יוסף ליכטנבום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף ליכטנבום
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 23 במאי 1895
כ"ט באייר תרנ"ה
ורשה
פטירה 14 ביוני 1968 (בגיל 73)
י"ח בסיון תשכ"ח
תל אביב
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום ישראלישראל ישראלי
עיסוק משורר, מבקר ספרות, מסאי, עורך ומתרגם
שפות היצירה עברית
פרסים והוקרה פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת (תשי"ג)
פרס ברנר (תש"ך)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוסף ליכטנבום (לעיתים ליכטנבוים) (כ"ט באייר תרנ"ה, 23 במאי 1895י"ח בסיון תשכ"ח, 14 ביוני 1968) היה משורר, מבקר ספרות, מסאי, עורך ומתרגם עברי, חתן פרס טשרניחובסקי לשנת תשי"ג ופרס ברנר לשנת תש"ך.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף ליכטנבום נולד באביב 1895 בעיר ורשה שבפולין, בנם של שרה לבית גליצֶנשטיין ויעקב ליכטנבום. למד ב"חדר" ובבית המדרש למורים עבריים בחארקוב (19141918). אחר-כך היה מראשוני חברי "הבימה" במוסקבה. בשנת 1920 עלה לארץ ישראל, אך שהה תקופות ארוכות וקצרות יותר של עשייה בגרמניה (19221924), בפולין ועוד.

כל השנים עסק בעבודות ספרותיות. בין שנים 19311932 כיהן כמזכיר מערכת כתב העת הספרותי "מאזנים". שיריו הראשונים נדפסו ב-1913 במאסף "נתיבות" שבעריכת אורי ניסן גנסין ופישל לחובר, ומאז הופיעו בעיתונים "הצפירה", "העולם", "התקופה", "העם" וכמעט בכל העיתונים והאכסניות הספרותיות בארץ במשך כל השנים. כן פרסם מסות על סופרים וספרים בתחומי הספרות העברית והכללית, וכן תרגומי שירה ופרוזה מספרות העולם, ואף הרבה לערוך אנתולוגיות. בשנת תשי"ג זכה בפרס טשרניחובסקי על תרגום לעברית של האפוס הפולני "פן טדאוש" לאדם מיצקביץ'.[1] היה חבר מערכת "הארץ" וסופר-עורך בהוצאת טברסקי.

ב-1953 נישא לנחמה בידֶרמן. מת בתל אביב בקיץ 1968, בגיל 73, ונקבר בשדרת הסופרים בבית העלמין קריית שאול.[2] אלמנתו מתה באביב 1979, ונקברה לצדו.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיר שכתב יוסף ליכטנבום לאילנה בקשט, לכבוד יום הולדתה השמיני
  • בצל השעות: שירים,‫ ירושלים: מצפה, תרפ"ח.[3]
  • משני חופים: מבחר שירים, תל אביב: מוסד ביאליק על ידי דביר, תש"ד.
  • מתחום אל תחום: מסות, תל אביב: צ' לינמן, תש"ד.
  • שאול טשרניחובסקי: תולדותיו ויצירתו,‫ ירושלים: המחלקה לענייני הנוער של ההסתדרות הציונית, תש"ו. ‬(מונוגרפיה) (הדפסה נוספת: תל אביב: נ’ טברסקי, תשי"ג)
  • סופרינו ממאפו עד ביאליק: תולדותיהם, הערכותיהם ופרקים נבחרים מיצירותיהם, ירושלים: אחיאסף, תש"י. (מהדורה ד מתוקנת: 1958)
  • 'אדם מיצקביץ: מונוגרפיה', בתוך: פן טדיאוש, תל אביב: נ’ טברסקי, תשי"ג, עמ' ח–קלו.
  • מספרי העולם, 2 כרכים, ירושלים: אחיאסף, 1954–תשי"ח. (התוכן: א: מבלזק עד מופסן; ב: מסטיבנסון עד שולוחוב.) (מונוגרפיות)
  • סופרי העמים: מסות,‫ תל אביב: ניב, תשי"ט 1959.
  • סופרי ישראל: מסות, תל אביב: ניב, תשי"ט.
  • עמרים חדשים: שירים,‫ תל אביב: ניב, תשי"ט.
  • במישור הגבה: שירים חדשים, תל אביב: אלף, תשכ"א.[4]
  • בתחומה של ספרות: מסות ורשימות, תל אביב: אל"ף, תשכ"ג 1962.[5]
  • ספרותנו החדשה: התפתחות השירה והפרוזה בספרות העברית,‫ תל אביב: ניב, תשכ"ג.[6]
  • ספר השירים: מבחר חמשים שנות שירה, תל אביב: אל"ף, תשכ"ג.
  • משוררים עולמיים: מסות, תל אביב: ניב, תשכ"ו 1966.
  • יוסף חיים ברנר: חייו ויצירתו,‫ תל אביב: ניב, תשכ"ז. (מונוגרפיה)

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובצי תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתו:

על יצירתו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על התרגום ראו: שאול הון, "טאדיאוש" בעברית, דבר, 30 בינואר 1953.
  2. ^ יוסף ליכטנבוים באתר חברה קדישא ת"א–יפו. קבור בין קבריהם של הסופר, העיתונאי וההיסטוריון יוחנן טברסקי, הסופר היידי אברהם משה פוקס והסופר יהודה בורלא.
  3. ^ ביקורת: ש' בהריא [=שלמה צמח], 'בצל השעות', מאזנים א, 10 (תרפ"ט 1929), 13 (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
  4. ^ ביקורת: יצחק עקביהו, 'במישור הגבוה', מאזנים יד, 1 (1961), 58–59.
  5. ^ ביקורת: יוסף שה-לבן, בתחומה של ספרות, דבר, 25 בינואר 1963.
  6. ^ ביקורת: ברוך קרוא, ליכטנבוים סוקר ספרותנו החדשה, מעריב, 29 בנובמבר 1963.