יוסף לוטנברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יוסף (יוסקה) לוטנברג (נולד ב-1929) הוא יו"ר ארגון נכי צה"ל (1986–2001),[1][2] יו"ר יד לבנים בתל אביב, ממקימי מוזיאון הפלמ"ח בתל אביב, ממקימי בית הלוחם תל אביב ומנהלו מיום הקמתו במשך כ-30 שנים,[3] יו"ר ההתאחדות הישראלית לספורט נכים וסגן יו"ר הארגון הבינלאומי לספורט נכים. זכה באות יקיר העיר תל אביב-יפו (2001).

עמד בראש עשר משלחות ישראליות באולימפיאדות הנכים (רומא 1960סידני 2000) ובראשן של משלחות רבות למשחקי סטוק מנדוויל. זכה לכבוד לשאת את דגל ישראל בטקס הפתיחה של אולימפיאדת הנכים תל אביב (1968).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוטנברג נולד וגדל בפתח תקווה לאברהם לוטנברג, בוגר ישיבת סלבודקה. חלק מבני משפחתו נרצחו בפרעות תרפ"ט בחברון. בשנת 1945 בגיל שש עשרה וחצי גויס לפלמ"ח, ושירת בגדוד החמישי ולוחם וקצין חבלה בחטיבת הראל, ב-10 במאי 1948 נפצע קשה מאוד בקרב על בית מחסיר, מפקדו האישי היה דני מס.

במשך שירותו לקח חלק בקרבות רבים שהתרחשו בגיזרה במטרה להגן על ירושלים - בניסיון כיבוש אוגוסטה ויקטוריה, חסימת הדרך מיריחו ובכיבוש בית מחסיר.

בתקופת שיקומו יזם וייסד את "קרן נכי צה"ל" במטרה לגייס כסף בארצות הברית למען שיקומם של פצועי המלחמה. בעקבות מהלך זה הוא הוזמן לשיחה עם ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון שהובילה לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש"ט-1949.[4]

ספורט נכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1954 הוביל לוטנברג משלחת ישראלית לקטועי רגליים למשחקים הפאן-הלניים שנערכו באתונה. הוא עמד בראש משלחות רבות למשחקי סטוק מנדוויל.[5]

אולימפיאדות הנכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמד בראש עשר משלחות ישראליות באולימפיאדות הנכים (רומא 1960סידני 2000).

באולימפיאדת הנכים תל אביב (1968) זכה לכבוד לשאת את דגל ישראל בטקס הפתיחה. באולימפיאדת הנכים טורונטו (1976) סידר ביקור לכל חברי המשלחת בבית מדרשו של הרבי מלובביץ'.[6]

לוטנברג שימש וליווה במשך שנים משפחות נעדרים ונכי צה"ל, בהמשך חייו שימש לוטנברג בתפקידים רבים בניהם היה יו"ר ארגון נכי צה"ל (1986–1999) חבר בעמותת דור הפלמ"ח וממיקמי מוזיאון הפלמ"ח בתל אביב, יו"ר יד לבנים בתל אביב[7] ממקימי בית הלוחם ומנהלו במשך כ-30 שנים ויו"ר ההתאחדות הישראלית לספורט נכים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוטנברג נשוי לחנה ומתגורר בתל אביב, בנו איתן נהרג במלחמת יום הכיפורים והוגדר כנעדר במשך 9 חודשים. בספטמבר 1975 קיבל בנו איתן את צל"ש הרמטכ"ל.

פרסים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]