך שנים),[20] המגיד בן ציון ידלר ועוד. לאחר המסע כתב, בהדרכתו של הרב קוק, את החוברת "אלה מסעי: רשימת מסע הרבנים".[21]

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה מצב היישוב היהודי חמור ביותר ובארץ שרר רעב. מדינות ההסכמה עמדו במצב מלחמה עם האימפריה העו'תמאנית ולא היה ניתן להעביר מהן כספים אל ארץ ישראל. מקור ההכנסה העיקרי של היישוב הישן – כספי החלוקה – נחסם. עם פרוץ המלחמה שהה הרב הורוויץ באירופה, אליה הגיע כדי להשתתף בכנסייה הראשונה של אגודת ישראל. הוא פעל בקרב יהודי גרמניה, שהייתה אחת ממעצמות המרכז וניתן היה להעביר ממנה כספים ארצה. התמיכה הכלכלית שגייס באותן שנים למוסדות היישוב הישן ועניי העיר הייתה דרמטית.[22]

זכור לטוב הרב יונתן בנימין הורביץ ז"ל שנסע לגרמניה בעצם ימי המלחמה, אסף סכומים גדולים, העביר אותם דרך קושטא והושיט כאן עזרה קבועה ליחידים, למוסדות תורה, ישיבות ותלמודי תורה, למוסדות חסד, בתי יתומים, בתי חולים, מושבי זקנים וכו'. ואפשר לומר כמעט בבטחון, שאלמלא הוא היה מספר הגוועים ברעב מגיע לכמה אלפים נפשות נוספות.

משה בלוי, על חומותייך ירושלים, תל אביב תש"ו, עמ' סג (ההדגשה אינה במקור)

באמצע המלחמה, לבקשת הרב יוסף חיים זוננפלד,[23] שב ארצה ועסק רבות בהצלה וארגון קהילות ירושלים. היה חבר "ועד ההגירה" אשר דאג ליהודים שהוגלו לדמשק בידי העות'מאנים. בתחילת שנת תרע"ח (1917), שבועות אחדים לפני כיבוש ירושלים בידי אלנבי, אילצוהו השלטונות לעזוב את הארץ. הוא שהה בבולגריה ובצ'כוסלובקיה ארץ הולדתו, ושלח ארצה סכומי כסף גדולים.

אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תר"פ (1920) שב ועלה ארצה.[24] הוא חזר לעבודותיו כבראשונה. באותה תקופה ביסס את סניף אגודת ישראל בירושלים ועמד בראשו, לצד רפאל קצנלבוגן, משה בלוי ואחרים. עם זאת שהה מדי פעם באירופה, גם תקופות ארוכות.[25] לאחר פטירת אשתו בשנת תרצ"ב נישא בשנית לביילא, אחות הרב אשר אנשל יונגרייז (ג'נג'ש).[26]

הרב הורוויץ נפטר בירושלים ביום י"ט בתמוז ת"ש (1940), ונטמן בהלוויה המונית.[27]

לבני הזוג הורוויץ שתי בנות: מרים לאה שנישאה לשלום פרידלנדר, ויוטל שנישאה לאברהם יחזקאל ורלובסקי. נכדו הוא פרופ' רפאל יהודה צבי ורבלובסקי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל גוטליב, אהלי שם, פינסק תרע"ב, עמ' 497
  • פנחס זליג שווארץ, שם הגדולים מארץ הגר, כרך א, פאקש תרע"ד, עמ' 109
  • אברהם יעקב ברור, בתוך: זכרונות אב ובנו, מוסד הרב קוק תשכ"ז, עמ' 572–573
  • משה בלוי, 'הגאון רבי יונתן בנימין הלוי איש הורביץ זצ"ל: העושה והמעשה הגדול', בתוך: כתבי רבי משה בלוי, ירושלים תשמ"ג, עמ' 93–96
  • 'ר' יונתן בנימין ב"ר משה יהודה הלוי הורביץ', בתוך: יצחק יוסף כהן, חכמי טראנסילוואניה, כרך א, ירושלים תשמ"ט, עמ' 73-73
  • 'הורוויץ הרב יונתן בנימין בן הרב משה יהודה הלוי', בתוך: אנציקלופדיה ליהדות רומניה, כרך א, ירושלים תשע"ב, עמ' 417
  • ד"ר יוסי אבנרי, 'הרב יונתן הלוי איש הורוויץ', בתוך: רואי פני הראי"ה, שושנה רייך (עורכת), בית הרב קוק תשע"ב, עמ' 92–94

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אודותיו ראו: בנימין לנדאו, תולדות רבי אברהם גרינבורג מקז'מארוק זצ"ל, ירושלים תשע"ב. בחיבור זה הוקדש פרק לרב הורוויץ.
  2. ^ ארונה של הרבנית שרה הורוויץ ז"ל, דואר היום, 11 באפריל 1932, עמ' 4; כרטיס הקבר של הרבנית שרה הורביץ, באתר הר הזיתים.
  3. ^ קישור לחוברת באתר היברובוקס.
  4. ^ קודם לכן הוציאה קהילת העיר קונטרס נוסף, "דברי שלום ואמת" (ביידיש), שמטרתו דומה.
  5. ^ על הכנס ראו: 'הרבנים נשבעו בבית הכנסת העתיק', מוסף שבת קודש של העיתון יתד נאמן, פרשת ויקרא תשס"ד, עמ' 22-25
  6. ^ על נסיבות העניין ראו: יעקב רוזנהיים, זכרונות, בני ברק תשל"ט, עמ' פח-צ. עם זאת, יצוין כי שליחות הרב הורוויץ לא הייתה מקובלת על הרב יצחק אייזיק הלוי (ראו הקדמת הרב ד"ר אשר רייכל לאגרות רבי יצחק הלוי, ירושלים תשל"ב, עמ' 53; משה אוירבך, מהלברשטט עד פתח תקווה, ירושלים תשמ"ז, עמ' 27–28, והע' 34).
  7. ^ ברוך הבא, חבצלת, 22 במאי 1908, עמ' 1.
  8. ^ ראו: אברהם משה לונץ, ירושלים, כרך ט, ירושלים תרע"א, עמ' 60-62.
  9. ^ ראו לדוגמה: 'המפולת בל"ג בעומר תרע"א', בתוך: יוסף הגלילי, ספר מירון, מירון תשמ"ח, עמ' 108-109.
  10. ^ מרדכי אליאב, 'לתולדות "בתי-מחסה" בירושלים העתיקה', בתוך: ירושלים עיר הקודש והמקדש, בעריכת יעקב גליס ומשה חיים קצנלבוגן, מוסד הרב קוק תשל"ז, עמ' 192.
  11. ^ אזכרה להרב יונתן הורביץ ז"ל, הצופה, 31 ביולי 1940, עמ' 4.
  12. ^ ראו: נחום סילמן, אדרת שמואל, ירושלים תשע"ד, עמ' תקצז-תקצח.
  13. ^ עליו ראו לדוגמה: אברהם משה לונץ, לוח ארץ ישראל, כרך יז, תרע"ב, עמ' נ.
  14. ^ לדוגמה: אוצר לשון המשנה, דואר היום, 1 ביוני 1926, עמ' 4.
  15. ^ אספת אגודת ישראל בירושלם, מוריה, 14 במרץ 1913, עמ' 2.
  16. ^ אספת אגדת ישראל בלונדון, דואר היום, 26 בינואר 1921, עמ' 2.
  17. ^ ראו עוד: הרב יונתן בנימין הלוי הורוויץ, דרכי "אגודת ישראל", בתוך: ההד, אלול תרפ"ח, עמ' ה-ז.
  18. ^ באגודת ישראל, הארץ, 26 ביוני 1923, עמ' 3.
  19. ^ הכנסייה הגדולה השנייה, וינה תרפ"ט, עמ' 5.
  20. ^ ראו מאמרו אודות הרב זוננפלד: 'עמוד האור שנסתלק', בתוך: האיש על החומה, כרך ג, ירושלים תשס"ו, עמ' 428–431 (פורסם בשבועון דער איזראעליט).
  21. ^ פרנקפורט דמיין תרע"ו. ובמהדורות חדשות ומוערות בתשס"א ותשע"א, בעריכת הדסה לוין.
  22. ^ ראו: משה אוירבך, מהלברשטט עד פתח תקווה, ירושלים תשמ"ז, עמ' 58–60, ובהערות שם; יהודה אהרן וייס, בשעריך ירושלים, ירושלים תש"ט, עמ' 228; ועוד. לאחר פטירת הרב הורוויץ, בקיץ תש"א (1941), פרסם הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי סדרה בת עשרים מאמרים (!) בשבועון אגודת ישראל בירושלים "קול ישראל", בהם תיאר את פעולות ההצלה בתקופת מלחמת העולם.
  23. ^ שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה, כרך ג, ירושלים תשס"ו, עמ' 47.
  24. ^ הרב הורביץ בירושלם, דואר היום, 12 במאי 1920, עמ' 3.
  25. ^ לדוגמה: חזר, דואר היום, 1 בדצמבר 1927, עמ' 4; בין הבאים, שם, 14 בנובמבר 1933, עמ' 4.
  26. ^ ראו: הרב אשר אנשל יונגרייז, זכור ושמור, כרך א, בודפשט תרצ"ח, עמ' כד.
  27. ^ הלווית הגאון ר' יונתן בנימין הורביץ, הבוקר, 26 ביולי 1940, עמ' 8; הרה"ג יונתן בנימין הורביץ ז"ל, הארץ, 26 ביולי 1940, עמ' 8; הרב יונתן אברהם [צ"ל בנימין] הורביץ, אומר, 26 ביולי 1940, עמ' 1. לתיאור פטירתו ראו אצל שמואל הורביץ, ימי שמואל, כרך ג, חמ"ד וחש"ד, עמ' 283.