יוסף דקל

יוסף דקל

לידה	6 באפריל 1899 ליטין, אוקראינה
פטירה	7 באפריל 1977 (בגיל 78)

יוסף דקל (6 באפריל 1899 - 7 באפריל 1977) היה מדור המייסדים של משרד הביטחון בשנות ייסודו, והטביע חותמו בכינון התשתיות האזרחיות של מערכת הביטחון.

דקל הקים את היחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון ואת הוצאת הספרים של משרד הביטחון, וכן נקבע לממונה על ייהוּד הגליל וייסוד העיר נצרת עִלית מטעם משרד הביטחון.

רקע משפחתי

יוסף דקל, בן שיינדל ומשה קרסנר, נולד בעיירה ליטין באוקראינה. בעת לימודיו בגימנסיה בקייב הצטרף בגיל 16 למפלגת 'פועלי ציון', ולאחר המהפכה הקומוניסטית ברוסיה יצא עם קבוצת חלוצים, ובה אחיו הצעיר אפרים, במסע לארץ ישראל. ב-1 במאי 1921 הגיעה הקבוצה לנמל יפו, ביום פרוץ פרעות הדמים נגד יהודי העיר (מאורעות תרפ"א). הקבוצה הוחזרה לקושטא (איסטנבול) בטורקיה, ורק כעבור ארבעה חודשים הורשה דקל לעלות ארצה עם חלק מהקבוצה. במהלך שהותם בקושטא הוסיף דקל ליד שמותיהם של בעלי אישורי העלייה (סרטיפיקטים) את המילה "ומשפחתו", ובחסות זיוף זה אושרה כניסתם של רבים מחברי הקבוצה כ"בני משפחה". בעקבות ההתוודעוּת לתוקפנוּת הערבית בארץ רכש דקל עשרה אקדחים בקושטא וחילק אותם לחברי קבוצתו. בהגיעו לחיפה מסר את אקדחו לרוזה כהן (אִמו של יצחק רבין), שעמדה בראש 'ההגנה' בחיפה, והתגייס לשורות הארגון המחתרתי. ב-23 בפברואר 1923 נישא לעדינה לבית זמושץ מקבוצתו החלוצית. בשנתו הראשונה בארץ עבד כסַבָּל במחסני מלט בחיפה וכפועל חקלאי בפרדסי פתח-תקווה. עם נישואיהם הקימו עדינה ויוסף דקל את ביתם המשפחתי בתל אביב, שבו נולד בנם היחידי, יוחנן.

בשנת 1923 נענה דקל לקריאת דב הוז, נציג הוועד הלאומי וארגון 'ההגנה', והצטרף למשטרה העברית בתל אביב. המשטרה העירונית הוקמה לאחר מאורעות 1921 בהרשאת השלטונות הבריטיים לשם שמירה על ביטחון התושבים, וסמכויותיה חלו רק על המרחב העירוני. ניהולו של הגוף הביטחוני הליגלי, שבו שירתו כ-25 שוטרים יהודים, הופקד מלכתחילה בידי ארגון 'ההגנה' למטרותיו – התחמשוּת בנשק חוקי, אימוני ירי והכשרת כוח לוחם. תחילה שימש דקל בתפקידי סיור ושמירה אולם עד מהרה התגלו כישוריו הארגוניים והמקצועיים. הודות לשליטתו בשפות זרות וחריפות מחשבתו הוא מונה לחוקר בדרגת קורפורל (רב"ט) ונבחר לוועד השוטרים. במהלך עבודתו במשטרה עסק בפעילות מחתרתית שכללה העברת מידע מודיעיני מהמשטרה הבריטית לפיקוד 'ההגנה' (חיפוש מבוקשים ונשק מחתרתי, תוכניות מעצרים), העברת נשק בזמני עוצר והסוואת מבצעי הורדת מעפילים בלתי ליגלים. לאחר מאורעות תרפ"ט (1929) שימשה המשטרה העירונית מסגרת ארגונית לגיוס מאות מתושבי תל אביב למשטרה המיוחדת (Special Police), שמילאה את תפקידי המשמר האזרחי.

בשנת 1932 הוכפפה המשטרה העירונית למרוּת המשטרה הכללית. שינוי מבני זה גרם לביטול יכולת הפעילות המחתרתית בחסות השירות המשטרתי, ולכן ב-15 בינואר 1933 פרש דקל מהמשטרה. הוא עבד כמזכיר באיגוד המקצועי במועצת פועלי תל אביב, מרכז הקואופרציה וניהול קואופרטיב לטרקטורים 'החריש'.

ב-1937 מונה לחבר במפקדת 'ההגנה' במחוז תל אביב (קרייתי) ומילא תפקיד זה עד קום המדינה. מתוקף ניסיונו הביטחוני הִרצה דקל בקורסים ובהשתלמויות של 'ההגנה' על שיטות עמידה בחקירות משטרתיות להכחשת ההשתייכות המחתרתית וההשתתפות במבצעי הורדת מעפילים בחופי הארץ. בימי המחאה נגד גזרות 'הספר הלבן', שפורסם במאי 1939 (הגבלת העלייה היהודית לארץ ישראל ואיסור רכישת קרקעות), עצרו השלטונות הבריטיים את דקל. הוא שוחרר לאחר כמה שבועות מחוסר הוכחות. בפרוץ מלחמת העולם השנייה מוּנה ב-10 בספטמבר 1939 לחבר בוועד מחוז תל אביב לגיוס מתנדבים לשירות לאומי בראשוּת צבי אורבך. הסוכנות היהודית הקימה את הגוף הזה לשם גיוס מתנדבי היישוב העברי לצבא הבריטי.

אחיו הצעירים התגייסו אף הם לשירות ב'הגנה' – אפרים דקל בשירות הידיעות (הש"י) ובמוסד לעלייה ב', ושמואל דקל במפקדת הארגון ברמת-גן. בשנת 1940 עבד בוועד הארצי של הקרן הקיימת לישראל (עד אוקטובר 1950), והמשיך בפעילותו הביטחונית המחתרתית. בביתו ברחוב דיזנגוף 210 הוסלק מצבור רימוני יד של 'ההגנה', ובשנות המאבק המזוין נאלץ להסתתר תקופת זמן בקיבוץ בית השיטה.

במלחמת העצמאות המשיך בשירותו במפקדת מחוז קרייתי ועם קום המדינה שימש כשופט בבית הדין המחוזי. בינואר 1949 מינה דוד בן-גוריון את דקל למנהל המדור להנצחת החייל במשרד הביטחון, ועם מינויו החליף את שם משפחתו מקרסנר לדקל. במסגרת תפקידו הוא נרתם למיסוד בתי העלמין הצבאיים, הבאת חללי המלחמה לקבורת ארעי וקבורת קבע, פעילות לאיתור נעדרים ולהנחת היסודות למפעלי ההנצחה הממלכתיים. על פעילותו זו כתב לו בן-גוריון: "לח' י. דקל, קראתי סקירתך על הטיפול בקברות חללי צבא הגנה לישראל – ותחזקנה ידיך. יש להמשיך בפעולה זו בכל הארץ והדחיפות, עד שלא יישאר אף קבר אחד בלי ציון הוגן וסידור נאות – ולו גם זמני. אנו חייבים זאת גם לאלה שנתנו נפשם על חירותנו – וגם להורים השכולים, וגם לכבודו של צבא-הגנה-לישראל. בברכת חברים, דוד בן-גוריון".

בשנת 1955 התמנה דקל לעוזר מנכ"ל משרד הביטחון, שמעון פרס, לתפקידים מיוחדים. במסגרת תפקידו זה נקבע לממונה על ייהוּד הגליל מטעם משרד הביטחון. דקל הניח את היסודות להקמת נצרת עילית בפיקוח על עבודות הבנייה, באיסוף גרעין המתיישבים ובהשקעת מאמצים ומשאבים רבים בתשתיות התעסוקה והתעשייה בנצרת-עִלית. עם סיום תפקידו הוטל עליו ב-18 באוגוסט 1959 להקים את ההוצאה לאור של משרד הביטחון נוסף על ניהול הוצאת 'מערכות' ויחידת המוזאונים של משרד הביטחון. ההוצאה לאור הוקמה ב-1 באוקטובר 1959 ובפרסומיה הראשונים הודפס התנ"ך והופיעו הכותרים – תולדות ההגנה, תולדות מלחמת הקוממיות, גווילי אש: ילקוט כולל מבחר עיזבונם הספרותי-האמנותי של הבנים שנפלו במלחמת הקוממיות לישראל, ירושלים העתיקה במצור ובקרב, אילן ושלח: דרך הקרבות של חטיבת גולני, ארבעת כרכי ישראל: מדן ועד אילת, אמנות המלחמה ועוד. בתפקידו זה היה דקל ממונה על הוצאת 'תרמיל' ועל הוצאת כתבי העת הצבאיים – מערכות, במחנה, בטאון חיל האוויר, צקלון, במחנה נח"ל, מחניים ועוד.

דקל הרחיב את תחומי פעילותו הציבורית, וב-22 במרץ 1962 התמנה לחבר המועצה של הוועד הארצי המאוחד של הקרנות הלאומיות בישראל. ב-9 במאי 1967, חודש לפני מלחמת ששת הימים, סיים דקל את שירותו במערכת הביטחון ופרש לגמלאות.

ב-25 באפריל 1973 הוענקה ליוסף דקל תעודת אזרח כבוד של נצרת-עִלית.

עדינה ויוסף דקל הקימו את ביתם המשפחתי בתל אביב, העיר שבה התגוררו כל שנותיהם.

נפטר בי"ט בניסן תשל"ז (7 באפריל 1977).

הנצחה

• כיכר יוסף דקל בנצרת-עִלית
• הספרייה העירונית הראשונה בנצרת-עִלית נקראת על-שמו

מקורות

• 'יוסף דקל', תיק 114/117, הארכיון לתולדות ההגנה (את"ה)
• כרטסת חברי ארגון 'ההגנה' בתל אביב, תיק 1/אביב/68, את"ה
• עדות יוסף דקל, I, רישום: שולה ארלוזורוב, תיק 176.15, 27 ביוני 1966, את"ה
• עדות יוסף דקל, II, רישום: שולה ארלוזורוב, תיק 176.16, 5 ביולי 1966, את"ה
• עדות יוסף דקל, I–II, רישום: שולה ארלוזורוב, תיק 176.16, 5 ביולי 1966, את"ה
• אוגדן 'יוסף דקל: פעולותיו', עיזבון יוסף דקל, אוסף המשפחה, תל אביב
• אלבום ההוצאה לאור של מערכת הביטחון 1967–1959 (כרך יחידאי), מזכרת אישית ליוסף דקל עם סיום תפקידו כמנהל ההוצאה לאור של משרד הביטחון, 9 במאי 1967, עיזבון אישי, אוסף המשפחה
• גרשון גרא, נצרת עלית תשי"ז–תשכ"ז, 1967
• ידיעות אחרונות, 24 בנובמבר 1957, עמ' 3
• אילן נחשון, "האיש שהנציח את הלוחמים", ידיעות אחרונות, 9 במאי 1967, עמ' 7

לקריאה נוספת

• עדות יוסף דקל, II, רישום: שולה ארלוזורוב, תיק 176.16, 5 ביולי 1966, הארכיון לתולדות ההגנה (את"ה).
• עדות יוסף דקל, I, רישום: שולה ארלוזורוב, תיק 176.15, 27 ביוני 1966, את"ה.
• פנקס שחרור מהמשטרה, אוגדן 'יוסף דקל: פעולותיו', עיזבון יוסף דקל, אוסף המשפחה, תל אביב.
• 'כתב מינוי' מברנרד (דב) יוסף, ראש ועדת הגיוס של הסוכנות היהודית והוועד הלאומי, ליוסף קרסנר, 6 בספטמבר 1939, אוגדן 'יוסף דקל: פעולותיו', עיזבון יוסף דקל, אוסף המשפחה, תל אביב.
• 'יוסף דקל', תיק 114/117, את"ה.
• תעודת כניסה למחנות חטיבה IV, 30 באוקטובר 1948, אוגדן 'יוסף דקל: פעולותיו', עיזבון יוסף דקל, אוסף המשפחה, תל אביב.
• מכתב בן-גוריון ליוסף דקל, תיק 580/56 – 58, עמ' 15, 29 ביוני 1949, ארכיון צה"ל.
• אשר בן-נתן, ממלא מקום מנכ"ל משרד הביטחון ליוסף דקל, 'מינוי', אלבום ההוצאה לאור של מערכת הביטחון 1967–1959 (כרך יחידאי), מזכרת אישית ליוסף דקל עם סיום תפקידו כמנהל ההוצאה לאור של משרד הביטחון, 9 במאי 1967, עיזבון אישי, אוסף המשפחה.
• אלבום ההוצאה לאור של מערכת הביטחון 1967–1959 (כרך יחידאי), מזכרת אישית ליוסף דקל עם סיום תפקידו כמנהל ההוצאה לאור של משרד הביטחון, 9 במאי 1967, עיזבון אישי, אוסף המשפחה.
• מכתב משה שרת ליוסף דקל, 6 בספטמבר 1939, אוגדן 'יוסף דקל: פעולותיו', עיזבון יוסף דקל, אוסף המשפחה, תל אביב.
• מכתב מרדכי אלון, ראש המועצה המקומית נצרת עלית, ליוסף דקל, 29 בנובמבר 1972, אוגדן 'יוסף דקל: פעולותיו', עיזבון יוסף דקל, אוסף המשפחה, תל אביב.