יוסף ברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף ברלין

יוסף ברלין (18771952) היה אדריכל ישראלי, מן האדריכלים הבולטים בתקופת היישוב.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברלין נולד במוהילב שברוסיה. למד אדריכלות בסנקט פטרבורג שם גם החל את הקריירה המקצועית שלו. עוד בטרם עלייתו לארץ הספיק לבנות ברוסיה שנים עשר מבנים ואף זכה במספר תחרויות אדריכלים ציבוריות.

בשנת 1921 עלה לארץ ישראל והשתקע בתל אביב. בעת שעבד כעבד כמנהל עבודה בבניית בית הכנסת הגדול בתל אביב פגש אותו מהנדס הבניין ריכרד פסובסקי, שעלה לארץ שנה לפניו והתמנה זמן קצר לפני כן למהנדס הראשון של המשרד לעבודות ציבוריות ובניין של ההסתדרות הכללית (לימים "סולל בונה") וחיפש אדריכל עבור המשרד. הוא הציע לו להצטרף למשרד, ובינואר 1922 התמנה ברלין למנהל הלשכה הראשית של המשרד וכאדריכלה הראשי. כך החלה עבודתם המשותפת של השניים במגזר הציבורי והפרטי, שנמשכה עד 1929: ברלין היה מופקד על התכנון והביצוע האדריכליים, ופסובסקי על התכנון והביצוע הקונסטרוקטיביים. ב-1922 תכנן בשכונת רמת השרון בתל אביב את תחנת הכוח הראשונה בארץ. בשנת 1923 הקים בביתו שברחוב גרוזנברג בית ספר לציור ואדריכלות ועמד בראש המחלקה לאדריכלות בו[1]. ב-1924 פרש יחד עם מנהל המשרד, המהנדס ריכרד פסובסקי, והשניים הקימו יחד משרד עצמאי. בסוף 1922 ייסד ביחד עם פסובסקי את אגודת האינג'ינרים והארכיטקטים (=המהנדסים והאדריכלים) הארצישראליים, ששכנה במבנה בתכנונם, "בית ברלין-פסובסקי" ברחוב מזא"ה בתל אביב. בבית זה התגוררה גם משפחתו של ברלין עד 1929, אז בנה את "בית ברלין" בשדרות רוטשילד – מבנה יוצא דופן בשדרה הבנוי כולו בלבני סיליקאט חשופות, דרך בנייה זו שימשה את ברלין גם במבנים נוספים. בבית ברלין פסובסקי הוא פתח אף בית ספר לאדריכלות, אך זה נסגר כעבור שנה. בשנת 1925 תכנן את הקמתו של "בניין בנק אנגלו-פלשתינה (יפו)" בשדרות ירושלים 1 פינת רחוב אפ"ק (אנגלו פלשתינה קומפני) שבו שכן בראשית המאה ה-20 הבנק של ההסתדרות הציונית בשם: "בנק אנגלו-פלשתינה קומפני". מ-1931 הצטרף אל עבודת המשרד בנו, זאב ברלין, אשר המשיך את דרכו עד שנות ה-60.

ברלין נפטר ב-1952, בגיל 75. נקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.[2]

מעבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברוך רביד, יוסף ברלין, ארכיטקט: בין תל אביב העיר הקטנה לבין העיר הלבנה, הוצאת בנין ודיור: אגודת האדריכלים ומתכנני הערים בישראל, 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוסף ברלין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בתיה דורנר (אוצרת), מאוסף פרמן למוזיאון תל אביב, תל אביב: מוזיאון תל אביב לאמנות, 2002, עמ' 13.
  2. ^ יוסף ברלין באתר חברה קדישא ת"א–יפו.