יוסף ואשת פוטיפר (גוארצ'ינו)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר |
גוארצ'ינו  |
| תאריך יצירה |
1649 |
| טכניקה וחומרים |
קנבס, צבע שמן |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
158 ס"מ |
| גובה |
123.2 ס"מ |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה |
1986.17.2 (הגלריה הלאומית לאמנות) |
| מיקום | הגלריה הלאומית לאמנות |
  | |
יוסף ואשת פוטיפר (באיטלקית: Giuseppe e la moglie di Potifar) הוא ציור שמן מאת הצייר האיטלקי גוארצ'ינו, שנוצר בין השנים 1649–1650. הציור מתאר את הסצנה התנ"כית מספר בראשית, שבה יוסף מסרב לחיזוריה של אשת פוטיפר. גוארצ'ינו בחר בתבנית קומפוזיציונית הכוללת דמויות בגודל כמעט טבעי, הקרובות מאוד לצופה, תוך הדגשת הדרמה של הרגע. הציור מותג בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון.
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור מתאר את יוסף נאבק לצאת מאחיזתה של אשת פוטיפר, אשר תופסת בחוזקה את גלימתו הכחולה העזה. הרקע מלא במיטה רחבת ממדים, עם סדינים מקומטים ווילונות מפוארים. יוסף, בהבעת פנים מבועתת, מפנה מבטו מעלה בתחינה, מודע לכך שגם אם יצליח לשמור על יושרו, הוא לכוד במזימה זדונית. מנגד, אשת פוטיפר, המעוטרת בתכשיטים ומקרינה ביטחון, עתידה להשתמש בגלימה כהוכחה כוזבת להאשמת יוסף בהטרדה. הקומפוזיציה הדינמית של גוארצ'ינו יוצרת תחושת תנועה סוערת, כאשר הדמויות מצויות במאבק פיזי ומוסרי כאחד. השימוש באור רך להארת פרופיל האישה מדגיש את הרגע שבו התשוקה הופכת לבגידה. מסר מוסרי סמוי ניכר בציור: יופייה של האישה מסווה את רשעותה, בדיוק כפי שהפאר הוויזואלי של היצירה מסתיר בתוכו לקח על התנהגות מוסרית.[1]
מקור והיסטוריית בעלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]היצירה הוזמנה בשנת 1649 על ידי אורליו זנלטי (או זנולטי) מרג'ו אמיליה. ברשומות החשבונאות של האמן מתועדת קבלת תשלום ראשוני של 21 סקאדי ב-10 במרץ 1649 עבור "ציור עם שתי דמויות חצי גוף". בתאריך 25 באוגוסט 1649 נרשם תשלום נוסף של 150 סקאדי עבור הציור המוגמר, המתואר כ"בריחתו של יוסף". ב-26 במרץ 1650 תועד תשלום נוסף של 150 סקאדי עבור ציור נוסף של גוארצ'ינו, אמנון ותמר. בין השנים 1820–1823, ככל הנראה נרכש הציור על ידי סוחר האמנות סמואל וודברן, שהביאו מאיטליה לאנגליה. צ'ארלס סטיוארט, המרקיז השלישי של לונדונדרי, החזיק בו עד 1833, והיצירה עברה בירושה במשפחתו עד שנרכשה בשנת 1986 על ידי הגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון.[1]
מצב השתמרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הציור מבוסס על בד ארוג גס במשבצות אלכסוניות. שכבת היסוד כהה ועבה, עם חלקיקים לבנים גדולים. שכבת הצבע דקה ונמרחה במהירות ובמיומנות. בצילומי רנטגן ניתן לראות שינויים קלים בהרכב הסדינים סביב רגלי האישה. קצות הבד שולבו בציור במהלך שימור מאוחר יותר. נרשמו אובדן צבע מקומי ושחיקה משמעותית במיוחד ברקע, בגלימתו הכחולה של יוסף ובגווני העור. שינויים כימיים בצבעי הרקע גרמו להפחתת הניגודיות בין הרקע לדמויות. בשנת 1986 הוסרה שכבת לכה שהתיישנה, והיצירה שוחזרה על ידי מייקל סוויקליק.[1]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 Joseph and Potiphar's Wife, 1649, נבדק ב-2025-03-13
| גוארצ'ינו | ||
|---|---|---|
| ציורים | אברהם מגרש את הגר וישמעאל • אמנון ותמר • דוד המלך • דוד עם ראשו של גוליית • יוסף ואשת פוטיפר • יעקב מברך את בני יוסף • הסיבילה הלובית • שמשון ודלילה • שמשון נלכד בידי הפלשתים |  |