יוסף קמחי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף קמחי
Joseph Kimhi
לידה 1105 בערך
אל-אנדלוס, האימפריה המוראביטונית
פטירה 1170 בערך
נרבון, רוזנות טולוז
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות פרובאנס, דרום צרפת
תקופת הפעילות ? – 1170 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק בלשנות, פרשנות המקרא
תלמידיו בניו, משה קמחי דוד קמחי (רד"ק) ומנחם בן שמעון
חיבוריו "ספר זיכרון"
"ספר הגלוי"
"ספר הברית"
"שקל הקודש"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רבי יוסף קמחי (ריק"ם) (11051170 בערך) היה פרשן ומבקר מקרא יהודי וכן הוא מדקדק חשוב. כמו כן, הוא התפלמס עם הנצרות. הוא גם כתב שירה ותרגם יצירות מערבית לעברית.

ריק"ם נולד בספרד המוסלמית, ובעקבות רדיפות המואחידינים, הוא נמלט עם משפחתו לפרובנס שבדרום צרפת, והתיישב בעיר נרבונה (נרבון) – שם הוא חי עד סוף ימיו.

רבי יוסף קמחי הוא אביהם של רבי משה קמחי (רמ"ק) ורבי דוד קמחי (רד"ק), וכן רבו של רבי מנחם בן שמעון.

מקורות השפעתו של ר' יוסף קמחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוסף קמחי התחנך על ברכי פרשנות הפשט, שפיתחו המדקדקים של ימי הביניים, במגעם עם העולם הערבי-המוסלמי. בין מקורות השפעתו נמנים: מנחם בן סרוק, דונש בן לברט, יהודה חיוג', יונה אבן ג'נח, יהודה אבן בלעם, משה הכהן אבן ג'קטילה, ואחרים. בנוסף לכך, הוא נעזר בידיעותיו בערבית, בתרגומים הארמיים, בל"ב מידות של רבי אליעזר ורבי יוסי הגלילי, במסורה, בספרי הלקסיקוגרף הקראי דוד בן אברהם, וכן בחיבוריו הדקדוקיים של הרב סעדיה גאון.

בעבודתו הפרשנית והפילולוגית ריק"ם שילב מהתובנות של הדקדקנים שקדמו לו, אך הוא לא נמנע מלבקר אותם ולהתפלמס אתם. כמו כן, לא רק שהוא ליקט וסינן את דבריהם, אלא הוא בעצמו חיבר פירושים מקוריים מטהרת הפשט.

פירוש ריק"ם למקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוסף קמחי כתב פירוש כמעט על כל המקרא. את שמות פירושיו קרא בשמות המופיעים בתורה: לפירושו על התורה קרא "ספר התורה", ולפירושו על הנביאים קרא "ספר המקנה". מלבד פירושיו למשלי ולאיוב, רק חלק קטן מפירושיו שרדו.[1] ואולם רבים מפירושיו משוקעים בעבודתו הפילולוגית ובעיקר בכתבי בנו רבי דוד קמחי – הנוהג להביאם בשם 'אדוני אבי ז"ל'.[2] כמו כן, מצטטים אותו רמב"ן (בראשית א:כו); בעל הספר 'אמונה וביטחון'[דרושה הבהרה] (פרקים כג, כו); וכן בעל הטורים לחומש, רבי יצחק הלוי בן יהודה (מחבר פענח רזא), רבי אברהם זכות בספרו 'יוחסין השלם' ועוד. סבורים שפרשנותו לא התפרסמה כי היא לא הודפסה במקראות הגדולות.

בפרשנותו למקרא, ריק"ם עושה שימוש בכלים הדקדוקיים והטקסטואליים, שהוא רכש מקודמיו. אלו כוללים יישום של כללי הדקדוק והתחביר וכן מידות ההיגיון. ראוי לציין כי אף כי בנרבון עירו התקיים מרכז יהודי, שבו התפתחה פרשנות דרשנית – בידי ר' משה הדרשן ובנו ר' יהודה מטולוז – ריק"ם לא שאב השראה ממנו. רק בפירושו למשלי, משולב פירוש דרשני במידה מועטה – וזאת מפאת העובדה שאין קשר של משמעות בין פסוקי משלי. כמו כן, אף כי בכתביו הוא משלב הגות פילוסופית בת זמנו, מעטות בו הן ההשפעות המיימוניות בפירושיו. בניגוד לנעשה בזמנו, ריק"ם גם התרחק מהאלגוריה - וזאת אף בפירושו לשיר השירים. בפירושו לאיוב, לא רק שהוא התרחק מהאלגוריה, אלא אפילו את השטן המזמין התייחסותו מיסטית, הוא פירש באורח רציונלי - כדרכו של הרב סעדיה גאון.

בדומה לשאר המדקדקים, ריק"ם התייחס במלוא הרצינות לניקוד ולטעמי המקרא. כמו כן, הוא הצביע על תופעה נרחבת של חסרון מילים ואותיות בטקסט המקראי – ועל כן הוא הרבה לפרש את המקרא, 'בדרך החיסכון'. מקוריותו באה לידי ביטוי בכך שהוא לא קיבל את הטקסט המקראי ככזה ראה וקדש - לעיתים באופן לא מוצדק. ברוח זו טוען גיל:

רבי יוסף קמחי נקט לפעמים בפירושיו למקרא דרך ביקורתית מדעית, הנוטה לפעמים מהמסורת. כמו חכמי התלמוד, כן הריק"ם לא העלים את הערותיו הבקורתיות למקרא. אלא שהוא לא הסיק מהביקורת באופן עקבי מסקנות מרחיקות לכת [...] הריק"ם כמו כל הפרשנים היהודים בימי הביניים התייחס אל המקרא כאל חומר מגובש וקשור קשר הדוק בין כל חלקיו, מבחינה לשונית ותוכנית עניינית. לפעמים התנגש הריק"ם גם בדעת התלמוד והאמונה המסורתית, ופעמים רבות הוא פירש את דברי חז"ל

יעקב גיל, ר' יוסף קמחי כפרשן מקרא, בית מקרא (נז), עמ' 272-3

בניגוד למקובל בזמנו, ריק"ם לא חיבר מבוא לפירושיו או ניסח מתודולוגיה פרשנית. יחד עם זאת, באמצעות בניו, ריק"ם הנחיל פרשנות המכונה 'ממוצעת': פרשנות זו מתאפיינת בכך, שמבלי להתרחק ממסורת התורה שבע"פ, היא בכל זאת צמודה לדרכי הפילולוגיה, 'הביקורת המקראית' ומושגי המדע של ימיו. היא כאמור גם מתאפיינת בחוסר תלותה בפרשנות הדרש ובפילוסופיה של הרמב"ם – בנות זמנם.

ריק"ם המדקדק והפייטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריק"ם המדקדק ניכר בכל ספריו – כולל בפירושיו למשלי ואיוב. הוא כתב שני חיבורים בתחום הדקדוק: "ספר זיכרון" ו"ספר הגלוי".

"ספר זיכרון" הוא ספר דקדוק מקיף ושיטתי. הוא נודע בעיקר בשל החלוקה לתנועות קטנות וגדולות, שהיא חידוש של ריק"ם, שככל הנראה הושפע מהדקדוק הלטיני. לחלוקה זו נתנו סימן: בָּרוּךְ שׁוֹמֵר פִּיו” – התנועות הגדולות, מִכָּל טֻמְּאַת פֶּה” – התנועות הקטנות.

"ספר הגלוי" הוא חיבור דקדוקי ופרשני. הוא כולל בחלקו הראשון הכרעות במחלוקות לשוניות שבין מנחם ודונש, וכן מתייחס להכרעותיו של רבנו תם בין שני החכמים הנ"ל. חלקו השני כולל השגות חדשות כנגד מנחם.

רי"קם כתב את כל ספריו בעברית. בדומה לראב"ע חברו, הוא תרם בכך להעברת הבלשנות הספרדית ליהודי אירופה הנוצרית שלא דברו ערבית.

מלבד חיבורים אלו, ריק"ם חיבר קובץ משלים בשם "שקל הקודש".

בתחום הפיוט ידועים שני פיוטים שהוא כתב: "יום שבת זכור" ו"יום שבת שמור". הפיוטים נועדו להרחיב את ברכה מעין שבע בתפילת ערבית של שבת. הוא בכך היה לפייטן הראשון הידוע שחיבר פיוטי מגן אבות, ולכן הוא נחשב למחדש סוג זה. "יום שבת זכור" זכה לתפוצה רבה באשכנז המערבית, ונאמר עד היום בקצת קהילות כשיום שני של שבועות חל בשבת.[3]

ויכוח עם הנוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוסף התווכח בפולמוסים פומביים עם הנוצרים ואף כתב את ספר הברית שתוקף את הפרשנות הכריסטולוגית. ויכוחיו השפיעו על הפשטנות של פירושו, שהייתה אנטיתיזה לפרשנות האליגורית של הנוצרים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על הספרים משלי, איוב ושיר השירים. פירושיו למשלי ושיר השירים נדפסו כחלק ממהדורת מקראות גדולות 'הכתר' של בר-אילן.
  2. ^ ראו יהודה לנדמן, עיונים בספר מכלול לרד"ק, המעין תמוז תשע"ד
  3. ^ מחזור לחג השבועות, רעדלהיים תקצ"ב, דף עז ע"א. ייחוסו אליו מיונה פרנקל, מחזור פסח, ירושלים תשנ"ג, עמ' 278.


תקופת חייו של הרב יוסף קמחי על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן