יוסף פיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף פיש
אין תמונה חופשית
לידה 1912
הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבד 16 במאי 1957 (בגיל 45 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק חזן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוסף פיש (191216 במאי 1957) היה חזן יהודי הונגרי. כחודשיים לאחר עלייתו לישראל, יומיים לאחר שהתקבל למשרת חזן בבית הכנסת הגדול ברמת גן, שם קץ לחייו.

קריירה כחזן[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיש נולד בפְהִירְדְיוּרְמָאט במחוז סאטמר שבצפון הונגריה, בנם הצעיר של אברהם צבי ורחל פיש. בצעירותו ביטא כישרון מוזיקלי, והיה חזן בעיירת הולדתו. בהמשך תפקד כחזן שני בבית הכנסת הגדול בעיר הסמוכה מישקולץ, לצד החזן הראשי יהושע וידר.

במהלך מלחמת העולם השנייה נשלח למחנה הריכוז מאוטהאוזן שבאוסטריה. במהלך שואה נספו אשתו ובתו. הוא נותר צולע באחת מרגליו, ומוראות השואה נותרו בנפשו ובגופו שנים רבות.

משנת 1946 שירת פיש כחזן ראשי בקהילת בית הכנסת האורתודוקסי קאזינצי שבבודפשט. ב-1948 נישא לרחל (רוז'יקה) לבית ארנסט, ילידת יוגוסלביה, שאיבדה בשואה את בעלה ישראל (סרוּלצ'י) אדלשטיין לאחר שלושה חודשי נישואין. לבני הזוג נולדו שני ילדים: יהודה דב ואברהם צבי. באותה שנה התפרסמה בבודפשט יצירתו "לקל ברוך" (Lukel Boruch) בתקליט. הוא החל להופיע אחת לשבועיים בתחנת הרדיו ההונגרי-ממלכתי "קושוט" (Kossuth), בתוכנית "חצי שעה דתית-ישראלית" (Izraeli vallási félóra), בקטעי מוזיקה יהודיים, לעיתים בליווי ילד ממקהלת בית הכנסת.

העלייה לישראל ופרשת ההתאבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המרד ההונגרי נגד ברית המועצות באוקטובר 1956, החליטה משפחת פיש לעזוב את הונגריה ולהגר לישראל.

בפברואר 1957 הציע בלה וינגרטן, ידידו של פיש מהונגריה וממתפללי בית הכנסת הגדול ברמת גן, את מועמדותו של פיש למשרת חזן בבית הכנסת הגדול בתל אביב. מעט לפני כן (ביוני 1956) התאבד חזן בית הכנסת הגדול בתל אביב, אהרון עמיהוד (קיפניס); בעיתונות נחלקו הדעות באשר לסיבות ההתאבדות - דיכאון או פגיעה קשה בשל יחס מזלזל מהנהלת בית הכנסת. באותה תקופה (פברואר 1957) התקיים סכסוך בין המתפללים בבית הכנסת סביב הבחירות לוועד בית הכנסת.

משפחת פיש הפליגה לישראל במרץ 1957 באניה "ארצה" לנמל חיפה, והתאכסנה בסמוך לבית הכנסת הגדול בתל אביב. לאחר מספר תפילות ניסיון במהלך אפריל-מאי 1957, נכשל המשא ומתן בין פיש לגבאי בית הכנסת לגבי גובה השכר, לאחר שהובטח לו סכום גבוה עוד בהיותו בבודפשט. פיש קיבל במקום זאת את משרת החזן שהוצעה לו על ידי ועד בית הכנסת הגדול ברמת גן. יומיים אחר כך שם קץ לחייו.

התאבדותו של פיש עוררה עניין תקשורתי במיוחד לאור סמיכות הזמנים להתאבדותו של החזן אהרן עמיהוד קודם לכן. בעיתונות סוקרו האשמות של ידידיו ושל קהילת העולים מהונגריה נגד הנהלת בית הכנסת בתל אביב, שלטענתם הייתה קשורה לנסיבות שהובילו להתאבדות.[1][2] הדעות נחלקו באשר לרקע ההתאבדות - דיכאון בעקבות קשייו בשואה, או פגיעה בעקבות משא ומתן שלא בתום לב ויחס מתנכר לעולה החדש מצד הנהלת בית הכנסת בתל אביב. נציגי עולי הונגריה דרשו להקים ועדה ציבורית לחקר נסיבות אלו. עלה גם חשש שהדבר ינוצל על ידי אנשי אגודת ישראל ונטורי קרתא בווינה ובודפשט, שניהלו באותה תקופה מאבק נגד עלייה לישראל. יוסף (פרנץ) ימבור, חבר מועצת העיר תל אביב, פנה לראש העיר דאז חיים לבנון בבקשה להקים ועדת חקירה ציבורית לבדיקת נסיבות ההתאבדות, אך היא נדחתה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר בלה הונגר, "בשולי התאבדות טרגית", 24 במאי 1957, אוי קלט (Új Kelet), עמ' 3 (בהונגרית)
  2. ^ "לזכרו של החזן הראשי פיש", 24 ביוני 1957, אוי קלט