יוסף גרודזינסקי
 | |
| לידה |
1953 (בן 73 בערך)  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| השכלה | |
  | |
יוסף גרודזינסקי (נולד ב-1953) הוא מתרגם, פסיכולוג, פובליציסט, בלשן וחוקר מח ישראלי. פרופסור מן המניין במרכז אדמונד ולילי ספרא לחקר המוח, האוניברסיטה העברית בירושלים, ופרופסור אורח במכון לרפואה ומדעי עצב, מרכז המחקר יוליך, גרמניה. מחקריו עוסקים בקשרים בין מבנה המוח ליכולות השפה האנושית.
אודות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גדל בחיפה, ולאחר שירות צבאי התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית אותה סיים בשנת 1981. משם המשיך לדוקטורט באוניברסיטת ברנדייס בשנת 1985. נושא עבודת המחקר שלו, שנעשתה בהנחייתם של פרופ׳ אדגר זוריף ופרופ׳ נועם חומסקי (מהמכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס) היה "Language deficits and linguistic theory". משם עבר להשתלמות פוסט-דוקטורט במרכז למדעי הקוגניציה של המכון הטכנולוגי של מסצ׳וסטס, בהנחייתו של חומסקי.[1] ב-1987 התקבל כמרצה באוניברסיטת תל אביב, בה שימש כפרופסור מן המניין במחלקה לפסיכולוגיה. במקביל, לימד ושימש כפרופסור מחקר במחלקה לנוירולוגיה (נוירופסיכולוגיה) בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בוסטון. בתחילת המאה ה-21 עבר לאוניברסיטת מקגיל במונטריאול, קנדה, בה עמד בראש קתדרת קנדה לנוירו-בלשנות[2] במחלקה לבלשנות, ובמחלקה לנוירולוגיה/נוירוכירורגיה, עד ששב לישראל ב-2013. במשך השנים היה גם פרופסור אורח באוניברסיטאות שונות באסיה, אירופה וצפון ודרום אמריקה.
מחקריו עוסקים בפסיכו-לינגוויסטיקה וחקר הבסיס הביולוגי של השפה והוא נחשב למומחה בעל שם עולמי בתחום. הוא ערך מחקרים העוסקים באפאזיה, מחלה נוירולוגית הגורמת לאובדן או פגיעה של יכולת השימוש בשפה. ערך מחקרים המנסים לשפר את הטיפול הניתן לאנשים הסובלים מבעיות מוחיות על ידי בדיקת הבסיס הנוירולוגי של הפגיעות. כיום הוא חוקר את הקשר המוחי בין יכולת לשונית ויכולת לוגית בעזרת שיטות דימות מוחי מסוגים שונים, ומפתח אמצעים לבדיקת היכולת הלשונית תוך כדי ניתוחי מוח בעֵירוּת יחד עם פרופ׳ מיכאל זאבל, אוניברסיטת היינריך היינה בדיסלדורף (אנ').[3]
זכה במלגת אלון לחוקרים מצטיינים, בפרס הומבולדט למחקר לחוקרים בכירים,[4] ובעוד מספר פרסים.
היה בין יוזמי מכתב הקצינים (1978), יוזמת הסירוב הקולקטיבית הראשונה בתולדות מדינת ישראל שנמסר ללשכת ראש הממשלה ב-21 באוגוסט 1978 במחאה על הוצאת שאלת עתיד ההתנחלויות מההסכם השלום עם מצרים על ידי ממשלת בגין.
בשנת 1998 יצא ספרו "חומר אנושי טוב: יהודים מול ציונים". ספר הבוחן את יחסה של התנועה הציונית ליהודי אירופה בשנים שבין תום מלחמת העולם השנייה להקמת המדינה[5].
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פסיכולוגיה ושפה - הקשרים, הוצאת הקיבוץ המאוחד
- חומר אנושי טוב: יהודים מול ציונים, 1945-1951, הוצאת מעריב, 1998
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דף אישי באתר האוניברסיטה העברית
- אני דווקא מדגיש שואה, באתר הארץ, 11 באפריל 2007
- צה"ל חסר השכלה, באתר הארץ, 25 בינואר 2007
- תועמלנים, לא היסטוריונים, באתר הארץ, 9 באפריל 2002
- מדענים, שקרנים, גזעניים, על ספרו של סטיבן ג'יי גולד "אין מידה לאדם", באתר סנונית
- שי זמיר, בין פוליטיקה לבלשנות: מיהו נועם חומסקי?, באתר ynet, 17 במאי 2010
" על מדעי הקוגניציה",באוניברסיטה הפתוחה, הרצאה באתר יוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ שי זמיר, בין פוליטיקה לבלשנות: מיהו נועם חומסקי?, באתר ynet, 17 במאי 2010
- ↑ Canada Research Chairs announced, www.reporter-archive.mcgill.ca
- ↑ Prof. Dr. med. Michael Sabel - Neuroonkologische Neurochirurgie (בגרמנית)
- ↑ Prof. Dr. Yosef Grodzinsky, www.humboldt-foundation.de (בגרמנית)
- ↑ אורן פרסיקו, למה?, באתר גלובס, 25 באוקטובר 2002