יוסף פיקל
 | |
| יוסף פיקל, 2014 | |
| לידה |
15 בדצמבר 1946 (בן 77) טפליצה, צ'כיה  |
|---|---|
| מידע כללי | |
| מדינה |
 ישראל |
| גובה | 1.935 מטרים |
| ספורט | |
| ענף ספורט | אתלטיקה |
| מועדון | הפועל רמת גן |
| מאמן | דוד קושניר |
| הישגים | |
| שיאים אישיים | גובה: 1.935 מטר (1969) שיא ישראל בעבר |
  | |
יוסף (יוסי) פיקל (נולד ב-15 בדצמבר 1946) הוא אתלט ישראלי בעבר, אלוף ישראל ושיאן ישראל בקפיצה לגובה ואלוף ישראל בקפיצה משולשת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסף פיקל נולד בעיר טפליצה בצ'כוסלובקיה ועלה ארצה בשנת 1949 על סיפון האנייה קזרטה בהפלגה מאיטליה לנמל חיפה.
בשנים 1968-1964 שירת בצה"ל כטכנאי קשר בחיל השריון, כולל שנת קבע אחת. לאחר מלחמת יום הכיפורים סיים פיקל קורס קציני מודיעין ושירת במילואים ביחידת המודיעין 8200 עד לשחרורו בשנת 1991 בדרגת סרן.
משנת 1962 אתלט פעיל באגודת הפועל רמת גן בהדרכתו של דוד קושניר.
בשנת 1963 זכה באליפות ישראל לנוער בקפיצה לגובה בסגנון מספרת עם תוצאה של 1.78 מטר.
באליפות הפועל שנערכה ביוני 1965 שבר את השיא הישראלי לנוער בקפיצה משולשת כאשר קפץ למרחק של 13.33 מטר.[1] בשנת 1965 השווה בקפיצה לגובה בסגנון מספרת את שיא הנוער של אריק איינשטיין (1.84 מטר).
אלוף ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
באליפות ישראל באתלטיקה שנערכה בדצמבר 1967 זכה פיקל במדליית זהב בקפיצה לגובה בתוצאה של 1.75 מטר.[2]
שיאן ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחרות שנערכה בבאר שבע במרץ 1969 שבר פיקל את השיא הישראלי בקפיצה לגובה שהיה שייך ליאיר לובין כאשר קפץ לגובה של 1.935 מטר. הוא ביצע קפיצה זו בסגנון פוסברי והיה הישראלי הראשון שביצע קפיצה בסגנון זה.[3] שלושה שבועות לאחר מכן, בתחרות שנערכה בסוף מרץ אותה השנה שבר גם את שיאו האישי בקפיצה משולשת והעמידו על 13.96 מטר.[4] באליפות ישראל באתלטיקה שנערכה ביולי אותה שנה הוא זכה במדליית זהב בקפיצה משולשת בתוצאה של 13.83 מטר, לפני האלוף "הנצחי" היוצא זאב רייס (13.76 מטר) וחיים ממון (13.49 מטר).[5]
פיקל היה בסגל נבחרת ישראל באתלטיקה קלה משנת 1968 ועד לפרישתו בשנת 1974.
לאחר פרישתו מאתלטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד לפני פרישתו, החל פיקל את דרכו בעולם ההייטק כטכנאי מחשבים מרכזיים (Mainframe) בחברת IBM. הוא שימש בתפקיד זה עד לשנת 1978, ובמסגרתו סייע לסניף הטכני של החברה בטהראן בשנת 1977.
לאחר שעזב את IBM עבר לעבוד כמנהל מכירות בחברת NAS שניצלה את ניסיונו הקודם עם איראן ושלחה אותו להיות נציג החברה בטהראן, עד לפרוץ המהפכה האסלאמית בשנת 1978.
בין השנים 1982–1985 סיים לימודי תעודה מטעם בית הספר למנהל עסקים של המכון לפריון העבודה והייצור, וכמו כן למד לימודי תואר ראשון בכלכלה וסטטיסטיקה באוניברסיטת תל אביב.
בין השנים 1991–2014 מילא שורה של תפקידים בכירים בחברת EMC, בהם הקמת הסניף הישראלי של החברה וניהולו בפועל, מנהל אזור יוון, טורקיה, קפריסין ודרום אפריקה ומנהל פיתוח עסקי של חברה בת של EMC. פיקל פרש במהלך שנת 2014 מחברת EMC וכיום הוא מייעץ לחברות בארץ ובעולם בנושא פיתוח עסקי במקביל לשותפות בקרן הון סיכון MONETA SEEDS ולכהונה כדירקטור במספר חברות הזנק.
פיקל הוא גם חבר בוועדת השקעות של מועדון המשקיעים הפרטיים (אנג'לס) "מועדון המאה פלוס".
מתגורר בחולון, נשוי ולו שלושה ילדים ושבעה נכדים.
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיקל כיהן כחבר הנהלת איגוד הטריאתלון הישראלי בין השנים 1992–2002. במסגרת תפקידו הקים את ענף השיפוט באיגוד ופעל להכשרה והסמכה של שופטים בינלאומיים. פיקל עצמו שימש כשופט בתחרויות טריאתלון בינלאומיות רבות, בהן אליפויות אירופה ואליפויות העולם, וכמו כן היה שופט ראשי באליפויות ישראל המתקיימות מדי שנה באילת.
פיקל כיהן גם כחבר בוועדה הטכנית של איגוד הטריאתלון האירופי (ETU) במשך חמש שנים וכגזבר התאחדות הספורטאים הוותיקים בישראל.
בנוסף לפעילותו בתחום הספורט, משמש פיקל כיושב ראש לשכת המסחר ישראל-סלובקיה משנת 2015 וחבר הנהלת ארגון הגג של לשכות המסחר הדו לאומיות בישראל.
חבר במועדון רוטרי אפקה אביב טק משנת 2017
מכהן כקונסול כבוד של סלובקיה בישראל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלופי ואלופות ישראל באתלטיקה באתר gbrathletics (באנגלית)
- יוסף פיקל מר"ג ניתר ב"סגנון פוסברי" ל-1.89 מ', מעריב, 16 בפברואר 1969
- אלכס דורון, האלוף החדש בגובה מתאמן על פי... תמונות, מעריב, 10 במרץ 1969
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תשעה שיאי נוער באתלטיקה בתחרויות אליפות הפועל, מעריב, 7 ביוני 1965
- ^ אליפות האתלטיקה, מעריב, 3 בדצמבר 1967
- ^ יוסף פיקל - פוסברי הישראלי, דבר, 11 במרץ 1969
- ^ הקהל הרס גדרות, עקר מושבים וניסה לפגוע בשחקני ירושלים, דבר, 30 במרץ 1969
- ^ 3 ראשונים בכל מקצוע, מעריב, 6 ביולי 1969