לדלג לתוכן

יוסף פיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף פיין
לידה 1903
מטולה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1949 (בגיל 46 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוסף פיין (190315 במאי 1949) היה איש ההתיישבות העובדת בצפון ארץ ישראל, מפקד בכיר בארגון "הגנה" וחבר קיבוץ דגניה א'.

יוסף פיין נולד במטולה כבן חמישי מתוך אחד-עשר להוריו יוכבד (לבית אייזנברג) ומשה פיין. הוריו היו אנשי העלייה הראשונה ומייסדי יסוד המעלה ומטולה, אשר חינכו את כל ילדיהם ברוח חלוצית ציונית.

יוסף הנער ספג עם תושבי מטולה את החורבן והגירוש בתקופת מאורעות תל-חי. לאחר שנות נדודים ביישובים ואתרים בארץ, בין השאר במושבה מגדל, נישא למנוחה (לבית קולינר), שנזדקקה כחולבת בקבוצת דגניה א'. השניים השתקעו בקיבוץ, שם נולדו וגדלו שלושת בניהם - מרדכי (מוטי, לימים הוד), הרצל ויהושע.

אחיו הבכור, צבי פיין, היה ממייסדי נהלל; האח יהודה פיין, ממייסדי המושב נחלת יהודה (כיום חלק מראשון לציון); האח הרביעי, אפרים פיין, ממייסדי המושבות שוני (כיום בנימינה), גבעת עדה; הלל פיין, ממקימי קיבוץ יפעת.

יוסף פיין השתתף ברכישת קרקעות מערבים ברחבי הגליל. הוא לקח חלק בניהול והקמת יישובי חומה ומגדל, ובכלל זה היה ממייסדי חניתה וה"מוכתר" שלה. בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט היה ממייסדי "גדוד הצפון" – אחד מעשרת הגדודים האזוריים של משטרת היישובים העבריים בחסות השלטונות הבריטיים. פיין יצר תשתית של מודיעין עבור "ההגנה", וארגן הבאת יהודים והעפלה דרך גבולות הצפון של ארץ ישראל המנדטורית.

קברו של יוסף פיין

בשנות מלחמת העולם השנייה, משנת 1940, היה פיין מפקד בכיר בארגון "ההגנה" בפעילותה בלבנון וסוריה. "ההגנה" נרתמה לכך, בעקבות פניית מנהלת המבצעים המיוחדים (SOE) של ממשלת בריטניה אל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית; יחד עם טוביה ארזי הקים פיין רשת תעמולה, מודיעין, חבלה והמרדה אשר פעלה בקרב האוכלוסייה המקומית, ערבים ויהודים, כנגד גרמניה הנאצית ובעד בריטניה ו"צרפת החופשית" בהנהגת שארל דה גול. ארזי ואנשי "הגנה" נוספים נתפסו ונכלאו, כאשר פיין המשיך את פעילות הרשת מן הארץ. לאחר מלחמת העצמאות התמנה למפקח על הרכוש הנטוש.

במאי 1949 נפצע יוסף בתאונת עבודה, ונפטר מפצעיו לאחר מספר ימים. שלושת הבנים התייתמו מאב ומנוחה נותרה אלמנה. עם זאת, ארבעתם צמחו והפרו את קיבוץ דגניה גם שנים ארוכות אחרי לכתו. מנוחה עבדה במשק, הרצל היה ממקימי המפעל "טולגל", יהשוע עבד בשיווק בינלאומי, ומוטי היה מפקד חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • פנחס עזאי (לנדר), יוסף פיין, הוצאת קיבוץ דגניה א', תש"י-1950.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]