יוסף יואנוביצ'י
 | |
| לידה |
20 בפברואר 1905 קישינב, פלך בסרביה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
7 בפברואר 1965 (בגיל 59) קלישי, Seine, צרפת |
| שם לידה | יוסיף יוינוביץ' |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
בית הקברות באנייה |
  | |
יוסף (ז'וזף) יוֹאַנוֹביצ'י (התעתיק משובש בעברית; שם משפחתו היה ברומניה Ioinovici -ברומנית: Iosif Ioinovici - יוסיף יוינוביץ', בצרפתית: ז'וזף ז'ואנוביסי - Joseph Joinovici שהפך לפעמים בטעות ל-Joanovici,ז'וזף ז'ואנוביסי[1]; 1905, קישינב, בסרביה, האימפריה הרוסית - 1965, קלישי (אנ'), צפון-מזרח צרפת) היה סוחר מתכות יהודי תושב צרפת ממוצא בסרבי שבתקופה בה היה הממשל הצבאי הגרמני בצרפת הכבושה במלחמת העולם השנייה (אנ') מכר מתכות לגרמניה הנאצית ובו-זמנית מימן את תנועת ההתנגדות הצרפתית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוריו של יואנוביצ'י נהרגו ככל הנראה בפרעות שבוצעו ביהודי קישינב, מספר שנים לאחר פרעות קישינב. בשנת 1925 היגר יואנוביצ'י לצרפת (שבה מעולם לא התאזרח).[2] אף שהיה חסר השכלה ואנאלפבית רכש מעמד כלכלי, בזכות אישיותו ויכולתו ליצור קשרים, והפך לסוחר מתכות.
פעילותו בתקופת מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה בה הייתה צרפת כבושה על ידי גרמניה הנאצית מכר יואנוביצ'י מתכות לגרמניה הנאצית. עקב פעילותו בתחום הפך למיליארדר. נודע בכינויים "מלך הגרוטאות" (le roi de la ferraille) ו"האלטע זאכן המיליארדר" (le chiffonnier milliardaire).
יואנוביצ'י נחשד בתור משתף פעולה עם הגרמנים (צר'). כמו כן נחשד בתור סוכן של הקומינטרן אך החשדות לא אומתו. הוא יצר קשרים טובים עם קצינים ופקידים גרמנים שקנו ממנו סחורה וכך נחשד על ידי רבים בתור מי שזכה להגנתם של הגרמנים, אך במקביל יצר קשרים טובים עם אנשי תנועת ההתנגדות הצרפתית, שלהם סייע בכספים. בעזרת הכספים שהרוויח דאג לשמור על יחסים טובים עם בעלי עמדות מפתח בשני הצדדים. על פי המידע שהיה בידי מודיעין הפנים הצרפתי, היה בידי יואנוביצ'י אישור שזיהה אותו בתור סוכן של הגסטפו. הוא קיבל את התואר "ארי של כבוד" (אנ'). במקביל, באמצעות אחיינו מימן את בריחתם של מתנגדי המשטר הנאצי לבריטניה וסייע לה. אחיינו נדון לחמש שנות מאסר על ידי בית דין גרמני בעוון סיוע לבריחתם של אלה, אך מעורבותו של יואנוביצ'י לא נחשפה. כמו כן סייע יואנוביצ'י לשחרורה של פרנסואז ז'ירו (אנ') מכלא פרן (אנ'). לאחר שחרור פריז באוגוסט 1944 הביא יואנוביצ'י למעצרם של מספר סוכני גסטפו צרפתיים.
לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר המלחמה נעצר יואנוביצ'י ונחקר מספר פעמים. בשנת 1949 הוא נשפט בצרפת, נמצא אשם בשיתוף פעולה עם הנאצים ונדון לחמש שנות מאסר. בינואר 1958 נמלט מצרפת לישראל. עם זאת, אישור השהייה שלו לא חודש, וכמו במקריהם של רוברט סובלן ומאיר לנסקי, שלא הורשו להישאר בישראל למרות חוק השבות, גם יואנוביצ'י הוכרח לחזור לצרפת. עתירתו לבג"ץ (בג"ץ 48/58 יואנוביצ'י נ' שר הפנים) נדחתה. בצרפת הוא זוכה מרוב ההאשמות נגדו, אך נדון לשנת מאסר אחת. בשנת 1962 שוחרר מהכלא מסיבות בריאות, ובשנת 1965 מת חסר כול.
דמותו במדיה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקומיקס הצרפתי "היה היה בצרפת" (2007–2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2007 החלה להופיע בהוצאת גלֶנָא (Glénat) בצרפת סדרת קומיקס על קורותיו של יואנוביצ'י בשם "היֹה היה בצרפת" (Il était une fois en France; (צר')), מאת הקומיקסאים הצרפתים פביאן נורי (Fabien Nury) (כתיבה) וסילבן ואלֶה (Sylvain Vallée) (ציור). במסגרת הסדרה הופיעו עד 2012 6 חוברות.
הסרט הישראלי "מלך הגרוטאות" (2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2013 ביים והפיק דורון ערן סרט תיעודי על סיפור חייו של יואנוביצ'י, "מלך הגרוטאות" (במסגרת "רצועה מהחיים").[3] אלברט אילוז הופיע בתפקיד יאנוביצ'י. להפקת הסרט סייע נכדו של יואנוביצ'י, מיקי דותן (מייסד "האוזן השלישית").
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- -, Alphonse Boudard L’Etrange Monsieur Joseph, Robert Laffont 1998 (הופיע שוב בקובץ Les Métamorphoses d'Alphonse).
- André Goldschmidt L’Affaire Joinovici Privat 2002
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלי לבל, יאנוביצ'י – משתף הפעולה עם הנאצים, על המשמר, 5 באוגוסט 1949
- יואנוביצ'י נעצר בצרפת, חרות, 31 בדצמבר 1958
- אורי דן, הזיכוי האחרון..., מעריב, 7 בפברואר 1965
- Léon Poliakov, "France," American Jewish Year Book 61 (1960): 204.
- ראובן אידלמן, מרוברט סובלן ועד לין דקסיאנג: על הסגרה מוסווית במשפט הישראלי, מעשי משפט י"ב, 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ בגלל ההיגוי הצרפתי "אוֹאַ- של צמד האותיטות oi
- ^ יואנוביצ'י רצוץ ושבור יצא מכלאו, מעריב, 4 במאי 1962.
- ^ מלך הגרוטאות באתר הרשות השנייה; "מלך הגרוטאות", במאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי "אידיבי". ביקורת: מאיר שניצר, מלך הגרוטאות, באתר מעריב השבוע, 27 באפריל 2014.