יוסף כלב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף כלב
יוסף, כלב.jpg
יוסף כלב כדובר צה"ל
תאריך לידה 13 במאי 1925
תאריך לידה עברי י"ט באייר ה'תרפ"ה
מקום לידה סופיה, בולגריה
עלה לישראל 1926
תאריך פטירה 9 בינואר 2015 (בגיל 89)
תאריך פטירה עברי י"ח בטבת ה'תשע"ה
מקום פטירה תל אביב, ישראל
כינוי יוסי
השתייכות Hahagana.jpg  ההגנה
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19421973
דרגה אלוף משנה  אלוף משנה
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מבצע קדש  מבצע קדש
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
תפקידים אזרחיים

יוסף (יוסי) כלב (13 במאי 1925 - 9 בינואר 2015) היה קצין בצה"ל בדרגת אלוף משנה ונמנה עם חלוצי מערך המודיעין הישראלי. בתפקידו האחרון בשירות סדיר שימש כדובר צה"ל התשיעי.

חייו בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף נולד ב-13 במאי 1925, בעיר סופיה שבבולגריה לאלברט, בנקאי, ולקוטונה, פעילה חברתית. בשנת 1926 עלה עם משפחתו לישראל והתגורר בתל אביב יפו. בצעירותו, למד בגימנסיה גאולה בעיר.

בשנת 1941, בהיותו בן 16 בלבד, הצטרף לארגון "ההגנה" שם שירת בחיל השדה, המסגרת הצבאית המרכזית של כוח המגן העברי, ובש"י (שירות הידיעות), שירות המודיעין של "ההגנה". במקביל, בשנים 19431946 הצטרף להכשרה בקיבוץ חפציבה.

בשנים 19461947 למד כתלמיד מן המניין בחוגים להיסטוריה ולפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

הקריירה הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1947 חזר לשירות מלא במסגרת ארגון "ההגנה" ובמלחמת העצמאות לחם בחטיבת כרמלי בחזית א'. במסגרת זו, השתתף בקרבות בחזית הצפונית בחיפה, בגליל ובעמק יזרעאל.

לאחר הקמת מדינת ישראל והקמת צה"ל מילא תפקידי מטה בכירים בתחומי המודיעין והמבצעים. בתחילת דרכו, השתתף יוסף בקורסים בכירים בצה"ל, בהם קורס מג"דים וקורס המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה, מחזור א'.

בשנים 19541960 שימש קצין מבצעים בפיקוד מרכז ושימש ראש ענף באג"מ-מת"מ. לאחר מכן, שירת במשך כשנתיים כקמ"ן פיקוד צפון. בשנת 1962 מונה לקצין מטה האמון על שביתות הנשק[1]. בשנים 19671969 היה חבר במשלחת ישראל לאו"ם בניו יורק, ועם חזרתו ארצה מילא תפקיד בכיר בממשל הצבאי.

בהמשך, נתמנה לראש מחלקת הסברה ותפקידו כלל גם את תחום הלוחמה הפסיכולוגית.

דובר צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף שנת 1969, מונה לדובר צה"ל התשיעי[2] ושירת בתפקיד זה עד לחודש אוגוסט 1972. תקופת שירותו כדובר הייתה מן הסוערות בהיסטוריה הצבאית של מדינת ישראל. אירוע חשוב בראשית תקופת כהונתו היה פרשת ספינות שרבורג – הברחת ספינות טילים שנקנו מצרפת על ידי מדינת ישראל אך העברתן לצה"ל נאסרה מתוקף אמברגו שהטילה הממשלה הצרפתית, בעקבות מלחמת ששת הימים.

בחודש מרץ 1970 פרצה מלחמת ההתשה. מלחמה זו הייתה האירוע המרכזי ביותר בתקופת כהונתו. כדובר, פרסם יוסף דיווחים מפורטים על האירועים המלחמתיים ובכלל זה נתונים על הרוגים ופצועים. בתקופה זו פורסמו לראשונה גם שמות ההרוגים הישראלים ופרטיהם האישיים.

שנת 1970 הייתה עמוסת אירועים ביטחוניים - בנוסף למלחמתו נגד הצבא המצרי במלחמת ההתשה, יצא צה"ל גם לפעולות בגזרה הצפונית ולחם נגד הצבא הסורי בקרבות שנקראו "מלחמת שלושת הימים". ב-30 ביולי 1970, אירע קרב אוויר באזור תעלת סואץ בו הפילו טייסי חיל האוויר הישראלי חמישה מטוסי מיג-21 סובייטים. כמו כן, באותה תקופה, נאלצה מדינת ישראל להתמודד מול פעולות טרור קשות, בהן: חטיפתו של האזרח שמואל רוזנווסר, הפיגוע וניסיון החטיפה נגד מטוס אל-על בשדה התעופה של מינכן, הפיגוע בטיסת סוויסאייר 330 בו נהרגו 47 איש, מהם 15 ישראלים וכן, הפיגוע באוטובוס ילדי אביבים, בו נרצחו 9 ילדים ו-3 מבוגרים.

האירועים הביטחוניים נמשכו גם בשנת 1971, בה החריף הטרור מרצועת עזה. רצח ילדי משפחת ארויו הניע למבצע נרחב נגד הטרור ברצועה, בפיקודו של אריאל שרון. ב-1972, נמשכו פיגועי הטרור הקשים נגד ישראלים בזירה הבינלאומית. באותה שנה נחטף מטוס חברת סבנה לנמל התעופה לוד, כאשר לוחמי סיירת מטכ"ל פרצו למטוס ושחררו את החטופים. כמו כן, אירע בחודש מאי הטבח בנמל התעופה לוד, בו נרצחו 24 אנשים.

ברצף אירועים זה הייתה מלאכתו של יוסף כלב כדובר צה"ל מן העמוסות והקשות בהיסטוריה של מערך הדוברות. קשה במיוחד הייתה המשימה לבשר לציבור על הנפגעים הרבים, הן בזירה הצבאית והן בפיגועי הטרור.

כשנשאל בראיון ברדיו מהי הודעת דובר צה"ל שהיה רוצה להודיע יותר מכל הודעה אחרת, השיב יוסף כי "אם עקב אותם דברים, שכולנו מקווים להם, לא יהיו הודעות דובר צה"ל – הייתי רוצה פשוט לחדול מלפרסם הודעות דובר צה"ל"[3]. בעקבות משפט זה, פרסם המשורר עמוס אטינגר שיר בשם "דובר צה"ל לא מודיע". בשיר זה הביע תקווה, ברוח דבריו של יוסף, כי לא יהיה עוד מצב שמתפרסמות הודעות רבות כל כך של דובר צה"ל עקב מלחמה.

החיים האזרחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1972 סיים כלב את תפקידו כדובר צה"ל. עם פרישתו ערכו לו עיתונאי ישראל מסיבת פרידה[4] בבית סוקולוב, בה השתתפו קצינים בכירים, עורכי עיתונים וכתבים צבאיים. באירוע נשאו דברים דוד פדהצור, יו"ר אגודת העיתונאים בתל אביב, מיכאל אסף, יו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל וכן, זאב שיף, בשם תא הכתבים הצבאיים. כל הדוברים שיבחו את אל"ם כלב על הקשרים הטובים שיצר עם העיתונאים במהלך תפקידו.

עם סיום שירותו כדובר, יצא כלב לשנת לימודים באוניברסיטת תל אביב בחוג למדעי החברה, ובסיומה השתחרר מצה"ל. עם יציאתו לחיים האזרחיים, נתמנה כלב למנהל חברת "הירקון"[5] שעסקה בפיתוח תוכנית ל' לבינוי שכונה בצפון מערב תל אביב, מעברו הצפוני של נחל הירקון. בשנת 1973 נתמנה למנהל האדמיניסטרטיבי של מוזיאון תל אביב ובשנת 1977 נתמנה למנהל מוזיאון הארץ. ביוני 1980 פרש מתפקידו לאחר מחלוקת עם ראש העיר דאז, שלמה (צ'יץ') להט[6]. לאחר מכן, החל לשמש כמנהל האדמיניסטרטיבי של בנק כללי בתל אביב, עד שנת 1984.

טרם יצא לגמלאות, היה מנהל אדמיניסטרטיבי בחברת "פורד" בישראל. לאחר מכן, התנדב בתפקיד ניהולי באגודת ניצן בתל אביב.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף כלב מקבל דרגת אל"ם לצד עזר ויצמן ורעייתו ג'ודי

יוסף נישא ליהודית (ג'ודי) אותה הכיר בתקופת שירותם ב"ההגנה" ולהם בן יחיד ושני נכדים. יוסף התגורר בביתו שבתל אביב עד יום פטירתו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]