יוסף פפירניקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משמאל: יוסף פפירניקוב, ש"ל שניידרמן ואברהם ליס, תל אביב 1937

יוסף פַּפְּיֶרניקובכתיב יידי: פּאַפּיערניקאָוו; 1897 או 1899,[1] ורשה12 במרץ[2] 1993, תל אביב) היה משורר יידי, איש העלייה הרביעית, ממייסדי ספרות היידיש בארץ ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף פפירניקוב נולד בסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 (1897 או 1899[1]) בעיר ורשה שבפולין הרוסית, בנם של מלכה לבית זורגנשטיין ושמואל פפירניקוב, בעל איטליז, מראשוני חובבי ציון, משכיל ועסקן ציוני. קיבל חינוך מסורתי בחדר, ולאחר מכן למד בגימנסיה ריאלית רוסית.

בזכות קולו, קול אלט יפה, ושמיעתו המוזיקלית, התקבל בגיל 8 למקהלת בית הכנסת טלומצקה שבוורשה בניהולו של החזן הנודע גרשון סירוֹטָה ובניצוחו של ליאו ליוב הצעיר, והשתתף בקונצרטים והקלטות.

בגיל 16 החל לכתוב שירים ביידיש. שיר הביכורים שלו, "דאָס פֿעלד" ('השדה'), התפרסם בגיליון 4 של הירחון הספרותי "יודישע זאמעלביכער" שהחל לראות אור בוורשה באותה שנה בעריכת יצחק מאיר וייסנברג. כבר בנעוריו התקרב לציונות הסוציאליסטית, ובראשית שנות ה-20 הצטרף למפלגת פועלי ציון שמאל, שראתה בספרות יידיש המודרנית חלק מרכזי בזהות היהודית. היה פעיל בחיי התרבות של המפלגה ופרסם את שיריו בעלוניה שבעריכתם של יעקב זרובבל ויעקב קנר (קענער).

בשנת 1924 עלה לארץ ישראל, ועבד כפועל בסלילת כבישים ובבניין בראשון לציון ובתל אביב. ב-1929 נסע לפולין והתגורר בה עד 1933, אז שב סופית לארץ. בשואה נספו הוריו, ארבעה מחמשת אחיו וכן דודיו ודודניו.

מאז 1918 שירתו המלודית, הכמו-עממית והעשירה בדימויים זכתה לפופולריות, ופפירניקוב פרסם שירים (בהם שירים על הווי ארץ ישראל), סיפורים וביקורת ספרות בכתבי עת יידיים בפולין, בארץ ישראל ובארצות הברית (וכן במדינות נוספות כמו צרפת ודרום אפריקה), בהם היומונים "היינט" ו"מאָמענט" וכתב העת הספרותי "ליטערארישע בלעטער" "צוקונפט", "מאָרגן זשורנאל" ו"פּראָלעטארישער געדאנק" ('הרעיון הפרולטרי'; עיתונה של מפלגת פועלי ציון). לאחר קום המדינה כתב באופן קבוע ביומון הישראלי "לעצטע נייעס". כן פרסם שירים ב"די גאָלדענע קייט". היה חבר אגודת הסופרים היידיים וחבר הסניף העברי של ארגון הסופרים הבינלאומי.

בשנת 1927 התפרסם בוורשה ספר שיריו הראשון: "אין זוניקן לאנד: פאלעסטינע לידער" ('בארץ שטופת השמש: שירי ארץ ישראל'). עד מלחמת העולם השנייה ראו אור בוורשה ובתל אביב 8 קובצי שירה מפרי עטו, וכן לקט תרגומים לשיריו של המשורר הרוסי סרגיי יֶסנין (1933).

בעוד שיריו המתארים את תלאות החלוצים בארץ מתאפיינים באיכות לירית, הרי ביצירתו שלאחר השואה, הכוללת שירה, סיפורים קצרים וזיכרונות, ניכרת יותר מנימה של אלגיה.[3]

פפירניקוב חיבר לחנים לכמה משיריו. שירו "זאָל זײַן אַז איך בױ אין דער לופֿט מייַנע שלעסער" ("מה אכפת לי אם אני בונה באוויר את ארמונותיי"), שחיבר לו גם מנגינה, היה לשיר עממי פופולרי.[4] עוד משיריו הידועים: "אונטער די פוילישע גרינינקע ביימעלעך" ('תחת עצי פולין הירקרקים'),[5] שנכתב כתגובה או פראפראזה לאחר השואה, לשירו של ח"נ ביאליק "אונטער די גרינינקע ביימעלעך" ("בין העצים הירקרקים").[6]

לעברית תורגמו רבים משיריו, בין היתר על ידי יעקב פיכמן, נתן אלתרמן, אלכסנדר פן, שמשון מלצר ויחיאל חגיז. 4 קבצים של שירתו בתרגום עברי יצאו בתל אביב במהלך חייו, בהם שניים מתורגמים על ידי משוררים שונים (תש"ב, תשכ"ב), קובץ מתורגם על ידי אהרן אשמן (תשכ"ו 1966–תשמ"ה 1985) וקובץ בתרגומו של שלמה שנהוד (תשל"א).

בשנת 1965 ראה אור ספר יובל לכבודו, לרגל 40 שנות ישיבתו בארץ ישראל: "40 יאָר פאפיערניקאָוו אין ארץ-ישראל". פפירניקוב זכה במספר פרסים ספרותיים, בהם פרס ה. לייוויק (1972), פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש (1975) ופרס ראש הממשלה ליצירה ספרותית ביידיש על מפעל חייו (1978).[7] בשנת תשמ"ח-1988 הוכתר בתואר יקיר העיר תל אביב-יפו.[8]

בערוב ימיו סבל ממצוקה כלכלית וחשב להגר לאוסטרליה.[9]
פפירניקוב נפטר בשיבה טובה בתל אביב בשנת 1993, ערירי. נקבר בתל אביב.

ארכיונו, ובו טיוטות של יצירותיו במכונת כתיבה, טויוטות של דברים עליו ותצלומים, שמור בספרייה הלאומית בירושלים.

אחיו הצעיר, לוי פפירניקוב (1900–1985), היחיד מאחיו ששרד את השואה, עלה עם אשתו ושני בניו לישראל בסוף שנות הארבעים לחייו, ובארץ עבד בעבודת כפיים וכתב ביידיש סיפורים ורשימות שהתפרסמו בעיתונים ובספרים שפרסם.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אין זוניקן לאנד: פאלעסטינע לידער, ורשה: נייע קולטור, 1927. ("בארץ שטופת השמש") (שירים)
  • רויט אויף שווארץ: לידער, ורשה: נייע קולטור, 1929. (שירים)
  • גאלדענע זאמדן, ורשה: אייגנס, 1932. ("חולות פז") (שירים)
  • מיט לענדער גלייך: פאלעסטינער לידער: אייגנס, 1934. (שירים)
  • די פיראונצוואנציקסטע שעה: לידער,‫ תל אביב: אייגנס, 1935. (שירים)
  • פאר מיר און פאר אלע: סאציאלע לידער, תל אביב: אייגנס, 1936. ("בשבילי ובשביל כולם") (שירים)
  • אנוווקס: לידער, תל אביב: אייגנס, 1938. (שירים)
  • אונטער פייער: לידער,‫ תל אביב: אייגנס, 1939. ("תחת אש") (שירים)
  • פון רויטן פראנט, תל אביב: שטאמען, 1943. (שירים)
  • אונטער שווארצע הימלען, תל אביב: אייגנס, 1944. (שירים)
  • פון ערשטן שניט 1918–1928: ווארשע – תל אביב,‫ תל אביב: אליין, 1945–1946. (שירים)
  • מיין ברענענדיקער שטאם,‫ תל אביב: אליין, 1945. (שירים)
  • היימוויי: ווארשע – תל אביב – פאריז, תל אביב: אליין, 1946. (שירים)
  • איבערבלייב: 1918–1925, ווארשע–תל אביב, תל אביב: אליין, 1949. (שירים)
  • געקליבענע לידער: פון היים בונט קריג און חורבן, ניו יורק: איקוף, [תש"ח?]. (שירים) (בראשית הספר פרק אוטוביוגרפי)
  • אן עלנד הויז: (און אנדערע דערציילונגען),‫ תל אביב: קליינביבליאטעק, 1950. ‬(סיפורים)
  • פרוכט פון ווינט: (געקליבענע לידער); ארויסגעגעבן פון יידישער קולטור-פעדעראציע, יוהנסבורג: [חמו"ל], 1952. (שירים) (2טע אויפל:‫ תל אביב: אליין, 1980.)
  • מיין שיר השירים: לידער פון ליבשאפט,‫ תל אביב: ניי לעבן, 1953.[10] ‬(שירים) (2טע פארגרעסערטע אויפל: המנורה, 1966.)
  • דאס לאנד פון צווייטן בראשית: (ארץ-ישראל-לידער און פאעמען),‫ תל אביב: (דפוס הכרמל), 1954.[11] ‬("ארץ הבראשית השנייה": שירים ופואמות על נושאים ארצישראליים; המוקדמים בהם הופיעו בארבעת קובצי שירתו הקודמים בנושא ארץ ישראל, "אין זוניקן לאנד", "גאלדענע זאמדן", "מיט לענדער גלייך", "אונטער פייער")[12] (הספר זיכה אותו בפרס קרן הספרות של קונגרס התרבות היהודית בברזיל לשנת 1954)[13]
  • היימישע און נאָענטע: דערמאנונגען,‫ תל אביב: י"ל פרץ ביבליאטעק, 1958. (זיכרונות) (הספר זיכה אותו ב-1958 בפרס ע"ש דוד פינסקי לסופרי יידיש ישראלים מטעם ספריית י"ל פרץ, שהוענק באותה שנה לראשונה)[14]
  • די זון הינטער מיר, תל אביב: פארלאג י. ל. פרץ, 1961. (שירים)
  • פון צווייטן בראשית: לידער און פאעמעס; ארויסגעגעבן פונעם י’ פאפיערניקאוו-יובל-קאמיטעט, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, 1964. ‬(שירים ופואמות)
  • איבער חורבות, תל אביב: המנורה, תשכ"ז. (שירים)
  • אין ליכט פון פארגאנג: לידער,‫ תל אביב: המנורה, תשכ"ט. (שירים)
  • פון אלץ צו ביסלעך: מיט יידיש, מיט יידישע און נישט-יידישע, פארצייכענונגען, נסיעות,‫ תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תשל"ד 1974. ‬(מסות)
  • אין ווייסן עלטער: לידער; (ארויסגעגבן מיט דער הילף פון שמואל און גאלדע שפירא פאנד, פאריז), תל אביב: י"ל פרץ פארלאג, 1976.
  • מיין אנטאלאגיע, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, 1978. ‬(שירים)
  • די גרינע ראסע: לידער, תל אביב: דויער, תשמ"ג 1983. ‬(שירים)
  • באנייונג: לידער, תל אביב: פארלאג י. ל. פרץ, תשמ"ה 1985. ‬(שירים)
  • אין א ניי ליכט: לידער, תל אביב: פארלאג י. ל. פרץ, תשמ"ז 1987. (שירים)

בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף פאפיערניקאוו (צונויפגעשטעלט און רעדאגירט), ירושלים אין יידישן ליד: אנטאלאגיע, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תשל"ג.

ספר יובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 40 יאָר פאפיערניקאָוו אין ארץ-ישראל, תל אביב: פארלאג י. ל. פרץ; יוצא לאור מטעם פאפיערניקאוו-יובילייקאמיטעט ביים יידישן ליטעראטן און זשורנאליסטן-פאראיין אין ישראל, 1965. (הספר בארכיון האינטרנט)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Emanuel S. Goldsmith, 'Yiddish Bard of Israel’s Rebirth: On the 90th Birthday of Joseph Papiernikov,' Jewish Book Annual 47 (1989), 170-181.
  • Sources of Spiritual Pleasures: Joseph Papiernikov, Charlotte, NC: Sam Eneman, [19--].[18] (סרט וידאו המאיר את כתביו של פפירניקוב)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 חלק מהמקורות גורסים כך וחלק כך. יש שאף נוקבים בתאריך לידה מדויק: אצל דוד תדהר (עורך), "יוסף פפירניקוב", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1601 נטען י"ח בשבט תרנ"ז, 1897; ואילו בדף המשורר באתר בית לייוויק נטען 22 ביוני 1899.
  2. ^ תאריך הפטירה המדויק ע"פ דף המשורר באתר בית לייוויק.
  3. ^ י"ח בילצקי, יוסף פפירניקוב, אנציקלופדיה יודאיקה, 2007, באתר HighBeam Research (באנגלית).
  4. ^ ראו לדוגמה: יוסף פּאַפּיערניקאָוו, בתוך: מלך ראוויטש (רעדאקטאר), דאָס אַמאָליקע יִידישע וואַרשע, מונטריאול: פארבאנד פון ווארשעווער יידן אין מאנטרעאל, תשכ"ו 1966, עמ' 539, בארכיון האינטרנט.
  5. ^ Moyshelekh Un Shloymelekh (part 2)‎, באתר המרכז לחקר המוזיקה היהודית, האוניברסיטה העברית בירושלים (באנגלית).
  6. ^ מילות השיר "בין העצים הירקרקים" והאזנה לו, באתר זמרשת.
  7. ^ פפירניקוב – חתן הפרס לספרות יידיש, דבר, 3 באוגוסט 1978.
  8. ^ יקירי תל–אביב-יפו, באתר עיריית תל אביב-יפו.
  9. ^ מנשה רוזנברג (קיבוץ עין גדי), למנוע ירידת המשורר פפירניקוב, דבר, 28 באוגוסט 1980.
  10. ^ שירת י. פפיירניקוב, על המשמר, 23 בינואר 1953.
  11. ^ הספר, באתר קטלוג הרשת האירופית של הספריות ליודאיקה והבראיקה (Rachel),‏ European Network of Judaica and Hebraica Libraries (REBJH)‎.
  12. ^ גיטל מייזל, הספרות היהודית בשנת תשט"ו: ישראל, על המשמר, טור אחרון, 30 בספטמבר 1955.
  13. ^ פרס ספרותי לי. פפירניקוב, על המשמר, 23 בדצמבר 1955.
  14. ^ פרס "חג העשור" מטעם ספרית י. ל. פרץ, דבר, טור 2, 2 במאי 1958.
  15. ^ מן הטנא, דבר, 6 במרץ 1942.
  16. ^ פנינה מיזליש, פרי גנו של י. פפירניקוב, מעריב, 27 באפריל 1962.
  17. ^ שירי פפיירניקוב בעברית, מעריב, 23 בפברואר 1962; שלמה בן-נון, הערות מאזין | ערכים, עסקנות ו"ביצועיזם" ברדיו, דבר, טור 3, 20 ביולי 1962.
  18. ^ Sources of spiritual pleasures: Joseph Papiernikov, באתר WorldCat.