יוסף נבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף ביי נבון.jpg

יוסף ביי נבון (תרי"ח, 1858, ירושליםכ"ג בניסן תרצ"ד, אפריל 1934, פריז) היה בנקאי, איש עסקים ואיש ציבור בירושלים בשלהי התקופה העות'מאנית, יוזם ובונה מסילת הרכבת לירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף נבון
יוסף נבון ב-1910

נולד בשנת 1858 (ה'תרי"ח) בירושלים, בן למשפחה ספרדית שישבה בארץ מאז שעלה לירושלים הרב אפרים נבון בראשית המאה ה-18, ושבמשך דורות רבים הוציאה מתוכה רבנים, מנהיגים ושליחי ציבור. אביו, הרב אליהו פנחס אפנדי נבון (בנו של ר' יהודה (מורנו) בן רפאל נבון), היה בא כוחה של העדה היהודית במועצת המחוז של ירושלים,[1] ואמו אסתר הייתה אחותו של חיים אמזלג (אמזלק), סגן הקונסול הבריטי ביפו.

בילדותו למד בתלמוד תורה של העדה הספרדית, ובגיל 13 שלח אותו אביו ללמוד בבית ספר תיכון במרסיי שבצרפת. בשובו עסק במסחר ובבנקאות, בשותפות עם הבנקאי השווייצרי יוהנס פרוטיגר (18361899). הוא נשא לאשה את גישע פרומקין שכינויה היה בוליסה, בתו של אלכסנדר-סנדר פרומקין (אביו של ישראל דב פרומקין, הבעלים והעורך של העיתון "חבצלת") זו הייתה החתונה הראשונה בין ספרדי ואשכנזיה ביישוב הישן. רכש משותפו פרוטיגר את בית מחניים "הראשון" (רחוב הנביאים 59 מאחור, בירושלים) והתגורר שם בין השנים 18851934, הבית נודע מאז כבית נבון ביי.

במשך שנים פעל רבות בבניין הארץ: סייע ברכישת הקרקעות ששימשו לייסוד פתח תקווה וראשון לציון; הקים שיכונים לעולים עניים מתימן; סייע בייסוד שכונות בית יוסף, מחנה יהודה וסוכת שלום בירושלים. אחרי שירד מנכסיו עזב את הארץ ועבר להתגורר בצרפת, הוא השאיר את אשתו ובנותיו בירושלים כמעט ללא קורת גג מכיוון שהבנק עיקל את נכסיו שכללו את בית מחניים. יוסף נבון לא חזר לירושלים ואשתו גישע נשארה בירושלים שאליה הגיע עם הוריה מרוסיה בהיותה ילדה.

הרכבת הראשונה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1881 החל לפעול להנחת מסילת הרכבת לירושלים. נבון ידע שהמכשול העיקרי הם השלטונות העות'מאניים. לפיכך נסע לאיסטנבול והתגורר שם ארבע שנים, כשהוא מפעיל קשרים ולחצים בחלונות הגבוהים. מאמציו נשאו פרי והוא קיבל זיכיון לבנייה והפעלת מסילת ברזל מיפו לירושלים ל-71 שנים, וכן רשות לבנות קווים נוספים מיפו לעזה ולשכם.

כשהזיכיון בידו חזר לירושלים והחל לחפש משקיעים, ללא הצלחה מרובה. לבסוף הצליח למצוא בפריז חברה צרפתית שקנתה מידו את הזיכיון תמורת מיליון פרנקים צרפתיים. בניית המסילה החלה ב-30 במרץ 1890 וביום חמישי, ה' בתשרי תרנ"ג, 26 בספטמבר 1892 הגיעה הרכבת הראשונה מיפו לירושלים. משך הנסיעה: שלוש שעות וחמישים דקות.

הרכבת נתקבלה בהתרגשות רבה. בעיתון "האור" של אליעזר בן יהודה, פורסם שיר תהילה לרכבת המסתיים במילים הבאות:

"שמעו המונים: נהמת הקיטור היא נהמת ניצחון ההשכלה על הבערות, העבודה על העצלות, חכמה על ההבל, הקידמה על הפיגור, השכל על הסיכלות, ניצחון הרוח הצח והמבריא על רוח הקוטב והמרירי, ניצחון המשכילים על המהבילים. שימחו מאורי האור, משכילי ירושלים". (על השיר חתום "המאור הקטן".)

על מפעלו קיבל נבון תואר כבוד "ביי" מטעם ממשלת טורקיה. כן קיבל גם אותות כבוד מממשלות בריטניה ופורטוגל. אולם כסף רב לא ראה נבון ביי ממפעל הרכבת; למעשה, הוא איבד בו הון רב, וכך גם במספר מפעלי פיתוח נוספים שניסה ליזום, שלאחריהם עזב את הארץ והתגורר שנים ארוכות בפריז.

בפריז יצר קשר עם תיאודור הרצל, שבאותה עת התפרסם בראשית חזון הציונות המדינית שלו, וניסה לעניינו בתוכניות מעשיות לפיתוח הארץ. ב-1908 היה מראשי המייסדים של הליגה העולמית למען השלום, ארגון שמרכזו היה בלונדון וסניפיו פזורים בערים הגדולות בעולם.

נבון נפטר בפריז ביום כ"ג בניסן תרצ"ד (1934). בודד וחסר כול.

ליוסף וגישע נבון היו שלוש בנות, ואחת מהן נישאה לרב אליעזר ירוחם (מורנו) אלישר. בת נוספת, רוזה, נישאה ליצחק שמעיה אלישר, וילדיהם היו אליהו אלישר - איש ציבור וחבר הכנסת, ומנשה אלישר - איש עסקים ועסקן ציבור. בן דודו של נבון מצד אביו היה משה אפרים נבון. אחותו ג'ויה נישאה לחיים קלמי, שאף ניהל את עסקיו במשך תקופה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודים בבית המשפט המוסלמי: חברה, כלכלה וארגון קהילתי בירושלים העות׳מאנית: המאה התשע-עשרה / אמנון כהן בהשתתפות אלישבע בן שמעון-פיקאלי, אייל ג'יניאו, ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשס"ג-2003, עמ' 50.