קיפא
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא ניתנה מספיק חשיבות לתפקיד המשמעותי שניתן לו בברית החדשה.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: לא ניתנה מספיק חשיבות לתפקיד המשמעותי שניתן לו בברית החדשה. | |
 | |
| ציור מאת מתיאס סטום (אנ') | |
| לידה |
המאה ה־1  |
|---|---|
| פטירה |
המאה ה־1 |
| תפקיד |
כהן גדול (18 לספירה–36 לספירה) |
  | |
יוסף (או יהוסף בר קַיָפָא) הכהן, המכונה בר קַיָפָא (לעיתים נקרא בטעות כַּיָיפָא), היה הכהן הגדול בירושלים במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה. בן לבית קתרוס, וחתנו של חנן בן שת. הוא מונה לתפקיד במקום שמעון בן קמחית בידי המושל הרומי ואלריוס גראטוס[1] בשנת 18, ובין השניים היו יחסים טובים.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעת דניאל שוורץ, קיפא היה אחד מבניו של הכהן הגדול מתתיהו בן תאופילוס, ומצד אמו השתייך לבית ביתוס.[2] קיפא היה חתנו של חנן בן שת מבית חנן, הכהן הגדול בין השנים 6 ל-15 לספירה וראש משפחה ששלטה בראש צמרת הכוהנים במשך רוב המאה הראשונה לספירה.
כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ככוהן גדול ומנהיג דתי הייתה לקיפא אחריות רבה, כמו ניהול קופת המקדש, ניהול משטרת המקדש ועוד תפקידים אישיים, דתיים ומנהליים רבים, שאחד מהם הוא תפקיד נשיא הסנהדרין, המועצה ובית המשפט היהודי שדן במקרה של ישו.
תפקידו הנוסף ומעורר המחלוקת היה לשמש כחוליה מקשרת בין הסמכות הרומית לאוכלוסייה היהודית. כהנים גדולים מונו מתוך אצולת הצדוקים ובידי רומא מאז זמנו של הורדוס, ורומא ציפתה מהכהן הגדול שישמור על הסדר באוכלוסייה היהודית. ידוע ממקרים אחרים שלעיתים היו הנציבים הרומים דורשים מהכוהנים לעצור ולהסגיר יהודים אשר נחשדו כמסיתים ותועמלנים.
אף על פי שרק מעט ידוע על קיפא, היסטוריונים מסיקים מכהונתו הארוכה (36-18 לספירה) שהסתדר יפה עם השליטים הרומים. במשך עשור שירת קיפא עם הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס, וסביר שהיה לשניהם קשר קרוב. סביר גם שהיה ביניהם הסדר כיצד להתמודד עם "חתרנים" דוגמת ישו.
על פי הברית החדשה היה זה קיפא ששלח את ישו לנציב העליון פונטיוס פילאטוס, על מנת שיוציאו להורג. מניעיו של קיפא להסגרת ישו אינם ברורים: יש היסטוריונים הטוענים כי לא הייתה לו ברירה. אחרים טוענים כי ראה בישו איום להמשך שלטונו, וייתכן שהאמין כי אם ישו לא ייכלא או אף יוצא להורג בעוון מרידה יפגע הדבר בסבלנותם של הרומאים כלפי היהודים.
כוהנים גדולים, כולל קיפא, היו מוערכים ושנואים כאחד על ידי הקהילה היהודית. כסמכות הדתית העליונה הם נטלו תפקיד עיקרי בחיי הדת והסנהדרין, אולם, באותו זמן מחו יהודים רבים על הקשר הקרוב ששמרו עם השלטון הרומי וחשדו בהם בלקיחת שוחד או בעיסוק במעשי מרמה אחרים.
בשנת 36 הודח קיפא מתפקידו בידי מושל סוריה ויטליוס, במקביל להדחתו של פילאטוס. יונתן בן חנן, גיסו של קיפא, מונה במקומו לכהונה הגדולה[3]. נראה כי הסיבה לפיטוריהם של קיפא ופילאטוס הייתה האומללות הרבה של הציבור בשל שיתוף הפעולה ביניהם.
ממצאים ארכאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-90 של המאה ה-20 נתגלתה בנחל אצל מערת קבורה משפחתית המכילה מספר גלוסקמאות, שהמעוטרת שבהן נושאת את השם "יהוסף בר קיפא". זו הפעם הראשונה שהשם נמצא כתוב באותיות שמיות (עברית או ארמית), שכן עד לתגלית היה השם ידוע רק בגרסתו היוונית כייפא. מכאן ראייה שהשם המקורי נכתב באות קו"ף. השם קיפא נמצא גם בגלוסקמה שנשאה את הכתובת מרים ברת ישוע בר קיפא כהן ממעזיה מבית אמרי, וזו הוכחה נוספת לתעתיק העברי שהיה נהוג לשם זה[4].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גלוסקמת הכהן הגדול יהוסף בר קיפא(הקישור אינו פעיל), באתר מוזיאון ישראל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה ב, סעיף 35.
- ^ דניאל שוורץ, אגריפס הראשון, נספח שלישי: על בית בייתוס וייחוסו של שמעון קנתרס, עמ' 202–203.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ד, פסקה ג, סעיף 95.
- ^ ניר חסון, ארכיאולוגים: מצאנו את קברה של בת הכהן הגדול קיפא, באתר הארץ, 30 ביוני 2011
.jpg)