לדלג לתוכן

יוסף אלבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי יוסף אלבו
José Albo
לידה בסביבות 1380
בסביבות ה'ק"ם
כתר אראגוןכתר אראגון מונראל דל קמפו (אנ'), כתר אראגון
פטירה 1444
ה'ר"ד
כינוי העיקרים
מדינה כתר קסטיליהכתר קסטיליה כתר קסטיליה
תקופת הפעילות ?–1444 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות רבני ספרד, רבני קסטיליה, רבני אראגון, ראשונים
תחומי עיסוק פילוסופיה, אמונה, השקפה
רבותיו רבי חסדאי קרשקש
חיבוריו ספר העיקרים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי יוסף אַלְבּוֹ (קודם ה'ק"ם (1380) – ה'ר"ד (1444) בקירוב)[1] היה רב ופילוסוף יהודי שהתגורר בספרד. מחשובי הפילוסופים היהודים, מחבר "ספר העיקרים".

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמידו של רבי חסדאי קרשקש, כיהן ברבנות בערים שונות באראגון ובקסטיליה.

יצירתו של יוסף אלבו נולדה על רקע הצורך לזקק את עיקרי היהדות למבנה בסיסי ופשוט, כדי לחזק את השורות ולמנוע התבוללות. השפעתו של רבו רבי חסדאי קרשקש עליו גדולה מאוד.

התקופה שבה פעל יוסף אלבו הייתה זמן משבר ביהדות בעקבות גזירות קנ"א ורבים המירו את דתם. רבי יוסף אלבו נאלץ להשתתף בוויכוח טורטוסה ולהסביר מול קהל עוין את עקרונות אמונתו. זה היה הרקע לחיבור "ספר העיקרים", שבו העמיד רבי יוסף אלבו את עיקרי הדת היהודית על שלושה: מציאות האלוהים, מתן תורה בהתגלות בהר סיני וקיומם של שכר ועונש, שהכופר בהם מוציא את עצמו מן הכלל ואין לו חלק לעולם הבא. הימנעות יוסף אלבו מלכלול את האמונה במשיח כעיקר עוררה עליו ביקורת.

שמחה בונם אורבאך הגדיר את יוסף אלבו כ'פילוסוף האחרון של יהדות ספרד'.[2]

ספרו ודעותיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו הגדול של רבי יוסף אלבו הוא 'ספר העיקרים', בספר זה מתפלמס רבי יוסף אלבו עם הרמב"ם הקובע כי יש י"ג עיקרים ליהדות.[3] יוסף אלבו לא חולק על אמיתות אף אחד מהעיקרים של הרמב"ם אלא רק על היותם עיקרים. הוא מצמצם את העיקרים לשלושה - מציאות ה', תורה מן השמים ושכר ועונש. על חלק מהעיקרים חולק יוסף אלבו משום שהם אינם עיקרים, כלומר ניתן להיקרא יהודי מאמין אף ללא האמונה בהם, ועל חלקם משום שלדעתו הם רק הרחבות של אותם שלושה עיקרים (כך למשל אמונה בתורה מן השמים מחייבת את האמונה בנבואה ושליחות משה ולכן אין למנותם כעיקרים נפרדים).

הספר בנוי מארבע חלקים, החלק הראשון עוסק בבירור המושג 'עיקרים', ובו דן יוסף אלבו במבנה הדתות השונות (דת אלהית, דת טבעית, דת נימוסית) ובעיקרים המתחייבים מכל אחת מהם וכן בעיקרים המיוחדים ליהדות. לאחר מכן באים שלושה חלקים שכל חלק עוסק בבירור עיקר אחד מבין שלושת עיקרי היהדות, כאשר החלק השני עוסק במציאות ה', החלק השלישי בתורה מן השמים והחלק הרביעי בשכר ועונש.

בנוסף סבר יוסף אלבו כי מי שהגיע מתוך לימודו להבנה מוטעית של העיקרים, כגון מי שחושב שלקב"ה יש גוף, אמנם חוטא וצריך לשוב בתשובה, אך אינו נקרא כופר.

יוסף אלבו הזכיר בספרו את ספר הזוהר והמליץ לא לקרוא בו ובשאר ספרי המקובלים כי אם מפי חכם מקובל כי חכמת הקבלה כשמה, רק על ידי קבלה.

ניתן גם לראות את יוסף אלבו כחוליה מקשרת בין הפילוסופיה לקבלה, בספרו ישנם פרקים רבים על דרך הפילוסופיה של הרמב"ם אך גם מובאות קבליות רבות. כך באחד מפרקי ספרו מזהה רבי יוסף אלבו את עשרת השכלים הנבדלים המוכרים מהפילוסופיה האריסטוטלית עם עשרת הספירות הקבליות ואת השכל הפועל עם ספירת המלכות.[4] יש מן המקובלים שדחו את דבריו.[5]

סגנונו של יוסף אלבו פשוט ובהיר. בולט רצונו להתפלמס עם הנצרות, אשר לדעתו סותרת את השכל, בניגוד ליהדות. מגמות פולמוסיות אלו הביאו לצנזורים מסוימים שנעשו בספר בידי הרשויות.

כפילוסופים אחרים תומך יוסף אלבו בחקירה פילוסופית. חידוש יש בדעתו על הצמחונות – חידוש שהיווה יסוד ל"חזון הצמחונות והשלום" של הרב קוק[דרוש מקור: מניין שהרב קוק הושפע ממנו בזה?]. לדבריו, אף שהתורה התירה אכילת בשר, זהו היתר בדיעבד, שאינו מציאות אידיאלית.


תקופת חייו של הרב יוסף אלבו על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ יונתן קדם, לבירור תולדות חייו של רבי יוסף אלבו, היספניה יודאיקה 6, 2008, עמ' ע"ג - פ"ט
  2. ^ שמחה בונם אורבאך, עמודי המחשבה הישראלית, כרך ב, עמ' 519
  3. ^ פירוש המשנה לרמב"ם, סנהדרין, פרק עשירי
  4. ^ רבי יוסף אלבו, חלק ב פרק יא, ספר העיקרים
  5. ^ עבודת הקודש, חלק א פרק ז, רבי מאיר אבן גבאי