יוסי חן

יוסי חן

אין תמונה חופשית
לידה	1936 (בן 90 בערך) לחווא, פולין (כיום בשטחה של בלארוס)
מדינה	ישראל
שירות ביטחוני
השתייכות	המוסד, צבא הגנה לישראל

יוסי חן (נולד ב-1936) הוא סוכן מוסד ומחבר ספרי מחקר היסטורי על מרדף המוסד אחר הנאצים וספר אוטוביוגרפי "האור בקצה היער".

ביוגרפיה

הוא נולד בשם יוסף חיניץ ב־1936 בעיירה לחווא, אז בפולין וכיום בבלארוס. אביו ברל־דב היה יערן ואמו חיה-שרה הייתה עקרת בית וגידלה את יוסף ואחיו הצעיר משה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, פלש הצבא האדום אל העיירה וסיפחה לברית המועצות. ב-1941 פלשו הנאצים לברית המועצות וכבשו בין השאר את העיירה. יום אחד לפני פלישת הגרמנים, ב-21 ביוני 1941, היה יוסי בן 5 וסבל מכאבי תופת בבטנו, שאילצו את משפחתו לאשפזו. הרופאים אבחנו אצלו דלקת תוספתן, ניתחו אותו והצילו את חייו. חודשים אחדים לאחר כיבוש לחווא הקימו בה הנאצים גטו. הגטו כלל שני רחובות ו־45 בתים, שבו חיו יותר מ־2,000 יהודים, יהודי אחד על מטר רבוע. חלקם היו תושבי העיירה, והשאר הובאו מהעיירות ומהכפרים מסביב.

ב־3 בספטמבר 1942, כשהתברר לראשי היודנראט כי בהוראת הגרמנים חפרו איכרי הסביבה בקרבת העיירה בורות, הם הבינו את המשמעות והורו על התקוממות. למפקד המרד מונה יצחק רוחצ'ין, מפקד בית"ר בעיירה. ראשי היודנראט, דב-ברל לופטין וישראל דרבסקי, החלו להצית בתים. במקביל התנפל רוחצ'ין, כשבידו גרזן, על חייל גרמני וניפץ את גולגולתו. גטו לחווא היה ראשון הגטאות שמרדו ברוצחים הנאצים.

כ־650 יהודים הצליחו לברוח לאזורי הביצות והיערות כשגדר הגטו נפרצה, והיתר נרצחו או נלקחו אל הבורות החפורים ונורו שם. רוחצ'ין נורה ונהרג כשקפץ לתוך נהר. מרבית הבורחים התגלו והוצאו להורג. רק כ־100 הצליחו להצטרף לפרטיזנים שביערות, ושרדו את המלחמה. עם הבורחים היה גם יוסי בן ה־6, צעיר ניצולי הגטו.

במהומת הבריחה תחת אש איבד חן את משפחתו, אך לאחר כשעה כשהוא רץ לבדו פגש את דודו הירש לייב, שהיה חייל בצבא הפולני, ולמחרת התאחד עם אביו. משתף פעולה בלארוסי רצח את הדוד. אמו ואחיו נתפסו והוצאו להורג.

חן ואביו הסתתרו בערימות שחת וביערות, שתו מים מנהרות, אכלו מפירות היער ולבסוף הצטרפו לפרטיזנים. לחווא והאזור שמסביב לה שוחררו על ידי הצבא האדום ביולי 1944.

עם סיום מלחמת העולם השנייה במאי 1945, החלו האב והבן את מסעם מערבה. הם עברו לפולין, משם המשיכו לאוסטריה וגרמניה, שבהן שהו במחנות עקורים ופליטים יהודים. משם, בעזרת ארגון הבריחה של ההגנה, הגיעו לנמל סט בצרפת, שם עלו על ספינת הנהרות האמריקאית "פריזדנט וורפילד", ששמה שונה לאקסודוס. מעפיל האונייה בהם יוסי גורשו על ידי הבריטים לאירופה והורדו בכח בנמל המבורג שבגרמניה.

באוגוסט 1948 הפליגו שוב ברל ויוסי בן ה־12 בספינה "עצמאות" לנמל חיפה, והפעם לצמיתות. הם גרו בחולון, שבה גרה אחותו של האב שעלתה לישראל בשנות ה־30. חן הצעיר היה חבר בקן השומר הצעיר בעיר, ובגיל 16 עבר ללמוד בכיתה י"א בבית הספר החקלאי כדורי.

שירות צבאי

לאחר גמר לימודיו התגייס ב־1955 לנח"ל, הלך לקורס קצינים ופיקד על היאחזות הנח"ל בארותיים (כיום היישוב עזוז) שליד ניצנה בגבול מצרים.

במהלך שירותו הצבאי התוודע לאנשי יחידה 154 (לימים 504) של אגף המודיעין (אמ"ן) בצה"ל, שמשימתם הייתה לגייס סוכנים בקרב הבדואים בנגב ובסיני.

ההיכרות עם אנשי היחידה הובילה אותו כעבור כשנתיים להצטרף אליהם, לאחר שלמד ערבית. כעבור שנתיים נוספות שלח אותו צה"ל ללמוד במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית. לאחר שקיבל את התואר הראשון שב ליחידה. בין לבין הוא הספיק להינשא לנחמה, ולבני הזוג יש שלוש בנות ותשעה נכדים ונכדות.

ב־1972 הוא נשלח לשמש כנציג אמ"ן במוסד, וארבע שנים מאוחר יותר הוא הושאל מאמ"ן למוסד ובהמשך היה לעובד מן המניין בארגון. תרמו למעבר הרקע המודיעיני שלו וידיעת כמה שפות, ובהן רוסית, ספרדית, אנגלית, יידיש וערבית.

במוסד הוא שימש במגוון תפקידים, ובהם קצין איסוף (קצ"א) באגף "צומת", שתפקידו לאתר, לגייס ולהפעיל סוכנים. בהמשך עבר לאגף "ביצור" - שאחריותו הייתה העלאת יהודים ממדינות ערביות ומוסלמיות (גם יהודי אתיופיה שעלו דרך סודאן) שלא אפשרו להם לצאת וגם אחריות על ביטחון קהילות יהודיות בעולם.

כתיבה

לאחר שפרש ב־1992 לגמלאות והחל לעבוד בחברה שהעניקה ייעוץ ביטחוני לאותה מדינה,^{[דרושה הבהרה]} ביקש ממנו ראש המוסד שבתי שביט לכתוב מחקר על פעילות המוסד בצייד נאצים. חן כתב שלשה כרכים סודיים שמתעדים את הפעילות החשאית של המוסד מ־1959 ועד 1991. ב־2007 הדפיסה מחלקת "תולדות" את שלושת הכרכים שכתב חן.

ב-2014 העביר המוסד את הכרכים ליד ושם, במטרה שיוציאו אותם לציבור הרחב.

לקריאה נוספת

• יוסי חן, האור בקצה היער
• יוסי חן, "המרדף אחר פושעי מלחמה נאציים": מחקר מטעם "המוסד" שנמסר ליד ושם
• יוסי מלמן, ‏"כניצול שואה, הייתי שמח יותר אם היינו מצליחים להרוג אותם", באתר מעריב אונליין, 25 בספטמבר 2017

קישורים חיצוניים

• יוסי חן (1936-), דף שער בספרייה הלאומית