יונתן פולארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יונתן (יהונתן) ג'יי פולארד
Jonathan Jay Pollard

7 באוגוסט 1954 (בן 62)
Jonathan Pollard.png

פולארד בתעודה של הצי האמריקני
מדינה ארצות הברית
מקום לידה גלווסטון, טקסס
ידוע בשל ריגול למען ישראל
השכלה תואר ראשון במדע המדינה מאוניברסיטת סטנפורד
תפקיד

מנתח חומרי גלם מודיעיניים במודיעין של הצי האמריקני

דת יהודי
בת זוג אן הנדרסון-פולארד (גרושים)
איליין זייץ (אסתר פולארד)

יונתן (יהונתן) ג'יי פולארדאנגלית: Jonathan Jay Pollard; נולד ב-7 באוגוסט 1954, ח' באב ה'תשי"ד) הוא יהודי אזרח ארצות הברית ומשנת 1998 גם בעל אזרחות ישראלית, שעבד באגף המודיעין של הצי האמריקני בוושינגטון ובאותו הזמן ריגל למען ישראל. הוא נעצר על ידי ה-FBI בנובמבר 1985, ולאחר מכן הורשע ונידון למאסר עולם.

לאחר שריצה 30 שנות מאסר, שוחרר לפי החלטת ועדת שחרורים בתנאים מגבילים מהכלא ב-20 בנובמבר 2015. במשך שנים התקיימה מערכה ציבורית בישראל ובארצות הברית שקראה לחנינתו.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולארד נולד בעיר גלווסטון שבמדינת טקסס, הצעיר מבין שלושה ילדים לפרופ' מוריס פולארד, מיקרוביולוג, ולמלכה, עקרת בית. בגיל צעיר עברה המשפחה למדינת אינדיאנה ואביו קיבל משרה באוניברסיטת נוטרה דאם. אף על פי שהקהילות היהודיות בערים שבהן גדל היו קטנות, הקפידה משפחתו על הטמעת הזהות היהודית בקרב ילדיה. בהיותו בן 16 ביקר לראשונה בישראל, במחנה לנוער שוחר מדע במכון ויצמן למדע. בשנים 1972 עד 1976 למד לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת סטנפורד. עם סיום לימודיו שב לאינדיאנה, והחל בלימודי משפטים באוניברסיטת נוטרה דאם ובאוניברסיטת אינדיאנה, שאותם נטש לאחר מספר חודשים. הוא למד שנתיים יחסים בינלאומיים באוניברסיטת טאפטס, אולם עזב ללא תואר.

ב-1977 הגיש בקשה להצטרף ל-CIA (סוכנות הביון המרכזית), אולם נדחה, בין השאר כי מבחן הפוליגרף הצביע על בעיות אמינות. ב-1979 התקבל כעובד אזרחי במודיעין של הצי האמריקני במרילנד, שלא היה מודע לפסילתו ב־CIA[1]. לאחר שנתיים זכה לסיווג ביטחוני גבוה ועבד כמנתח חומרי גלם מודיעיניים. פולארד קיבל רשות גישה לחומרים ממודרים, ללא קשר לתחום עיסוקו.

ב-1981 התחתן עם אן הנדרסון, יהודיה שגדלה בבית מתבולל.

מספר שנים אחר כך הושעה סיווגו הביטחוני, על רקע מגעים עם אנשי ביון מדרום אפריקה, אולם עד מהרה בוטלה ההשעיה. ביוני 1984 פולארד הוצב במרכז ההתרעה האנטי-טרוריסטי החדש (אטא"ק) של מחלקת ניתוח האיומים בשירות החקירות של הצי.

הריגול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה מתוך מצלמת מעקב המנציחה את פולארד נוטל מסמכים אמריקנים מסווגים, שלושה ימים לפני שנעצר.

מתוקף תפקידו כמנתח חומרי גלם מודיעיניים, נחשף פולארד למידע מסווג שהיה קשור בישראל. בראשית 1984 פגש פולארד את אביאם סלע, אלוף משנה בחיל האוויר הישראלי, ששהה בארצות הברית בחופשת לימודים, והציע את שירותיו[2]. לטענת סימור הרש, במקביל הציע פולארד את שירותיו לסין ופקיסטן[3]. בשנים 1984 - 1985 העביר פולארד מאות אלפי מסמכים לידי סלע, וזה מסר אותם למחלקת ביון מיוחדת בלשכה לקשרי מדע (לק"ם) של משרד הביטחון, ששכרה דירה מיוחדת עם מכונת צילום, בסמוך לשגרירות הישראלית. ראש לק"ם באותה תקופה היה רפי איתן, שהיה אחראי על גיוסו של פולארד ופעולותיו. בנוסף לסלע עמד פולארד בקשר גם עם יוסי יגור. לטענתו של בכיר במוסד דאז, גיוסו של יהודי-אמריקאי למשימת ריגול נעשה בניגוד להוראה מפורשת של יצחק שמיר, אך שמיר עצמו התעלם בדיעבד מהפרת הוראה זו[4], והפעלתו של פולארד נעשתה בידיעת ממשלת ישראל[5]. מרבית החומרים לא היו נוגעים לישראל[3], אך מקצתם שימשו רבות את מדינת ישראל. בין השאר שימש מידע זה להיערכות הגנתית מפני נשק להשמדה המונית של ארצות ערב ואף לפעולות התקפיות, שהידועה שבהן היא הפצצת מפקדות אש"ף בתוניסיה ב-1 באוקטובר 1985 במסגרת מבצע רגל עץ, כתגובה לשורה של פיגועים שביצע הארגון[6]. בעבור פעולותיו שילמה ישראל לפולארד 30,000 דולר לשנה, והבטיחה להפקדת סכום זהה בחשבון בנק סודי בשווייץ שיועבר לבעלותו בסיום פעולתו[1].

במהלך שנת 1985 החלו הממונים על פולארד באגף להתרעה אנטי-טרוריסטית בצי לחשוד בו. אחרי שגילו במשרדו מסמכים שלא היו קשורים ישירות לעבודתו, עירבו את ה-FBI בחקירה. ב־18 בנובמבר 1985 הודה פולארד בתשאול שקדם לבדיקת פוליגרף במכירת מסמכים סודיים למדינה זרה. זהותה של המדינה לא הייתה ידועה, וכן לא הייתה ידועה יהדותו של פולארד. לאביאם סלע נודע מאן פולארד על החקירה שנערכה, והוא מיהר להימלט לישראל. ב-21 בנובמבר 1985 פשטו סוכני ה-FBI על ביתו של פולארד. בעקבות חששם של בני הזוג הם נמלטו לכיוון השגרירות הישראלית בוושינגטון. לדברי אן פולארד, בני הזוג תודרכו להגיע בשעה 10 בדיוק לשגרירות, שם המתין להם שער פתוח בכניסה. תחילה נתקבלו בני הזוג בברכה, אך כעבור זמן קצר הורו להם השומרים במקום לצאת משטח השגרירות[7]. בראיון ב־2014 הודה רפי איתן כי הוא זה שהורה על הוצאתו של פולארד מהשגרירות[5]. בני הזוג נעצרו מיד עם יציאתם מהשגרירות. לטענת רונלד אוליב, חוקרו של פולארד, בריחתו לשגרירות הישראלית היא שהפלילה את פולארד כי פעל כמרגל ישראלי, דבר שלא היה ידוע קודם לכן[1].

ביולי 2012 אמר רפי איתן כי 24 שעות לפני מעצרו חשד פולארד כי הוא עומד להיעצר והודיע על כך לאיתן, ואיתן העביר זאת לשמעון פרס[8].

במאמר של סימור הרש ב"ניו יורקר" בשנת 1999 הוא מצטט דברי גורמים אנונימיים בקהילת המודיעין האמריקאית[9] שלפיהם העביר פולארד לישראל מסמכי מחקר מודיעיניים המפרטים הערכות מצב, וכן מקורות ושיטות איסוף. לטענת הגורמים, ישראל העבירה את המידע שסיפק לברית המועצות, ובתמורה היא אישרה עליית יהודים לישראל[3]. חלק מהמידע היה קריטי עבור הצבא האדום, ופורטו בו יכולות האמריקאים לעקוב אחרי הצוללות הסובייטיות, מידע על צפנים סובייטיים שפוצחו, וכן שמות מרגלים ופירוט השיטות ששימשו לאיסוף מודיעין. טענות אלה נגד פולארד לא הובאו בפני בית משפט ולא הוצגו להם ראיות.

לאחר לכידתם של מרגלים אחרים שריגלו עבור הרוסים, ובפרט אולדריץ' איימס, הסוכן הבכיר ביותר שפעל עבור הק.ג.ב. בצמרת המודיעין מסכל של סוכנות הביון האמריקנית, התברר כי לא פולארד אלא מרגלים אלה היו אחראים על דליפת המידע לסובייטים[10].

מניעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים טען פולארד כי פעל מתוך רצון להגן על קיומה של מדינת ישראל. לדבריו, במהלך עבודתו גילה שגורמים מסוימים במערך הביטחון הלאומי בארצות הברית מונעים במכוון מישראל חלק מהמידע שהייתה אמורה לקבל על פי מזכר הבנות משנת 1983, וסבר שאי העברת המידע מעמידה חיי ישראלים בסכנה. לדבריו פעל כדי לגרום להעברת המידע לישראל, כפי שסוכם בין שתי המדינות, ורק כשמאמציו אלו לא נשאו פרי הוא החל להעביר את המידע ישירות לישראל.

מאידך, גורמים בקהילת המודיעין האמריקאית טענו כי פולארד לא פעל ממניעים אידאליסטיים אלא רק לשם בצע כסף[11]. מדובב ששותף בחקירתו של פולארד טען כי פעל משילוב של מניעים אידאולוגים, בצע כסף, אך במיוחד בשל צורך בהכרה[1]. בספטמבר 2011 טענה סוכנת ה-FBI שחקרה את פולארד, לידיה ג'ייצ'ורק, כי פולארד העביר מידע מסווג בלי שיוסמך לכך לדרום אפריקה. בנוסף, לדבריה, הוא הודה בפניה כי הציע את שירותיו למדינה אחרת ידידותית. איש משרד המשפטים האמריקאי, ג'ון מרטין, שפיקח על התיק, טען שמדובר באוסטרליה. ג'ייצ'ורק סברה שהוא הונע מדחף הרפתקני ומתאוות בצע[12]. על טענות אלו אמרה אשתו של פולארד, אסתר פולארד, כי "אפילו השופט שגזר את הדין – ושבהחלט לא התייחס באהדה למקרה - הכיר בעובדה שיהונתן היה אידאולוג ולא רודף בצע, ולכן סירב להטיל עליו קנס כספי."[13]

המשפט, שהותו בכלא ויחסה של ישראל לפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתב ההכרה בפולארד כסוכן ישראלי
קמפיין למען שחרור פולארד

פולארד הועמד לדין, והסכים לעסקת טיעון כפי שהציעה ישראל; ישראל החזירה לארצות-הברית את המסמכים שפולארד העביר אליה. הוא הודה והורשע בריגול עבור מדינה ידידותית ללא כוונה לגרום נזק לארצות הברית, והתביעה ביקשה להטיל עליו עשרים שנות מאסר. לטענת רפי איתן, הוא הסכים לספק לרשויות האמריקניות מידע מפליל על פולרד, כיוון שידע שישראל וארצות הברית הגיעו להסכם לפיו ירצה לא יותר מעשר שנות מאסר[14]. ימים אחדים לפני גזר הדין, העביר מזכיר ההגנה האמריקני, קספר ויינברגר, מזכר בן 46 עמודים לידיו של השופט. במזכר החסוי פורטו כנראה טענותיו על אודות הנזקים שגרם פולארד לביטחון הלאומי של ארצות הברית, בהם הטענה שהיה קשור למרגלים של ברית המועצות והובעה דרישה להחמיר בעונשו[15]. בעקבות המזכר, גזר על פולארד בית המשפט, שאינו מחויב לעסקת הטיעון, מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו לעולם. גזר הדין ניתן ב-4 במרץ 1987. על אשתו אן נגזרו חמש שנות מאסר. עורך דינו של פולארד הגיש ערעור לבית המשפט העליון, אך ערעורו נדחה, משום שלא הוגש במועד הקבוע על פי החוק - עשרה ימים מיום מתן גזר הדין. ב-2005 הוזן למערכת "איכון האסירים", מועד שחרור תאורטי לפולארד בתאריך ה-21 בנובמבר 2015[16], בדיוק שלושים שנה למעצרו, אך לא היה ברור האם תאריך זה מחייב את שירות בתי הכלא או את הממשל האמריקאי.

תחילה ריצה פולארד את עונשו בכלא מריון שבמדינת אילינוי. באותה תקופה נחשב הכלא לבעל רמת האבטחה הגבוהה ביותר מבין בתי הכלא הפדרליים. האסירים שהו כמעט כל שעות היום בבידוד בתאיהם. לאחר כשבע שנים הוא הועבר לכלא באטנר במדינת צפון קרוליינה. במשך השנים ניסה פולארד להשיג את שחרורו והגיש ערעורים ועתירות שנדחו כולם. אשתו אן שוחררה כעבור ארבעים חודשי מאסר מתוך 5 שנים שנגזרו עליה, עקב בעיות בריאותיות. פולארד התגרש ממנה זמן קצר לאחר שחרורה, ולאחר מכן עלתה לישראל. בראיון שנתנה אן פולארד ב־2015 האשימה גורמים הקשורים בשמעון פרס כי פעלו לגירושיה מבעלה על רקע פעולותיה הציבוריות לאחר שחרורה[17]. הוא חזר בתשובה, וב-1993 התחתן עם יהודיה קנדית, שאיתה התכתב במשך כמה שנים, איליין זייץ. על פי עצת רבו, הרב מרדכי אליהו, הוסיף פולארד לשמו את האות "ה", ובחוגים הקרובים אליו מקפידים למלא את בקשתו להיקרא יהונתן; במסמכיה הרשמיים של מדינת ישראל ובדרכון שהונפק לו מופיע שמו כיונתן פולארד.

כשנתפס, ישראל לא הודתה בכך שהוא סוכן שלה, אולם מימנה את עורכי דינו. בינואר 1996 העניק שר הפנים, חיים רמון, בעקבות החלטת השר הקודם, אהוד ברק, לפולארד אזרחות ישראלית. ב-1998 הודיע היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה כי "ג’ונתן פולארד היה סוכן ישראלי, שטופל על ידי מי ששימשו בעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת – הלשכה לקשרי מדע. לאור עובדה זו מכירה ממשלת ישראל במחויבותה כלפיו ומוכנה לשאת באחריות מלאה הנובעת מכך". הענקת האזרחות וההכרה בפולארד כסוכן ישראלי נעשו לאחר פניות שלו לבג"ץ[18] והתנגדות ממשלתית קודמת למהלכים.

הפרשה גרמה נזק גדול ליחסים בין ישראל לארצות הברית ועלתה השאלה כיצד אושרה פעילות כזו. בישראל הוקמו שתי ועדות חקירה (של ועדת החוץ והביטחון ושל הקבינט הביטחוני) שקבעו כי פולארד הופעל על ידי הלשכה לקשרי מדע (לק"ם), גוף ביון ישראלי שפעל במסגרת משרד הביטחון, ללא ידיעת שרי הביטחון, יצחק רבין ומשה ארנס. כתוצאה ממסקנותיהן של ועדות חקירה אלו פורקה הלק"ם. עם זאת, בראיון ב־2014 טען איתן כי הפעלתו של פולארד נעשתה בידיעת שמעון פרס ויצחק רבין, שהיו ראש הממשלה ושר הביטחון דאז. לדבריו של איתן, הוא התנדב להציג את גיוסו של פולארד כיוזמה פרטית שלו ללא ידיעת גורמי ממשל ישראלים, על מנת למזער את המשבר עם הממשל האמריקאי[5].

המאמצים לשחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונש שפולארד קיבל הפתיע רבים, משום שהתביעה לא דרשה עונש כה חמור ומשום שהעונש הכבד ביותר שהוטל בארצות הברית עבור ריגול למדינה ידידותית הוא ארבע-עשרה שנות מאסר[19]. הועלו טענות על אנטישמיות אולם הקונגרס היהודי האמריקאי לא מצא עדויות לכך. מכתבו של ויינברגר לשופט אף הוא הפתיע בחומרת התייחסותו לפרשה.

בארצות הברית פולארד נחשב למרגל בכיר ומסוכן, שהעביר חומר רגיש ביותר למדינה אחרת. מסיבה זו, פעם אחר פעם קראו אישים במערכת הביטחון האמריקאית להימנע משחרורו. אפילו הממסד היהודי בארצות הברית, כדוגמת איפא"ק, נמנע בדרך כלל מלהתערב לטובתו של פולארד, ולא הפעיל לחצים לשחרורו.

במארס 1987, הוקם בתל אביב "הוועד הציבורי למען הזוג פולארד" והחל בגיוס כספים לשם מימון ההגנה המשפטית על בני הזוג[20]. חברות הכנסת עדנה סולודר ממפלגת העבודה וגאולה כהן מהתחיה החלו לפעול למען פולארד כבר בראשית מאסרו. בינואר 1988 חתמו 23 חברי כנסת על עצומה לנשיא ארצות הברית רונלד רייגן וביקשו לשחרר את פולארד מטעמים הומניטריים. ביום השבעת מחליפו של רייגן, ג'ורג' הרברט ווקר בוש כנשיא ארצות הברית, אישרה מליאת הכנסת החלטה שבה נאמר: "הכנסת פונה אל הנשיא בוש לשחרר את הגברת אן פולארד מכלאה על רקע מצבה הבריאותי ולהעניק לבני הזוג פולארד חנינה על רקע הומניטרי". במרוצת השנים הבאות הוחתמו חברי הכנסת על עצומות רבות לשחרור פולארד.

בעשור השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק רבין היה ראש הממשלה הישראלי הראשון שניסה להביא לשחרורו של פולארד, וביקש בשנת 1995 מנשיא ארצות הברית ביל קלינטון לחון אותו. מכתב של שבעה מזכירי הגנה לשעבר, בהם דונלד רמספלד, דיק צ'ייני, ג'יימס שלזינגר וקספר ויינברגר, הרתיעו אותו מלהעניק לו חנינה[6].

הנשיא קלינטון התבקש שוב לחון את פולארד על ידי בנימין נתניהו, כחלק מהמשא ומתן על ההסכם שנחתם בינו לבין יאסר ערפאת בוועידת ואי. קלינטון הסכים לחנינתו, אך חזר בו לאחר שראש ה-CIA דאז, ג'ורג' טנט, איים בהתפטרות מתפקידו.

בספרו של השליח האמריקני למזרח התיכון דאז, דניס רוס, נכתב כי בוועידת ואי שאל אותו הנשיא ביל קלינטון האם שחרורו של פולארד יהיה דבר חשוב לישראל. רוס השיב בחיוב, וטען כי "הוא נחשב חייל ובישראל מקובל כי אין מפקירים חיילים בשדה הקרב". בהערת שוליים באותו עמוד רוס מוסיף: "אמרתי גם שאני תומך בשחרורו של פולארד כיוון שהאמנתי שקיבל עונש חמור יותר מאחרים שביצעו עבירות דומות. העדפתי לא לקשור את שחרורו בהסכם כלשהו...". למרות זאת, כותב רוס כי יעץ לנשיא לא לשחררו, עקב ערכו כקלף מיקוח עד שיושגו הסדרים סופיים בין ישראל לפלסטינים. לדבריו אמר לו: "יהיה זה רווח גדול לישראל; אין לך הרבה כאלה בכיס... תצטרך אותו יותר מאוחר, אל תשתמש בו כעת", אמר רוס לנשיא (עמודים 439-438).

ב-2001 אמר בנאום בכנסת שר החינוך לשעבר חבר הכנסת אמנון רובינשטיין (מרצ):

"אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צריך לומר את האמת. גם במדינות ידידותיות כמו ארצות-הברית ובדמוקרטיות יש עיוותים משפטיים. משפטו של פולארד היה עיוות גדול מאוד.

אני לא אשכח את נאום התובע הכללי, זה נאום שמקומו לא יכירנו בבית-משפט, כאשר התובע הכללי אומר: אתה לא תראה את אור השמש לעולם. תובעים ישראלים לא אומרים זאת לגבי רוצחים. זה נאום שהוא ממש כתם על מערכת התביעה בארצות-הברית. אבל נניח שהמשפט היה בסדר ונניח שנתעלם מכל הדברים הנכונים שאמרו חברי כאן - 17 שנה בכלא זה לא מספיק לאדם שלא גרם נזק לארצות-הברית? הרי אנחנו קוצבים עונש של עבריינים הרבה יותר גדולים ממנו. מרגלים שגרמו נזק מוחשי לארצות-הברית, שתמורת כסף הפקירו סוכנים אמריקנים למוות, השתחררו אחרי כמה שנים. לכן כולנו באמת צריכים להתאחד - חברי הכנסת, משפטנים, אגודות לזכויות אדם, אגב לא רק בארצות-הברית, גם בארץ - לתבוע את השחרור שלו, בהתעלמות מעניין צדקת גזר-הדין או לא. 16 שנה, 17 שנה, יש גבול. ENOUGH IS ENOUGH, מספיק!".

הישיבה המאתיים-וחמישים של הכנסת החמש-עשרה, יום רביעי, ו' בכסלו התשס"ב (21 בנובמבר 2001).

ב-2003, חתמו 112 חברי כנסת על עצומה נוספת, כולל ראש הממשלה אריאל שרון. שרון נמנע מלהעביר את העצומה לנשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש בפגישתו עמו[21].

בעשור השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה של ישראל שלי הקוראת לשחרור פולארד

בינואר 2006 דחה בג"ץ את עתירתו של פולארד להכיר בו כאסיר ציון, משום שהמדינה שבה פעל אינה מדינת אויב[18].

הנאבקים למען שחרורו של פולארד הרבו לטעון שמדינת ישראל נענית לדרישות האמריקניות ומבצעת מחוות של שחרור מאות מחבלים שריצו זמן קצר בלבד בכלא, אך נמנעת מלדרוש את שחרורו של פולארד אף לאחר שריצה שנים רבות מאחורי סורג ובריח.

לבקשת הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת חיבר מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס חוות דעת על "פעולות ממשלות ישראל לשחרור יונתן פולארד". רוב הדוח, בן שלושים העמודים, נותר חסוי, אולם חלקים מן התקציר פורסמו ושם קבע הדוח כי ראשי הממשלה בתקופה הנבדקת (בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט) פעלו כדי להביא לשחרורו של פולארד, אך הממשלים השונים בארצות הברית התנגדו התנגדות נחרצת. הדוח ביקר את ההליך המשפטי בארצות הברית ואת התערבותו של מזכיר ההגנה ויינברגר[22].

ביוני 2009 פרסמה ועדת המודיעין של הסנאט הצהרה תקיפה המצטטת את כל ראשי המודיעין האמריקאי מ-2008, המתנגדים לשחרור פולארד מכלאו[23].

אסתר פולארד מקבלת עבור יונתן את אות חירות ירושלים

ב-2010, במלאת 9,000 ימים למאסרו של יונתן פולארד, נערכה הפגנה למען שחרורו בגשר המיתרים שבירושלים. במהלך ההפגנה הוקרנו סרטונים על פולארד ובמקביל באותו יום צולמו 9,000 ישראלים מחזיקים שלט הקורא לשחרורו.

בספטמבר 2010 חתמו 39 חברי הקונגרס האמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית על מכתב לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שבו קראו לשחרורו של פולארד בנימוק שהעונש שאותו קיבל בלתי פרופורציונלי באופן בולט, הרבה יותר מרבים אחרים שנמצאו אשמים בפעילות דומה עבור מדינות העוינות לארצות הברית, בניגוד לישראל[24]. עורכי דינו של פולארד הגישו לנשיא ארצות הברית בקשה לקציבת עונשו. לבקשה זו צורפו מכתביהם של ראש ה-CIA לשעבר ג'יימס וולסי[25], יו"ר ועדת הסנאט לענייני מודיעין דניס דיקונסיני, מנהיג הנוצרים האוונגלים הציונים ג'ון הייגי ומכתביהם של ארגונים יהודים בולטים באמריקה, כולל ועידת הנשיאים[26].

באוקטובר 2010 קרא לורנס ג'יי קורב, שהיה עוזר מזכיר ההגנה קספר ויינברגר בתקופה הקודמת למשפטו של פולארד[27], לנשיא ברק אובמה לשחררו. לדבריו, העונש היה כה חמור בשל חוסר האהדה לישראל מצד ויינברגר. הוא ציין כי בסופו של דבר ויינברגר עצמו הודה כי מדובר ב"פרשה מינורית שנופחה מעבר לחשיבותה"[28][29]. טענה דומה השמיע גם רפי איתן[30]. בעקבות העדויות החדשות פנו עורכי דינו של פולארד לנשיא ארצות הברית ברק אובמה בבקשת חנינה[31].

בדצמבר 2010 החליט ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להיענות בחיוב לבקשתו של פולארד ולפנות באופן רשמי ופומבי לנשיא ארצות הברית בבקשת חנינה למען שחרורו[32], ובינואר 2011 שוגרה הבקשה, שאותה הקריא נתניהו מעל בימת הכנסת[33] בעקבות כך פנה גם מייקל מוקאסי, התובע הכללי לשעבר של ארצות הברית, בפנייה לנשיא אובמה לשחררו[34]. לקוראים לשחרורו של פולארד הצטרפו מזכיר המדינה לשעבר ג'ורג' שולץ, שכיהן בממשלו של רייגן בתקופה בה נחשפה הפרשה והיה מעורב בטיפול בה[35], דן קוויל[36], הנרי קיסינג'ר[37] ובכירים נוספים בממשל האמריקאי לשעבר[38].

בפברואר 2011 שודר בתחנות טלוויזיה מרכזיות בניו יורק תשדיר פרסומת הקורא לצופים להתקשר לבית הלבן, ולבקש את שחרורו של פולארד, בתשדיר פירוט של בכירים שקראו אף הם לאובמה לשחררו[39].

עם התומכים בשחרורו נמנו גם בן-דודתה של הגברת הראשונה, מישל אובמה, הרב קייפרס פוניי, ראש עיריית ניו יורק לשעבר רודולף ג'וליאני, חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל[40] ופרופסור צ'ארלס אוגלטרי, שהיה המרצה של אובמה ורעייתו במהלך לימודיהם באוניברסיטה[35]. הסנאטור האמריקני והמועמד הרפובליקני לנשיאות ב-2008, ג'ון מקיין, תמך אף הוא בשחרור פולארד וזאת לאחר ששנים דבק בעמדה המתנגדת לשחרורו. עם זאת, מזכיר ההגנה לשעבר, דונלד רמספלד, הביע התנגדות חריפה לשחרורו, גם כאשר סיים את מאסרו[41].

תפילה שחיבר הרב מרדכי אליהו ואשר חולקה ופורסמה בקרב בציבור בצורות שונות לאורך שנות המאסר

ביוני 2011 גסס אביו של יונתן פרופ' מוריס פולארד במחלה סופנית ונפטר. קריאות של אישי ציבור וחברי כנסת ישראלים, ודרישה רשמית של ממשלת ישראל לבית הלבן לתת לפולארד לשהות עם אביו ברגעיו האחרונים ולהשתתף בלוייתו לא נענו[42][43]. לאחר הלוויה פרסמו ראשי ועידת הנשיאים הודעה שבה הביעו "הלם וצער" על ההחלטה שלא לאפשר לפולארד להשתתף בלווית אביו וקראו לפעול מיידית לשחרורו של פולארד[44].

בספטמבר 2011 פורסם כי סגן נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, אמר בפגישה עם רבנים בפלורידה כי הנשיא אובמה שקל לחון את פולארד אך הוא התנגד לכך בתוקף[45]. בכירים מן הזרמים האורתודוקסי, הרפורמי והקונסברטיבי בארצות הברית הגיבו יחד כי בכוונתם לדרוש מסגן הנשיא לקיים עמם פגישה בעניין ג'ונתן פולארד. מנכ"ל הליגה נגד השמצה אברהם פוקסמן שציין כי "היום ישנה קואליציה רחבה מקיר לקיר של כל הארגונים היהודים בארצות הברית לפיהם צריך לקצוב את עונשו של פולארד ולשחררו מהכלא אחרי 26 שנים"[46][47]. עם זאת, ביידן הכחיש את הפרסום[48], ונפגש בנובמבר 2011 עם שבעה מנהיגים יהודים אשר אמרו לאחר הפגישה שהוא אינו חד-משמעי בהתנגדותו, ואינו הקובע בנושא[49].

במהלך השנים התדרדר מצבו הבריאותי של פולארד והוא אושפז שש פעמים בבתי חולים. בתחילת אפריל 2012 הגיש נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, אגרת לנשיא אובמה ובה בקשה מיוחדת לשחרר את פולארד מטעמים הומניטריים, על רקע מצבו הבריאותי.

בעקבות הודעת נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, על הענקת מדליית החירות הנשיאותית לנשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, חתמו למעלה מ-65,000 אנשים על עצומת אינטרנט הקוראת לו לנצל את מעמדו ולפעול לשחרורו של פולארד עוד קודם לקבלת המדליה. העצומה זכתה לתהודה בתקשורת הישראלית והאמריקאית. בתגובה כתב פרס כי הוא פועל בשיתוף פעולה עם הוועד לשחרור פולארד וכי בכל פגישותיו עם נשיא ארצות הברית ובכירי הממשל האמריקאי העלה את הבקשה לשחררו[50][51].

לורנס קורב במסיבת העיתונאים בירושלים

לקראת ביקורו של הנשיא אובמה בישראל בחודש מרץ 2013, התגברה הפעילות הציבורית והעיסוק התקשורתי בנושא. במרץ 2013 העניקה עיריית ירושלים לפולארד את אות חירות ירושלים[52]. מליאת הכנסת העלתה את הנושא לסדר יומה עם קונצנזוס חוצה מחנות[53]. למעלה מ-200,000 איש חתמו על עצומת אינטרנט הפונה אל אובמה בבקשה לקצוב את עונשו של פולארד, בהם אישי ציבור רבים. במקביל, הגיע לישראל לורנס קורב, מי שהיה תת-שר ההגנה של ארצות הברית בתקופת משפטו של פולארד. קורב הבהיר שפולארד מעולם לא הואשם בבגידה, ושהעונש שניתן לו היה מעבר למה שהגיע לו. קורב אף אישר שהאשמות החמורות שיוחסו לפולארד בוצעו למעשה בידי סוכנים אמריקאים אחרים שנתפסו לאחר מכן והודו בכך. קורב אישר עוד שהמידע שהעביר פולארד עסק בסכנות לישראל ממדינות ערב[54].

בראשית חודש אפריל 2014 נכרכה בכלי התקשורת אפשרות שחרורו של פולארד בהסכמתה של ישראל לשחרר רוצחים פלסטינים נוספים ובהם אף ערבים ישראלים, לצורך המשך קיום המשא ומתן המדיני עם הרשות הפלסטינית[55]. פולארד התנגד לשחרורו תמורת שחרור מחבלים, ואף סירב להתייצב לדיון בוועדת השחרורים שהזמינה אותו לראיון.

ב-22 באפריל 2015, בטקס הדלקת המשואות של יום העצמאות ה-67, הקדיש יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין את המשואה הראשונה לפולארד.

שחרורו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 ביולי 2015 החליטה ועדת השחרורים האמריקאית כי פולארד ישוחרר ב-20 בנובמבר, כאשר יסיים לרצות 30 שנה[56]. ב-20 בנובמבר 2015 שוחרר פולארד בתנאים מגבילים למשך חמש שנים, הכוללים איסור יציאה מחלק מסוים של העיר ניו יורק, ענידת אזיק אלקטרוני המנטר את מיקומו באופן תמידי, מעצר בית לילי, ניטור מתמיד של מחשבו בביתו ובמקום עבודתו, והימנעות מיצירת קשר עם התקשורת[57]. איסור על שימוש ברשת האינטרנט שהוטל על פולארד תחילה בוטל בעקבות פניית עורכי דינו[58].

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרי אינטרנט:

כתבות ומאמרים:

וידאו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 אמיר אורןרק הבריחה לשגרירות הפלילה את פולארד, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2006
  2. ^ ערוץ 7, ‏תיק פולארד נפתח, באתר ערוץ 7, 8 בספטמבר 2015
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 אריק פורסטר, פולארד: הסיפור האמיתי, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 10 ביוני 2007
  4. ^ מיכאל טוכפלד, בכיר במוסד: "רפי איתן אמר לי 'טעיתי בגיוס פולארד'", באתר nrg
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 בן שני, ‏רפי איתן: "פרס ורבין ידעו שישראל מפעילה סוכנים בצבא האמריקני", באתר ‏mako‏‏, ‏30 בנובמבר 2014‏
  6. ^ 6.0 6.1 מיכל טביביאן-מזרחי, ‏ג'ונתן פולארד - פעולות שנקטה מדינת ישראל לשחרורו, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 19 במאי 2003
  7. ^ אודי סגל, ‏אן פולארד משחזרת: "נעצו לי וליונתן סכין עמוק בגב", באתר ‏mako‏‏, ‏20 בנובמבר 2015‏
  8. ^ דן מרגלית מתראיין אצל רזי ברקאי בעניין דברי איתן בתוכנית "ערב חדש"
  9. ^ סימור הרש, "הבוגד", מאמר שפורסם במקור בכתב העת "ניו יורקר" בשנת 1999 (באנגלית).
  10. ^ The Truth About Jonathan Pollard פורסם ב- Moment Magazine - June 2003 על ידי John Loftus , תחקיר של חזי כרמל הכולל ראיון עם ראש ה-ק.ג.ב לשעבר או בספרו של אלן דרשוביץ The Hunting Horse: The Truth Behind The Jonathan Pollard Spy Case -
  11. ^ כך בגורמים המצוטטים במאמרו של הרש המוזכר לעיל
  12. ^ יוסי מלמןלפני ישראל: פולארד ניסה לרגל עבור דרא"פ ואוסטרליה, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2011
  13. ^ אסתר פולארד, הידעת?, באתר "שחררו את פולארד", 1 באפריל 2007
  14. ^ יהונתן ליס, רפי איתן: הפללתי את פולארד כי סוכם שייאסר ל-10 שנים , באתר הארץ, 11 בנובמבר 2013
  15. ^ נתן גוטמן, וושינגטון‏, ג'ונתן פולארד הגיש ערעור לביטול עונשו, באתר וואלה! NEWS‏, 15 במרץ 2005
  16. ^ ג'ונתן פולארד ישוחרר מהכלא ב-2015, באתר וואלה
  17. ^ נתנאל לייפר, ‏אן פולארד: אילצו אותי להתגרש מיונתן, באתר כיפה, 16 בנובמבר 2015
  18. ^ 18.0 18.1 העתירה בשם פולארד לבג"ץ להכיר בו כאסיר ציון
  19. ^ Why So Harsh בערך THE JONATHAN JAY POLLARD SPY CASE
  20. ^ רוני הדרבתל אביב הוקם ועד ציבורי למען הזוג פולארד, מעריב, 11 במרץ 1987
  21. ^ כתבי ynet, רה"מ התחרט: לא העביר לבוש עצומה לשחרור פולארד, באתר ynet, 31 ביולי 2003.
  22. ^ תומר זרחין ויוסי מלמן, מבקר המדינה על מאמצי הממשלות לשחרור פולארד: המאמצים מעולם לא פסקו, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2009
    עפרה לקס, ‏חקירה או מריחה?, באתר בשבע - ערוץ 7
  23. ^ אמיר אורןהמודיעין האמריקאי: לא לשחרר את המרגל הישראלי, ג'ונתן פולארד, באתר הארץ, 19/6/09
  24. ^ Congressional letter urges Obama to release Pollard, ג'רוזלם פוסט, 19 בנובמבר 2011
  25. ^ ג'יימס וולסי בראיון לנחום ברנע, פברואר 2011
  26. ^ מאמר מערכת בעיתון jewishtimes
  27. ^ Lawrence J. Korb, באתר Center for American Progress
  28. ^ אילאיל שחר, ‏"פולארד נשפט בחומרה רבה משהגיע לו", באתר גלי צה"ל
  29. ^ לורנס קורב, עוזר שר ההגנה בממשל רייגן, בכיר אמריקאי לשעבר: הזמן לשחרור פולארד, באתר nrg‏, 31 באוקטובר 2010 (תרגום מאמרו של לורנס קורב ב"ניו יורק טיימס")
  30. ^ אהרן ויזנר, "הממשל מנציח העוול שנעשה לפולארד", אתר רשת ב'
  31. ^ אילאיל שחר, ארצות הברית הבטיחה: "פולארד ישוחרר אחרי עשור",אתר גלי צה"ל
  32. ^ אתר משרד ראש הממשלה
  33. ^ חזקי עזרא, ‏נתניהו לאובמה שחרר את פולארד, באתר ערוץ 7, (צפייה בנאומו בכנסת באתר ערוץ 7)
  34. ^ אריק בנדר, התובע הכללי לשעבר: לחון את פולארד, באתר nrg‏, 22 בדצמבר 2010
  35. ^ 35.0 35.1 אריק בנדר, שר לשעבר לאובמה: שחרר את פולארד, באתר nrg‏, 12 בינואר 2011
  36. ^ מתן דרורי ואריק בנדר, דן קווייל לאובמה: שחרר את פולארד, באתר nrg‏, 8 בפברואר 2011
  37. ^ אריק בנדר, מזכיר המדינה לשעבר, באתר nrg‏, 7 במרץ 2011
  38. ^ ראובן לייב, "המאסר של פולארד איננו לגיטימי", באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 26 בינואר 2011
  39. ^ אמוץ שפירא, "25 שנה הם די והותר - התקשר לבית הלבן", אתר רשת ב'
  40. ^ פנחס וולף‏, בן דודה של מישל אובמה: "לשקול שחרור פולארד", באתר וואלה! NEWS‏, 14 בפברואר 2011
  41. ^ סוכנויות הידיעות, שר ההגנה האמריקאי לשעבר: "לא לשחרר את פולארד", nrg‏, 27 ביולי 2015
  42. ^ ברק רביד ויהונתן ליס, לשכת נתניהו פנתה באופן רשמי לממשל: תנו לפולארד להשתתף בהלוויית אביו, באתר הארץ, 20 ביוני 2011
  43. ^ שלמה צזנה ואלי לאון, ‏למרות הבקשות: פולארד לא שוחרר להלוויית אביו, באתר ישראל היום, 21 ביוני 2011
  44. ^ ראובן לייב, לראשונה: הארגונים היהודיים בארצות הברית תוקפים את אובמה, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)
  45. ^ Helene Cooper,‏ Obama Turns to Biden to Reassure Jewish Voters, and Get Them to Contribute, Too, באתר עיתון "הניו יורק טיימס", 30 בספטמבר 2011
  46. ^ אילאיל שחר, הקהילה היהודית לביידן: בוא נדון בשחרור פולארד,(05/10/11) אתר גלי צה"ל
  47. ^ Reform, Conservative, Orthodox unite against Biden, ג'רוזלם פוסט, 05 באוקטובר 2011
  48. ^ אודי סגל, ביידן מכחיש: נדון ברצינות בנושא פולארד ,(06/10/11) חדשות ערוץ 2 באתר רשת
  49. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, שחרור באופק? יהודים נפגשו עם ביידן על פולארד, באתר ynet, 22 בנובמבר 2011
  50. ^ כבוד הנשיא: פולארד לפני המדליה!
  51. ^ אורי פולק, ‏הנשיא פרס: אמשיך לפעול בנחישות למען שחרור פולארד, באתר כיפה
  52. ^ סרטון תגובת פולארד ואשתו להענקת האות, דברי ראש העיר ניר ברקת וטקס הענקה במועצת העיר, ערוץ דוברות ירושלים
  53. ^ בדיון מיוחד למען פולארד שנערך היום (ד') במליאת הכנסת השתתפו חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית אריק בנדר, 06/03/13 באתר nrg; עדו בן פורת, ‏"הבא את פולארד לליל הסדר", באתר ערוץ 7, 6 במרץ 2013
  54. ^ עדו בן פורת, ‏"לשחרר את פולארד, זה הדבר הנכון", באתר ערוץ 7, 5 במרץ 2013; יוסי זילברמן, "לפולארד לא הגיע מאסר עולם" 05/03/13, חדשות 2 אתר רשת
  55. ^ יצחק בן-חורין, אטילה שומפלבי ונימדור סמל, קרי בישראל, "שחרור פולארד על הפרק", באתר ynet, 1 באפריל 2014.
  56. ^ טובה צימוקי, רועי ינובסקי, איתמר אייכנר ונועם (דבול) דביר, יוצא לחופשי: ג'ונתן פולארד ישוחרר בנובמבר, באתר ynet, 28 ביולי 2015
  57. ^ יצחק בן-חורין, איתמר אייכנר, אחרי 30 שנה: ג'ונתן פולארד שוחרר מהכלא, באתר ynet, 20 בנובמבר 2015
    עדו בן פורת, ‏עוד תנאים מגבילים ליהונתן פולארד, באתר ערוץ 7, 23 בנובמבר 2015
  58. ^ Small victory: Jonathan Pollard can use the internet, אתר ערוץ 7 באנגלית
  59. ^ פצוע בשטח, באתר "אספקלריא"
  60. ^ אריק בנדר, יונתן פולארד: עכשיו המחזה, באתר nrg‏, 13 באפריל 2011 ‏ 13 באפריל 2011
    משפט פולארד
    סרטונים ערוץ הכנסת- רמי ברוך ו"פולארד", 15.6.11, סרטון, באתר YouTube