יוסף בר-יוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף בר-יוסף
Yosef Bar Yosef.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 11 בינואר 1933
י"ג בטבת ה'תרצ"ג
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 באוקטובר 2021 (בגיל 88)
ט' בחשוון ה'תשפ"א
ישראלישראל רמת גן, ישראל
בן או בת זוג חמוטל בר-יוסף עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סיפור קצר, מחזה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19512021 (כ־70 שנה)
פרסים והוקרה פרס ישראל
פרס היצירה לסופרים עבריים
www.ybyosef.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוסף בר-יוסף (11 בינואר 193315 באוקטובר 2021) היה מחזאי, סופר ועורך ישראלי. חתן פרס ישראל לתיאטרון לשנת 2003 (ה'תשס"ג).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף בר-יוסף נולד בירושלים, דור שישי מצד משפחת אביו, הסופר יהושע בר-יוסף, שחייתה בצפת ובירושלים העתיקה, ודור שמיני ואולי יותר מזה מצד משפחת אמו, ציפורה, שחייתה בחברון ובירושלים העתיקה. למד שנה אחת ב"חדר" וב"בית ספר עממי דתי לבנים". אחר כך בתל אביב המשיך את לימודיו בבית חינוך תיכון. חניך "השומר הצעיר". באוניברסיטה העברית בירושלים למד לתואר ראשון בפילוסופיה וקבלה וספרות אנגלית (1961).

עסק בכמה מלאכות בטרם הפך למחזאי וסופר מוכר. בין השאר שירת בצי הסוחר והיה גם קבלן שיפוצים. בעיקר עבד כעיתונאי וכעורך. היה גם כתב צבאי במסגרת שרות המילואים שלו במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה. מ-1953 עבד בעיתונות ומ-1961 במכון לתרגום ספרות עברית. סיפוריו הראשונים פורסמו ב-1951 בכתב-העת הספרותי 'משא' ומאז פרסם קובצי סיפורים, מחזות ורומאנים. ספרו הראשון פורסם תחת שם העט יוסף בר.

החל משנת 1963 עסק בכתיבת מחזות, והיה למחזאי מוכר בישראל ובעולם (בייחוד ברוסיה, שם הוצג בתיאטרונים מרכזיים במוסקבה ("סוברמניק") ובסנקט פטרבורג ("קומדיה ע"ש אקימוב") במשך עשרות שנים, וכן במזרח אירופה - אוקראינה, לטביה (גם בטלוויזיה הלטבית), פולין, צ'כיה (גם בטלוויזיה הצ'כית); כמו כן הועלו מחזותיו בברזיל, בהודו ובסקוטלנד[1].

מחזהו הראשון, "טורא", הועלה בשנת 1962, בתיאטרון הקאמרי בתל אביב[2], ומאז הועלו על במות שונות בישראל למעלה מתריסר ממחזותיו.

בר יוסף כתב גם כמה ספרי סיפורים ורומנים, וזכה במספר פרסים על כתיבתו. את שני ספריו הראשונים כתב בשנות החמישים, "שפתיים מלוחות" קובץ סיפורים שהתפרסם ב-1954, והרומן "חייו ומותו של יונתן ארגמן" שיצא לאור ב-1959. לאחר הפסקה של יותר מארבעים שנה חזר לכתוב שורה של ספרים, שהראשון בהם "לא בבית הזה", יצאה לאור ב-2007.

בשנת 2011 ראה אור קובץ כל מחזותיו, "אנשים קשים, מחזות 2010-1963" בסדרת "מסה קריטית" של מכון הקשרים שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף עם הוצאת דביר.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1986 קיבל את פרס היצירה לסופרים עבריים על-שם ראש הממשלה לוי אשכול[3]

בשנת 2003 קיבל את פרס ישראל בתחום התיאטרון. הוועדה נימקה את בחירתו של בר יוסף בכך שמחזותיו "מתייחסים ברובם לטיפוסים ישראליים בעלי אופי שורשי ורקע חברתי ישראלי ויהודי, שיש בהם הווי מסוים, מתחים וקונפליקטים וחתירה של הפרט לאושר ולמימוש יצרי במסגרת הקהילה והמשפחה. מחזותיו של יוסף בר-יוסף נכתבים מתוך מודעות ורגישות לאמנות המשחק ולעיצוב מורכב ותלת-ממדי של דמויות וטיפוסים. מחזותיו של מר בר-יוסף זכו גם להצלחה מרשימה בחוץ-לארץ ובעיקר ברוסיה ובמזרח-אירופה"[4].

בר יוסף היה מועמד לפרס ספיר לשנת 2020 על ספרו "אבא, בן, סבתא דינה"[5].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי למשוררת דליה רביקוביץ ולאחר מכן למשוררת וחוקרת הספרות חמוטל בר-יוסף[6].

בר-יוסף נפטר ב-15 באוקטובר 2021 בגיל 88, לאחר שנדבק בנגיף הקורונה[7].

ממחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף בר-יוסף, החלון, באנתולוגיה "תמונה קבוצתית" (ספרות ישראלית במאה ה-21), עמ' 110–128, הוצאת כרמל, 2017.
  • יוסף בר-יוסף, "זיכרון של פנים מאירים". על שלמה גוברין. בתוך: 'חיים שלמים - ספר שלמה גוברין', הוצאת המשפחה וכרמל, תשע"ג/2013, עמ' 64.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של יוסף בר-יוסף (הקישור אינו פעיל, 24 אוקטובר 2019) קישור לעותק ארכיוני של האתר

עם מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מחזות של יוסף בר יוסף זוכים להצלחה במוסקווה ובהודו, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2001
  2. ^ מילגות ל־4 מחזאים צעירים, הארץ, 9 באוגוסט 1962
  3. ^ עוד 5 מספרים ומשוררים קיבלו את פרס רה"מ, מעריב, 21 בספטמבר 1986
  4. ^ יוסף בר יוסף באתר פרסי ישראל
  5. ^ גילי איזיקוביץסמי ברדוגו, אסתר אטינגר ויוסף בר יוסף בין המועמדים לפרס ספיר, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2020
  6. ^ אביבה לוריסיפור חייה הדרמטי של פרופ' חמוטל בר יוסף, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2012
  7. ^ שגיא בן נון‏, המחזאי והסופר יוסף בר יוסף מת מקורונה, באתר וואלה!‏, 15 באוקטובר 2021
  8. ^ עדית זרטל, סיפור פשוט על אנשים קטנים, דבר, 3 ביולי 1973
  9. ^ מיכאל הנדלזלץמה הופך את "אנשים קשים" למחזה הפופולרי ביותר של יוסף בר יוסף, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2012
  10. ^ מיכאל הנדלזלץארבעה
נכנסו לפרדס: על החידוש למחזהו של יוסף בר-יוסף, באתר הארץ, 18 במרץ 2013
  11. ^ שוש אביגל, למי שזוכר את כולם היו בני חוץ מנעמי, חדשות, 20 במרץ 1992
  12. ^ מנחם פרי, אין אלוהים, ברוך השם, חדשות, 19 בנובמבר 1984
  13. ^ נדב-בן אוד, מוצאי שבת, תיאטרון החאן: הצגה שקמה לתחייה, באתר כל העיר, 17 במרץ 2017
    ננו שבתאי"בוצ'ה": הצגה מיושנת על דמויות מיושנות, באתר הארץ, 28 במאי 2017
  14. ^ גרשון שקד, בין דראמה למלודרמה, הארץ, 3 ביולי 1959
  15. ^ ביקורות:
  16. ^ ביקורות:
  17. ^ ביקורות:אריק גלסנר, על "תמרה", "מעריב" באוקטובר 2010
  18. ^ ביקורות:
  19. ^ צור ארליך, ‏"יוב": ירושלים השבורה היא זירה הולמת לאהבות שבורות, בעיתון מקור ראשון, 17 במאי 2018
  20. ^ מייקי דגן, "אבא, בן, סבתא דינה": יצירה רבת יופי וחוכמה, באתר הארץ, 2 בפברואר 2021