יוסף פיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף פיין

יוסף פיין (190315 במאי 1949) היה איש ההתיישבות העובדת בצפון ארץ ישראל, מפקד בכיר ב"הגנה" וחבר קיבוץ דגניה א'.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף פיין נולד במטולה כבן חמישי להוריו. הוריו היו אנשי העלייה הראשונה ומייסדי המושבה, שחינכו את 11 ילדיהם ברוח מורשת החלוציות שלהם. יוסף הנער ספג עם תושביה את החורבן והגירוש בתקופת מאורעות תל-חי. לאחר שנות נדודים ביישובים ואתרים בארץ, בין השאר במושבה מגדל, הצטרף כחבר לקיבוץ דגניה א', ושם הקים את משפחתו.

אחיו הבכור, צבי פיין, היה ממייסדי נהלל; האח יהודה פיין, ממייסדי המושב נחלת יהודה (כיום חלק מראשון לציון); האח הרביעי, אפרים פיין, ממייסדי המושבות שוני (כיום בנימינה), גבעת עדה; הלל פיין, ממקימי קיבוץ יפעת.

פיין השתתף ברכישת קרקעות מערבים ברחבי הגליל. הוא לקח חלק בניהול והקמת יישובי חומה ומגדל, ובכלל זה היה ממייסדי חניתה וה"מוכתר" שלה. בתקופת מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט היה ממייסדי "גדוד הצפון" – אחד מעשרת הגדודים האזוריים של משטרת היישובים העבריים בחסות השלטונות הבריטיים. פיין יצר תשתית של מודיעין עבור "ההגנה", וארגן הבאת יהודים והעפלה דרך גבולות הצפון של ארץ ישראל המנדטורית.

בשנות מלחמת העולם השנייה, משנת 1940, היה פיין מפקד בכיר בארגון "ההגנה" בפעילותה בלבנון וסוריה. "ההגנה" נרתמה לכך, בעקבות פניית מנהלת המבצעים המיוחדים (SOE) של ממשלת בריטניה אל המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית; יחד עם טוביה ארזי הקים פיין רשת תעמולה, מודיעין, חבלה והמרדה אשר פעלה בקרב האוכלוסייה המקומית, ערבים ויהודים, כנגד גרמניה הנאצית ובעד בריטניה ו"צרפת החופשית" בהנהגת שארל דה גול. ארזי ואנשי "הגנה" נוספים נתפסו ונכלאו, כאשר פיין המשיך את פעילות הרשת מן הארץ. לאחר מלחמת העצמאות התמנה למפקח על הרכוש הנטוש.

Degania Alef Cemetery Yosef Fine.jpg

במאי 1949 נפצע בתאונת ירי מפליטת כדור מרובה ציד, ונפטר מפצעיו לאחר מספר ימים. על קברו נכתב כי נספה בתאונת עבודה.

אחד משלושת בניו הוא מוטי הוד, שהיה מפקד חיל האוויר הישראלי במלחמת ששת הימים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנחס עזאי (לנדר), יוסף פיין, הוצאת קיבוץ דגניה א', תש"י-1950.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]