יוסף טובי

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יוסף יובל טובי)
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: 1. ניסוח לא נייטרלי, 2. ויקיזציה ועיצוב.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: 1. ניסוח לא נייטרלי, 2. ויקיזציה ועיצוב.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יוסף טובי

יוסף יובל טוֹבִּי (נולד ב-28 במאי 1942) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף טובי נולד בשכונת נחלת צבי שבירושלים כחמישי למשפחה בת שישה ילדים. הוריו, חיים ויונה טובי, עלו מצנעא שבתימן לארץ ישראל בשנת 1935. אחרי שהייה של חצי שנה בגבול יפו-תל אביב, התיישבו בשכונה התימנית הוותיקה נחלת צבי בירושלים. יוסף טובי למד בבית הספר העממי נווה יעקב ובתיכון 'מזרחי', שניהם בירושלים. בעיצומה של מלחמת העצמאות עבר עם משפחתו לשכונת קטמון; בצבא שירת במודיעין, היה בקבע והגיע לדרגת סרן. בשנת ה'תשי"ט (1959), בהיותו בן 17, היה סגן חתן התנ"ך בחידון התנ"ך השני, לצד מלומדים מבוגרים ממנו בהרבה. עשה את חוק לימודיו הגבוהים באוניברסיטה העברית בירושלים. החל ללמוד פיזיקה ומתמטיקה, אך זנח מסלול זה כעבור שנה ולמד לתואר ראשון היסטוריה של ארצות האסלאם, ערבית וגאוגרפיה. לאחר סיום שרותו הצבאי חזר ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג לספרות עברית. בתקופת לימודיו הראשונה (1962-1959) היה פעיל בקבוצה אידאולוגית שנקראה "תא הסטודנטים למיזוג גלויות", שבו היו חברים כמה עשרות סטודנטים, רובם יוצאי עדות המזרח ומטרתם הייתה לשלב בתוכניות הלימודים במערכת החינוך הממלכתית ובאוניברסיטאות את לימודי התרבות, הספרות וההיסטוריה של יהדות המזרח.

כתב את עבודת הדוקטור שלו בספרות עברית בנושא "היצירה הפייטנית של רב סעדיה גאון" בהנחיית פרופסור עזרא פליישר. הדוקטורט הוגש ב־1980. טובי השתלם בבתר-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד בשנת 1980/1. בשנים 1967–1980 עבד כאוצר כתבי היד במכון בן-צבי. מאז שנת 1970 הרצה באוניברסיטת בן-גוריון בחוג לספרות עברית (עד 1980) ובמקביל עבד כמורה מן החוץ בחוג לתולדות עם ישראל ובתוכנית ללשונות היהודים באוניברסיטה העברית. מאז 1981 מרצה בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה ומאז 2003 מרצה גם במכללה האקדמית הערבית לחינוך בחיפה. עמד בראש החוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה בשנים 1996–1999 ובשנת 2000 מונה לפרופסור מן המניין, ב-1 באוקטובר 2010 פרש לגמלאות כפרופסור אמריטוס. טובי שהה בשבתונים בבית המדרש לרבנים באמריקה, בישיבה יוניברסיטי ובאוניברסיטת נורפוק בווירג'יניה. נבחר כמה פעמים כמרצה המצטיין.

משנת 2009 עומד בראש המרכז לחקר יהדות תימן ותרבותה ע"ש עובדיה בן-שלום במסגרת מכון בן-צבי.

טובי יזם את הקמתם של שני כתבי עת מדעיים והוא משמש כעורכם עד היום: "תימא", לחקר תולדות יהדות תימן ותרבותה (בין השנים תש"ן לתשע"ב יצאו ממנו עשרים כרכים) ו"בין עבר לערב" לחקר המגעים בין הספרות העברית והערבית-היהודית (בין השנים תשנ"ח לתשס"ח יצאו ממנו 4 כרכים).

טובי הוא זוכה פרס ירושלים לשנת 1999 וחתן פרס שבזי לשנת 2008.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירה העברית בימי הביניים במזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת הדוקטור של יוסף טובי ,[1] התמקדה במחקר מקיף על יצירתו הפייטנית של סעדיה גאון, וכללה פרסום מהדורה מדעית המבוססת על כתבי יד מן הגניזה הקהירית. מחקרו העמיד את סעדיה גאון במרכזו של שלב מקדים לפריחת השירה העברית בספרד בימי הביניים, בהשפעת השירה הערבית. עד למחקריו סברו ששירת ספרד מתחילה באמצע המאה ה-10, סברה שעליה מבוססים למשל, ספריהם המקיפים של חיים שירמן, דן פגיס, יהודה רצהבי וישראל לוין. לטענת טובי תחילתה של שירת ספרד היא בבגדאד באמצע המאה ה-9 ובמחצית הראשונה של המאה ה-10.

טובי עמד על יחס של קירוב ודחייה בין השירה העברית והשירה הערבית בספרד בימי הביניים וחשף כי גדולי המשוררים העבריים – שמואל הנגיד, שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא ויהודה הלוי – דחו את העקרונות הרעיוניים של השירה הערבית, במידה שלא עמדו בקנה אחד עם עקרונות האמונה והמוסר היהודים, כגון הנאות מופלגות מן החיים, אהבת זכרים (דבר האסור איסור מוחלט גם באסלאם), תפישה פסימיסטית ושליטת הגורל על בני האדם.[2]

יהדות תימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1976 ראה אור ספרו הראשון של טובי "יהודי תימן במאה הי"ט", הספר הראשון שלא עסק ביהדות תימן רק מבחינת האתנוגרפיה, הלשון, הספרות, אלא כספר היסטוריה כוללני. בניגוד להיסטוריונים אחרים, טובי טוען כי העליות הגדולות מתימן החל משנת 1881 לא נבעו מתנועה משיחית כלשהי או "חישובי קץ", אלא מאמונה במימוש חזון הנביאים לקיבוץ גלויות בארץ ישראל בגלל המציאות הגאופוליטית החדשה לאחר הכללת תימן בתחומי האימפריה העו̇ת'מאנית ב-1872. פתיחת תעלת סואץ ב-1869 הקלה אף היא על אפשרות מסע קל יותר מתימן לארץ ישראל העות'מאנית.[3] בעקבות פרסום הספר הזמין פרופסור שמואל אטינגר את טובי ושניים מתלמידיו (שלום בר-אשר ויעקב ברנאי), לכתוב את "תולדות היהודים בארצות האסלאם", כדי להפסיק את ההתעלמות מהקהילות היהודיות בארצות האסלאם בספרי ההיסטוריה שהיו קיימים עד אז.

בשנת 2002 הוציא טובי את הספר "יהודי בשירות האימאם: איש העסקים וסוחר הנשק ישראל צובירי", המבוסס על ארכיון משנות ה-30 ושנות ה-40 של המאה העשרים, של סוחר יהודי מצנעא שחי כמה שנים בגרמניה הנאצית. בשנת 2008 יצא הספר לאור במהדורה גרמנית במכון מחקר במינכן.[4]

שירת שלום שבזי ושירת תימן[עריכת קוד מקור | עריכה]

טובי הוציא לאור את שירי המשורר התימני אברהם בן חלפון שחי במאה ה-13,[5] וחקר רבות את שירתו של שלום שבזי, בן המאה ה-17, גדול משוררי תימן. באחד ממאמריו חשף דיואן תימני שממנו ניתן להסיק בוודאות ששבזי נמנה עם מאמיני שבתי צבי, סוגיה שהעסיקה חוקרים רבים.[6]בשנת תשל"ו פרסם טובי ביחד עם שלום סרי מהדורה מצולמת של שני דיוואנים בכתב ידו של שלום שבזי; המהדורה כללה גם כ-150 שירים, שרובם לא היו ידועים לפני כן.

טובי עוסק גם במחקר השוואתי של שירת תימן, ובעיקר שירתו של שלום שבזי, עם שירת תימן המוסלמית, ובעיקר האסכולה השירית המכונה "חומייני", המאופיינת בסטייתה מכללי הפרוזודיה הנוקשים של השירה הערבית הקלאסית ובנטייה לשימוש במילים הלקוחות מן הלהג הערבי המדובר בתימן. תוצאות מחקריו הוצגו בכנסים בינלאומיים ובקבצים שראו אור ברוסיה ובלונדון: [7]

תחילתה המוקדמת של הספרות הערבית-היהודית בימי-הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשס"ו ראה אור ספרו של טובי 'השירה, הספרות הערבית-היהודית והגניזה', שבו יש סיכום ביניים למחקריו בטבעה ובייחודה של הספרות הערבית-היהודית בימי-הביניים. יהושע בלאו, החוקר הגדול של הספרות הערבית-יהודית בימי הביניים, התחיל את הספרות הערבית-היהודית והלשון היהודית בימי הביניים עם סעדיה גאון שנחשב עד אז אבי הספרות הערבית-היהודית [8] חידושו של טובי הוא בכך שהצביע על קיומה של ספרות ערבית-יהודית, בעיקר תרגומי המקרא, דורות רבים לפני סעדיה גאון, עוד לפני האסלאם; כבר אז, לפי מחקריו של טובי, הייתה ליהודים בצפון־מערב חצי האי ערב ספרות ערבית-יהודית, כי הם דיברו ערבית וידעו קרוא וכתוב. זאת הסיק טובי על סמך שרידים של תרגומי המקרא שגילה בכתבי הגניזה. הוא גם קבע את שיטת הכתיבה (האורתוגרפיה) שלה, שהייתה פונטית, מכיוון שקדמה להתגבשותה של האורתוגרפיה הערבית הקלאסית. [9] מחקריו של טובי בעניין זה ביססו בקרב החוקרים את הדעה בדבר קיומה של ספרות ערבית־יהודית, ובייחוד תרגומים למקרא, שקדמו הרבה לרב סעדיה גאון.

טובי הוזמן לכתוב את הערכים על הערבית-היהודית ועל הספרות הערבית היהודית באנציקלופדיה החדשה על היהודים בארצות האסלאם שראתה אור בשנת 2010 בהוצאת בריל בעריכתו של פרופסור נורמן סטילמן מאוניברסיטת אוקלהומה.

הספרות הערבית-היהודית בתוניסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 פרסם טובי את הספר 'הספרות הערבית-היהודית בתוניסיה 1950-1850', יחד עם רעייתו צביה טובי, הכותבת עבודת דוקטור באוניברסיטה העברית בירושלים על עולמן של הנשים היהודיות בדרום תוניסיה על פי הפתגם העממי הרווח בפיהן. בספר זה הם דנו בהיסטוריה ובסוגות הספרותיות של הספרות הערבית-היהודית בתוניסיה, בשירה ובפרוזה. זהו הספר הראשון המעמיד מחקר מקיף על ספרות זו. הספר נכתב בעיקרו על סמך האוסף הפרטי העשיר של המחברים של פרסומים מכל הסוגים של הספרות הערבית־היהודית, ובעיקר זו של יהודי תוניסיה.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טובי נשוי לצביה לבית כהן, להם ארבעה ילדים ושנים עשר נכדים.

דודו הוא הרב שלום קלזאן (אחי אמו), מרבני יהדות תימן בירושלים.

נכדו, סג"ם יובל היימן, נפל במבצע צוק איתן. על חלקו בקרב הוענק לו צל"ש מפקד חטיבה. בעקבות נפילתו, הוסיף יוסף טובי את שם נכדו לשמו - יוסף יובל טובי.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. שירה ופיוט של יהודי בבל בדורות האחרונים, ירושלים תש"ל (בשיתוף עם אברהם בן יעקב)
  2. על התלמוד בתימן, תל אביב תשל"ג
  3. רבי שלום מעטוף ותכלאל עטרת זקנים כמנהג חבאן, ירושלים תשל"ג
  4. יהדות תימן: ביבליוגרפיה, ירושלים תשל"ה
  5. יהודי תימן במאה הי"ט, תולדות ומקורות, תל אביב תשל"ו. מהדורה שנייה: תל אביב תשל"ט
  6. קטלוג כתבי היד בבית המדרש למורים (Hebrew College) בבוסטון. ברוקליין, מסצ'וסטס, 1981
  7. יהודי תימן, מרכז ההסברה, שרות הפרסומים, ירושלים תשמ"א
  8. תולדות היהודים בארצות האסלאם בעת החדשה: עד אמצע המאה הי"ט, כרכים א־ג, ירושלים תשמ"א/ו (בשיתוף עם שלום בר-אשר, יעקב ברנאי ומיכאל אביטבול ובעריכת שמואל אטינגר)
  9. פיוטי רב סעדיה גאון: מהדורה מדעית של היוצרות ומבוא כללי ליצירתו (עבודת דוקטור), ירושלים תשמ"ב
  10. כתבי היד התימניים במכון בן-צבי, ירושלים תשמ"ב
  11. הכת הזיידית והאימאמים: יסודות יחסם ליהודים, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשמ"ה (בשיתוף עם ירון צור)
  12. עיונים במגילת תימן: קהילת צנעא, שבתאות, משפחת עראקי, ירושלים תשמ"ו
  13. אברהם בן חלפון: שירים, תל אביב תשנ"א
  14. קהילת יהודי רדאע שבתימן במאה השמונה עשרה, ירושלים תשנ"ב
  15. הקהילה התימנית בירושלים: תרמ"א-תרפ"א (1881–1921), אוסף תעודות מארכיון ועד העדה, ירושלים תשנ"ד
  16. אליהוד פי אלבלדאן אלאסלאמיה (1850–1950), כֻּוַית 1995 (בשיתוף שלום בר-אשר, יעקב ברנאי ומיכאל אביטבול ובעריכת שמואל אטינגר. גרסה ערבית של ערך 8 לעיל, בתרגום ג'מאל אלרפאעי וב'פיקוח' [במקור: מראג'עה] רשאד אלשאמי)
  17. ישראל צדוק: מקורותיו ופועלו, ירושלים תשנ"ה (בעריכת הנכדה ורדה)
  18. נעמי ואבנר בהט, ספרי תמה: שירי הדיואן של יהודי מרכז תימן בזמרת יהודי מנאכ'ה, תל אביב 1996. פירושים ותרגום: יוסף טובי ושלום סרי
  19. The Jews of Yemen: Studies in Their History and Culture, Leiden 1999.
  20. קירוב ודחייה: יחסי השירה העברית והשירה הערבית בימי הביניים, חיפה תש"ס
  21. הספרות הערבית-היהודית בתוניסיה: 1950-1850, לוד תש"ס (בשיתוף עם צביה טובי)
  22. שירים גנוזים: שירים חדשים מגניזת קהיר, ירושלים תשס"א (בשיתוף עם נחמיה אלוני ז"ל)
  23. יהודי בשירות האימאם: איש העסקים וסוחר הנשק ישראל צובירי, ירושלים תשס"ב
  24. Proximity and Distance: Medieval Arabic and Hebrew Poetry. Leiden 2004.
  25. השירה, הספרות הערבית-היהודית והגניזה. תל אביב תשס"ו
  26. Ein Jude in Dienst des Imāms der erfolgreiche Geschäftsmann Israel Subayrī. Aus dem Hebräischen von Ruth Achlama. Mare Erythræum VII (2008). Staatliches Museum fūr Völkerkunde Mūnchen 2008 [תרגום מס' 23 לעיל]

ספרים שערך וההדיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. דב נוי, הסיפור העממי בתלמוד ובמדרש, אקדמון, ירושלים תשכ"ח
  2. שלום בן יוסף שבזי: קובץ. הוועד הכללי לקהילת התימנים, ירושלים תשל"ב
  3. שירים חדשים לרבי שלום שבזי, ירושלים תשל"ו (בשיתוף עם שלום סרי).
  4. קורות ומעשים: תשל"ג-תשל"ה, הוועד הכללי לקהילת התימנים, ירושלים תשל"ו
  5. יהדות תימן: פרקי מחקר ועיון, ירושלים תשל"ו (בשיתוף עם ישראל ישעיהו)
  6. פרקים בתולדות היישוב היהודי בירושלים, כרך ב, ירושלים תשל"ו (בשיתוף עם מנחם פרידמן ובן-ציון יהושע)
  7. מורשת יהודי תימן: עיונים ומחקרים, ירושלים תשל"ז
  8. יעקב הרוזן, מטולה: סיפור ייסודה של מטולה מראשיתה וסיפור מייסדיה, ירושלים תשל"ח
  9. תולדות יהודי תימן: מכתביהם (קובץ כרוניקות של יהודי תימן, כולל מבוא), ירושלים תש"ם
  10. יהודה לוי נחום, מיצירות ספרותיות מתימן, חולון תשמ"א
  11. אעלה בתמר: מאה שנות עליה והתיישבות, מקורות, ירושלים תשמ"ב 12. יהודי תימן בעת החדשה, ירושלים תשמ"ד
  12. אברהם עובדיה, נתיבות תימן וציון. תל אביב תשמ"ה
  13. יהודה לוי נחום, צהר לחשיפת גנזי תימן, תל אביב תשמ"ו
  14. יצחק נדב, זכרונות איש 'השומר', תל אביב תשמ"ז
  15. יוסף קאפח, כתבים א-ב, ירושלים תשמ"ט; כתבים ג, ירושלים תשס"ב (בשיתוף עם אורי מלמד)
  16. תימא: כתב עת לחקר יהדות תימן ותרבותה, כרכים א-י, נתניה תש"ן-תשס"ז
  17. יהודה לוי נחום, מכמנים מחשיפת גנזי תימן, תל אביב תש"ן
  18. יחיא צברי, בשבילי תימן, תל אביב תש"ן
  19. סגולה לאריאלה: מאסף דברי מחקר וספרות לזכרה של אריאלה דים-גולדברג, ירושלים תש"ן (בשיתוף עם משה אידל, משה בר-אשר, א' הראל-פיש ונחום סרנה).
  20. מהלל העדני, בין עדן ותימן, כרך שני: בית מהלל, בית נשיא, תל אביב תש"ן
  21. מהלל העדני, בין עדן ותימן, כרך שלישי: דמויות, הווי חיים, עדן וסביבותיה, תל אביב תשנ"א
  22. יהודה יצחק הלוי, מגלות לגאולה, ירושלים תשנ"א
  23. מהלל העדני, פירוש לספר איוב, תל אביב תשנ"ג
  24. לראש יוסף: מחקרים בחכמת ישראל, תשורת הוקרה לרב יוסף קאפח, ירושלים תשנ"ה
  25. נחמיה אלוני, הבלשנות העברית בטבריה, ירושלים תשנ"ה
  26. יהודה לוי נחום, ספר התעודה מחשיפת גנזי תימן, חולון תשנ"ו
  27. שלום גמליאל, הנחשונים על כנפי נשרים: מתימן למקומותם בשמותם, ירושלים תשנ"ו
  28. מהלל העדני, פירוש לספרי שיר השירים, משלי, קהלת, תל אביב תשנ"ז
  29. בין עבר לערב: המגעים בין הספרות הערבית לבין הספרות היהודית בימי הביניים ובזמן החדש, כרכים א-ד. תל אביב תשנ"ח-תשס"ח
  30. מהלל העדני, פירוש לספרי תהלים, פרקי אבות, רות, איכה, אסתר, תל אביב תשנ"ח
  31. מחקרים ביהדות תימן: דברי הקונגרס הבינלאומי השני, חיפה-פרינסטון, ניו ג'רזי תשנ"ט (בשיתוף עם אפרים יצחק. חלק אנגלי:
  32. Yosef Tobi and Ephraim Isaac (eds.), Proceedings of the Second International Congress of Judeo-Yemenite Studies, Princeton-Haifa 1999).
  33. הגות בחינוך היהודי א (תשנ"ט)
  34. עזרא קהתי, יקיריי בתימן ובציון: פרקי הווי וזכרונות, ירושלים תשנ"ט
  35. ילקוט תימן: לקסיקון. תל אביב תשס"א; מהדורה שנייה, תל אביב תשס"ג (בשיתוף עם שלום סרי)
  36. מהלל העדני, הנפש החיה. חכמת הקודש. תל אביב תשס"א
  37. שלמה מורג, מסורות הלשון העברית והלשון הארמית שבפי יהודי תימן, ירושלים תשס"ב
  38. רננת אראלים: סדר ברכות אירוסין ונישואין, על פי תכלאל כתב יד, צנעא 1643, יוצא לאור לרגל יום כלולותיהם של אראל שביל ורננה טובי, ירושלים תשס"ג
  39. עטרת יצחק: קובץ מחקרים במורשת יהודי תימן, מוגשים ליצחק קרנר. נתניה תשס"ד
  40. מהלל העדני, פרקי מקרא. תל אביב תשס"ד
  41. שואל ומשיב: פירוש מדרשי־אלגורי על התורה ועל האפטריות, תימן המאה הט"ו (בשיתוף עם מאיר חבצלת). תל אביב.
  42. ספר היובל לכבוד פרופ' אמנון שילוח [=בין עבר לערב ד], חיפה תשס"ח
  43. מהלל העדני, אור החוזר על המקרא: כרכים א-ג. תל אביב תשס"ט
  44. שלום שבזי - שירים, ההוצאה לאור - אוניברסיטת תל אביב, 2012.
  45. ספר השירים המשוכלל בשירי הגאון המפורסם שלום שבזי, [נעתק על ידי] חיים בן יהודה טובי ; הביא לדפוס וכתב מבוא בנו יוסף יובל טובי. נתניה: הוצאת האגודה לטיפוח חברה ותרבות, תשפ"א.

ביבליוגרפיה של כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "כתבי פרופ' יוסף טובי", עורך יהודה עמיר, מכון שלום לשבטי ישורון, ירושלים תשס"ב, בחוברת זו אסופים 462 מאמרים וספרים מפרי עטו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פיוטי רב סעדיה גאון: מהדורת מדעית (של היוצרות) ומבוא כללי ליצירתו, ירושלים תשמ"ב
  2. ^ ראו למשל:
    • היסוד הדתי בשירי המלחמה של שמואל הנגיד ובשירי השבח הערביים באל-אנדלוס. בתוך: טובה רוזן (עורכת), תעודה יט – מחקרים בספרות העברית בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס – ספר יונה דוד, תל אביב תשס"ג, עמ' 3–25.
    • האהבה בשירת החול העברית על רקע השירה הערבית בימי הביניים. בתוך: אפרים חזן ויוסף יהלום (עורכים), "לאות זיכרון": מחקרים בשירה העברית ובמורשת ישראל ספר זיכרון לאהרן מירסקי, רמת גן תשס"ז, עמ' 199–225.
    • החשוקה כמשל לחכמה האלוהית בשירי אבן גבירול. בתוך: Michael Rand and Jonathan Decter (eds.), Studies in Arabic and Hebrew Letters in Honor of Raymond P. Scheindlin, Piscataway, NJ, 2007, החלק העברי, עמ' כג–מד
    • שירת החול העברית בספרד כשירה חצרנית – האמנם? בתוך: יוסף טובי (עורך), ספר היובל לכבוד פרופ' אמנון שילוח [=בין עבר לערב ד], חיפה תשס"ח, עמ' 46–62.
    • הגוף והנפש בשירה העברית בימי הביניים. בתוך: דניאל י' לסקר וחגי בן־שמאי (עורכים), עלי עשור: דברי הוועידה העשירית של החברה לחקר התרבות הערבית־היהודית של ימי־הביניים, באר שבע תשס"ט, עמ' 105–130
    • ארץ ישראל והנושא הלאומי בשירה העברית מרב סעדיה גאון ועד שמואל הנגיד. שלם ח (תשס"ט), עמ' 33–64.
    • Kitāb al-muḥāḍara wa-al-Mudhākarah by Moshe Ibn Ezra Compared with Kitāb al-Badī‘ by Ibn al-Mu‘tazz. In: Alessandro Guetta & Masha Itzhaki (eds.), Studies in Medieval Jewish Poetry: A Message upon the Garden, Leiden 2009, pp. 17¬–37.
  3. ^ יוסף טובי, תקציר הרצאה: עליית "אעלה בתמר": בין משיחיות לריאליה, באתר סמינר אבות מייסדים
  4. ^ Ein Jude in Dienst des Imāms der erfolgreiche Geschäftsmann Israel Subayrī. Aus dem Hebräischen von Ruth Achlama. Mare Erythræum VII (2008). Staatliches Museum fūr Völkerkunde Mūnchen 2008.
  5. ^ יוסף טובי, אברהם בן חלפון – שירים, תל אביב תשנ"א.
  6. ^ יוסף טובי, ‏שני שירים על מאורעות השבתאות בתימן – שיר שבתאי לר' שלם שבזי ושיר על גזרת העטרות לר' סעדיה ד'מרמרי, פעמים 44, קיץ תש"ן, עמ' 64-53
  7. ^ The Humaynī Poetry of the Yemeni-Jewish Poet Shalom Shabazī. In: Youri E. Berezkin, Igor A. Alimov, Maxim I. Vasilenko, Mikhail N. Souvorov, Sergey A. Frantzouzov (eds.) Arabian culture in Asian Context, Mikhail Rodionov Festschrift (in Russian), Peterburgskoe vostokvedenie, St. Peterburg 2006, pp. 168–182
    • Yemeni Jewish and Muslim Muwashshhāt. In: Ed Emery, Muwashshahaat: Proceedings of the Conference on Arabic and Hebrew Strophic Poetry and its Romance Parallels, School of Oriental & African Studies, London, 8-10 October 2003, London 2006, pp. 319–327
    • Šālôm (Sālim) al-Šabazī's (seventeenth-century) poem on the debate between coffee and qāt. Proceedings of the Seminar for Arabian Studies 38 (2008), pp. 301‒310.
  8. ^ (Joshua Blau, The Emergence and Linguistic Background of JudaeoArabic. Jerusalem 1981.
  9. ^ אלה פרסומיו העיקריים בעניין זה:
    • שרידי תרגום ערבי לתורה קודם לתפסיר רב סעדיה גאון, מסורות ז (תשנ"ג), עמ' 87–127
    • תרגום ערבי־יהודי עממי נוסף לתורה", בתוך: משה בר־אשר (עורך), מחקרים בלשון העברית ובלשונות היהודים מוגשים לשלמה מורג, ירושלים תשנ"ו, עמ' 483–501
    • תפסיר אלפאט' בכתיב פונטי לחומש שמות וקטעים נוספים לתרגומים עממיים, בין עבר לערב א (תשנ"ח), עמ' 53–74
    • על קדמותם של תרגומי המקרא בערבית־ יהודית וקטע חדש מתרגום ערבי־יהודי קדום לתורה, בין עבר לערב ב (תשס"א), עמ' 17–60
    • תרגומים קדומים בלשון הערבית־היהודית לתורה – קטעים חדשים, העברית ואחיותיה ד–ה, (תשס"ד/ה), עמ' 115–143
    • The Orthography of the Pre-Saadianic Judaeo-Arabic Compared with the Orthography of the Inscriptions of Pre-Islamic Arabia", Proceedings of the Seminar for Arabian Studies 34 (2004), pp. 343–349
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יוסף_טובי&oldid=38364485"