יוסף עופר (הרש)

יוסף עופר
לידה	16 ביוני 1929; אוראדיה, ממלכת רומניה
פטירה	24 באוגוסט 2003 (בגיל 74)
שם לידה	הנריק הרש
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית העלמין ירקון
צאצאים	עופרה עופר

יוסף עופר (16 ביוני 1929 – 25 באוגוסט 2003) היה סופר וטייס ישראלי, מראשוני חיל האוויר הישראלי.

קורות חיים

בשואה

עופר נולד ב-1929 באורדיאה שבצפון טרנסילבניה, רומניה בשם הנריק הרש. ב-1940 הועבר חלקה הצפוני של טרנסילבניה להונגריה, בעלת בריתה של גרמניה הנאצית, על פי תכתיב וינה. ב-1944, כאשר גילו הגרמנים כי הונגריה מתכוונת לעבור לצידן של בעלות הברית, החל מבצע מרגרטה ובמהלכו נכבשה הונגריה, ועמה טרנסילבניה על ידי הגרמנים. במהלך הכיבוש הגרמני אירעה שואת יהודי הונגריה, ועופר בן ה-14 נשלח עם כל יהודי עירו למחנה הריכוז אושוויץ. הוא היה הניצול היחיד ששרד מכל משפחתו.

עופר שרד משום שהיה עובד כפייה במפעל מטוסים שפעל ליד מחנה ההשמדה. כפועל כפייה צעיר רכש את האהבה לטיס. בסיפורו "שחרור" מתאר עופר את מהלך עבודתו בהרכבת כנפיים למטוסי הפוקה-וולף Fw 190. סיפורו של עופר מגיע לשיא עם תיאור השבועה שנשבע בעת שחרורו ממחנה הריכוז באפריל 1945, להפוך בעצמו לטייס.

בארץ ישראל

עופר עלה לארץ כמעפיל ביולי 1946, בספינת המעפילים "הגנה". הוא נשלח על ידי שלטונות המנדט הבריטי למחנה המעצר למעפילים בעתלית. לאחר שחרורו מהמעצר הצטרף לקיבוץ אפיקים, שהפך לביתו. בקיבוץ אף פגש את מי שהפכה לאשתו לימים, חווה. באותה תקופה הוא עברת את שמו ליוסף עופר.

ב-1947, כאשר התחילו קרבות מלחמת העצמאות ועוד לפני הקמת המדינה הצטרף לחטיבת גולני. במהלך הקרבות לשחרור טבריה החל המשוריין שבו היה לעלות בלהבות והוא ניצל ממוות רק בזכות מנחם גולן, לימים מפיק סרטים ובמאי קולנוע, אשר הצליח להוציאו מהמשוריין ולהצילו ברגע האחרון.

טייס

עם הקמתו של חיל האוויר הישראלי היה עופר מראשוניו. הוא היה בוגר קורס הטיס הראשון שהחל והסתיים כולו בארץ (קורס טיס מס' 3 - 12/4/51) ובכך הצליח לדבריו "לממש את השבועה שנשבע שש שנים בדיוק קודם לכן" בעת שיצא ממחנה הריכוז הנאצי. בהמשך הפך עופר למדריך טיסה ושימש כטייס וכמפקד טייסת התובלה הראשונה של חיל האוויר, טייסת 103, שכונתה "טייסת הפילים". הוא אף היה זה שהלחין את המנגינה להמנון הטייסת.

במבצע קדש, ב-1956, היה עופר הטייס המוביל של הרביעייה השנייה של מטוסי DC-3 דקוטה, מהם צנחו לוחמי חטיבת הצנחנים על יד מעבר המיתלה. ב-1963 התמנה למפקד הטייסת. ב-1966 נשלח לבריטניה שם כיהן כנספח אווירי של צה"ל בשגרירות ישראל וב-1969 השתחרר מצה"ל בדרגת סגן-אלוף.

לאחר שחרורו מונה עופר לקברניט באל על ובכך עסק עד פרישתו לגמלאות. הוא היה בין מדליקי המשואה לזכר ששת המליונים, בשנת היובל למדינה^[1]. ב-25 באוגוסט 2003 נפטר ממחלת הסרטן והובא לקבורה בבית הקברות ירקון.^[2]

ההאשמה בגילוי עריות

בתו של עופר, הסופרת, המשוררת והמתרגמת עופרה עופר אורן, כתבה ביצירותיה ואמרה בראיונות עיתונאיים כי הייתה קרבן לגילוי עריות ולאלימות פיזית ומילולית מצד אביה בשיתוף אמה^[3].^[4] טענות שפורסמו ברבים לאחר פטירתו למרות שהוכחשו בעודו בחיים.

יצירתו

את ספרו הראשון כתב עופר עוד בזמן שירותו בצה"ל ("מתא הטייס", הוצאת אותפז - 1968). הספר עסק בתחום הטייס, כרוב יצירתו. ראו למשל - "רשאי להמריא" (הוצאת משרד הביטחון מערכות - 1992). עופר היה מראשוני סופרי המדע הבדיוני בארץ, כשכתב את ספרו "זוהר הארגמן" (הוצאת ביתן - 1970). הרקע בעלילת ספרו זה היה גם הוא טיסה - גיבורי הספר הם טייס ונווט ישראליים, הלוחמים בחוצנים הפולשים לכדור הארץ. עופר הצליח לשלב בסיפור בדיוני זה גם את הרקע שלו כניצול שואה. בנוסף לספרים כתב עופר גם סיפורים קצרים, חלקם לילדים כגון "ציפה ודון זרגוזה", שיצא לאור בהוצאת ביתן, ב-1995, וחלקם פורסמו בבמות ספרותיות שונות. כמו כן כתב מספר תסכיתים ששודרו ברדיו. ספרו האחרון, "מאלף החלומות", יצא לאור לאחר פטירתו.

ספריו

מתא הטיס, הוצאת אותפז, ה'תשכ"ט (1968)
זוהר הארגמן, תל אביב, הוצאת ביתן, תש"ל
רשאי להמריא תל אביב, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, ה'תשנ"ב (1992)
ציפה ודון זרגוזה או חתונה בספרי, תל אביב, הוצאת ביתן, ה'תשנ"ו (1995), איורים - דני קרמן
מאלף החלומות, תל אביב, הוצאת חלונות, ה'תשס"ד (2003), אחרית דבר מאת דוד נצר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוסף עופר בוויקישיתוף

רשימת הפרסומים של יוסף עופר, בקטלוג הספרייה הלאומית
יוסף עופר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
צבע הארגמן מתא הטייס (על הקשר בין טייסים לבין מדע בדיוני), באתר חנות הספרים של איתמר
יוסף עופר, ‏הטיסה למיתלה, בטאון חיל האוויר 77, נובמבר 1968, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
רוית נאור, "דקוטה זה בית", באתר nrg‏, 2 בפברואר 2001
יוסף עופר, דף שער בספרייה הלאומית
יוסף עופר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

הערות שוליים

^ מדליקי המשואות תשנ"ח (1998) - סיפורו של יוסי עופר, סרטון בערוץ "YadVashem יד ושם", באתר יוטיוב (אורך: 02:18)
^ יוסף עופר באתר GRAVEZ
^ אברהם בלבן, החושך הוא שק המולבש על ראשה, באתר הארץ, 15 באפריל 2024
^ ענת מידן, "כנפיים שבורות." ידיעות אחרונות, מוסף "7 ימים" 28 בנובמבר 2003 ע"ע 30–32, 77;
ריאיון עם שירה פליקס, חלק א, חלק ב;
עופרה עופר אצל עינב גלילי, סרטון בערוץ "Ofra Offer", באתר יוטיוב (אורך: 06:13);
עופרה עופר-אורן | הביאה לפרסום: נעם ברקן, היום אני כבר יודעת: לא אני המפלצת, באתר ynet, 20 בנובמבר 2022

[1] מדליקי המשואות תשנ"ח (1998) - סיפורו של יוסי עופר, סרטון בערוץ "YadVashem יד ושם", באתר יוטיוב (אורך: 02:18)

[2] יוסף עופר באתר GRAVEZ

[3] אברהם בלבן, החושך הוא שק המולבש על ראשה, באתר הארץ, 15 באפריל 2024

[4] ענת מידן, "כנפיים שבורות." ידיעות אחרונות, מוסף "7 ימים" 28 בנובמבר 2003 ע"ע 30–32, 77;
ריאיון עם שירה פליקס, חלק א, חלק ב;
עופרה עופר אצל עינב גלילי, סרטון בערוץ "Ofra Offer", באתר יוטיוב (אורך: 06:13);
עופרה עופר-אורן | הביאה לפרסום: נעם ברקן, היום אני כבר יודעת: לא אני המפלצת, באתר ynet, 20 בנובמבר 2022

[1]

[2]

[3]

[4]