יוראי (קולורדו)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוראי
Ouray
Ouray, Colorado.JPG
יוראי, מבט צפונה מכביש 550
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מדינה קולורדוקולורדו  קולורדו
תאריך ייסוד 24 במרץ 1884
שטח 2.2 קמ"ר
גובה 2,375 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 1,000 (2010)
 ‑ צפיפות 372.7 נפש לקמ"ר (2010)
קואורדינטות 38°01′24″N 107°40′20″W / 38.023333°N 107.672222°W / 38.023333; -107.672222
אזור זמן UTC -7
http://www.ci.ouray.co.us/

יוראיאנגלית: Ouray) היא העיירה הגדולה ביותר ומושב המחוז במחוז יוראי במדינת קולורדו שבארצות הברית. על פי מפקד האוכלוסין של ארצות הברית משנת 2000 היו ביישוב 813 תושבים ובמפקד האוכלוסין של 2010 היו בעיירה 1,000 תושבים.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוראי ב-1901

זמן רב לפני שהאירופאים הגיעו לאזור גילו האינדיאנים את האזור סביב יוראי. בני היוט נהגו להתגורר בעמק הבראשיתי במהלך חודשי הקיץ, כשהם נהנים משפע חיות הציד והשתמשו במעיינות החמים. הם סגדו לעמק כמקום קדוש. מאוחר יותר התיישבו אירופאים בעמק. מנהיג בני היוט, הצ'יף יוראי, הצליח להגיע לדו קיום בשלום בין בני שבטו לאירופאים.

העיירה הוקמה במקור על ידי כורים שחיפשו כסף וזהב בהרים שסביבה. בתקופות מסוימות היו ביישוב יותר סוסים ופרדות מבני אדם. מחפשי הזהב הגיעו לאזור ב-1875. ב-1877 מצאו ויליאם וסטון (William Weston) וג'ורג' ברבר (George Barber) את עורקי הזהב גרטרוד (Gertrude) ואונה (Una) באגן אימוג'ן (Imogene Basin), כעשרה קילומטרים דרומית-מזרחית ליוראי. תומאס וולש (Thomas Walsh‏; 1910-1850) רכש את שני העורקים ואת כל חלקת האדמה סביבם. ב-1897 הוא פתח את מכרה קמפ בירד (Camp Bird Mine), והוסיף מכונת ריסוק בת 20 ראשים[א] ב-1898, ומכונה בת 40 ראשים[ב] ב-1899. עד 1902 המכרה הפיק 5,670 קילוגרם זהב, כאשר וולש מכר את המכרה לחברת קמפ בירד בע"מ. עד 1916 המכרה הפיק מעל ל-28,000 קילוגרם זהב.[2]

לאחר ששינתה את שמה ואת שם המחוז שבו שכנה כמה פעמים הוקמה העיירה ב-2 באוקטובר 1876 על שם צ'יף יוראי משבט היוט. בהגיע 1877 התגוררו ביוראי מעל ל-1,000 תושבים והיא הוכרזה מושב המחוז של מחוז יוראי שהוקם ב-8 במרץ 1877. בשיא תקופת הכרייה, פעלו באזור יוראי יותר מ-30 מכרות פעילים והעיירה התפתחה במהירות וב-1880 התגוררו ביוראי 2,600 תושבים. באותה תקופה פעלו בעיירה 30 בתי מרזח ובתי בושת, אבל רק ארבע כנסיות. אחת מהן, הכנסייה הפרסביטריאנית פועלת מעל ל-125 שנים.

חברת הרכבת המערבית דנוור וריו גראנדה (Denver and Rio Grande Western Railroad, בראשי תיבות D&RGW) הגיעה ליוראי ב-21 בדצמבר 1887. קו הרכבת פעל עד שמכוניות ומשאיות גרמו לירידה בנפח הנוסעים והמטענים. רכבת הנוסעים הסדירה האחרונה הגיעה לעיירה ב-14 בספטמבר 1930. קו הרכבת בין יוראי לרידג'ווי ננטש ב-21 במרץ 1953.

כל הרחוב הראשי בעיירה רשום כנפה היסטורית שמרבית הבניינים מתוארכים לשלהי המאה ה-19. מלון בומונט (Beaumont Hotel) ובית העירייה של יוראי וספריית וולש (Ouray City Hall and Walsh Library) רשומים במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים (National Register of Historic Places) באופן פרטני, בעוד שבית המשפט של מחוז יוראי (Ouray County Courthouse), מלון סנט אלמו (St. Elmo Hotel), בית החולים של הכורים על שם סנט ג'וזף (St. Joseph's Miners' Hospital, כיום ביתה של האגודה ההיסטורית של מחוז יוראי והמוזיאון בניהולה), מלון וסטרן (Western Hotel) ובית האופרה של רייט (Wright's Opera House) כלולים בנפה ההיסטורית.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוראי שוכנת ב-38°1′24″N 107°40′20″W / 38.02333°N 107.67222°W / 38.02333; -107.67222 בהרי סן חואן בדרום-מערב קולורדו. שטחה 2.1 קילומטרים רבועים, כולו יבשתי. העיירה שוכנת 64 קילומטרים דרומית למונטרוז. היא שוכנת 16 קילומטרים צפונית-מזרחית לטליורייד, אבל בשל הטופוגרפיה, אורכה של הדרך ביניהם היא כ-80 קילומטרים. יוראי מקושרת מדרום לסילברטון ואז לדורנגו דרך מעבר רד מאונטיין (Red Mountain Pass) בגובה 3,358 מטרים. הכביש לאורך הנהר אנקומפגרה ודרך מעבר ההרים מכונה "כביש מיליון דולר" (Million Dollar Highway), אם כי מקור הכינוי שרוי במחלוקת. אגן ינקי בוי (Yankee Boy Basin), השוכן כמה קילומטרים מהעיירה מתגאה במראה מרהיב המכונה "מפלי התאומים" (Twin Falls).

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש ביוראי ארבע עונות שנה מובחנות. הקיצים חמימים ביום וקרירים בלילה, כשסופות רעמים קצרות מתרחשות לעיתים קרובות אחרי הצהריים ביולי ואוגוסט ומתפתחות לגשם עז, אבל קצר. הסתיו קריר ובדרך כלל בהיר עם גשם מדי פעם. החורפים ארוכים וקרים, אם כי לעיתים רחוקות בצורה קיצונית, ויורד שלג רב. שלהי האביב ותחילת הקיץ (אמצע מאי עד שלהי יוני) נוחים עד חמימים והם בדרך כלל העונה היבשה ביותר בשנה. דרוג אזור יוראי לפי שיטת קפן הוא Dfb.

אקלים ביוראי
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 2.8 4 7.1 12.1 17.6 23.3 25.8 24.5 21.2 15.3 7.3 3.1 13.7
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) -9.4 -8.2 -5.3 -1.3 3.3 7.3 10.7 10 6.4 1.2 -4.8 -8.7 0.1
משקעים ממוצעים (מ"מ) 43.7 43.9 57.2 52.6 44.7 29.2 53.3 58.2 51.3 54.6 52.3 41.1 582.1
מקור: Western Regional Climate Center

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית העירייה של יוראי ותחנת הכיבוי
מפלים קפואים בקניון אנקומפגרה סמוך ליוראי

הכלכלה של יוראי כיום מבוססת כולה על תיירות. יוראי מתגאה בהיותה "שווייץ של אמריקה" בשל מיקומה בראש העמק הצר, המוקף משלושה וחצי צדדים בהרים תלולים.

מרבית התיירות של העיירה ממוקדת בטיפוס על קרח, אופני הרים, שבילי הליכה ומסעות לתוך הרי סן חואן ברכבי שטח. ניתן לשכור רכבי ארבע על ארבע, הקרויים לעיתים קרובות "ג'יפים" בלא קשר ליצרן הרכב, מכמה סוכנויות במרכז העיירה. יוראי היא גם יעד פופולרי לאופנוענים, כיוון שהיא תחילת הכביש המכונה "כביש מיליון דולר". קטע כביש זה מחבר את יוראי עם העיירות סילברטון ודורנגו. כביש מיליון דולר נחשב לעיתים קרובות כאחת הדרכים היפות ביותר בקולורדו, אבל גם כאחד הכבישים המסוכנים ביותר בשל הסיבובים החדים, הקטעים התלולים והיעדר מעקות הגנה.[3] יעדים פופולריים בסביבה כוללים את אגן ינקי בוי, הר אינג'ינייר (Engineer Mountain, "הר המהנדס"), ו"בלק בר רואד" (Black Bear Road, "דרך הדוב השחור"). הזמר (ומאוחר יותר ראש עיריית יוראי במשך 6 שנים) C. W. McCall עזר לפרסם את דרך הדוב השחור באזור. שירו "בלק בר רואד" השתמש במשפט המופיע בשלט המפנה לדרך "אינך חייב להיות מטורף על מנת לנהוג בדרך זו, אבל זה עוזר".

יוראי היא בירת הטיפוס על קרח בארצות הברית.[4] פארק טיפוס הקרח הראשון בעולם שהתרחב למפלים טבעיים פופולריים לשעבר, כולל עשרות מפלי מים קפואים בגובה מ-24 מטרים עד 60 מטרים המשובצים לאורך קילומטר וחצי בקירות קניון אנקומפגרה. את המים מספקת מערכת ממטרות שפותחה ומתוחזקת על ידי ארגון מתנדבים הנתמך על ידי תרומות מעסקים מקומיים, יצרני ציוד ומטפסים. הכניסה לפארק הקרח של יוראי חופשית והוא מושך מטפסים מכל רחבי העולם. פסטיבל הקרח השנתי הוא חגיגת סוף שבוע ארוך של תחרויות, תערוכות והדרכה עם רבים ממטפסי הקרח המובילים בעולם. טיפוס על קרח הוא ברכה לכלכלה המקומית, כשבתי מלון ומסעדות שהיו סגורים בעבר בחודשי החורף נשארים פתוחים על מנת לארח את המטפסים.

יש מפלי מים רבים לאורך הדרך מדורנגו ליוראי, ובתחומי העיר יש שני מפלי מים בהישג יד. מפלי קסקייד (Cascade Falls) נמצאים במרחק הליכה קצרה של 400 מטרים ממגרש החניה בשדרה השמינית. מפלי קניון בוקס (Box Canyon Falls) שוכנים בקצה הדרום-מערבי של יוראי.

כמו רוב העיירות בהרי קולורדו, הייתה יוראי במקור עיירת כורים. עם זאת, אין עדויות לכך בעיירה כיום. המכרה הגדול והמפורסם ביותר הוא "מכרה קמפ בירד" (Camp Bird Mine), מכרה הזהב השני בגודלו בקולורדו שהוקם על ידי תומאס וולש ב-1896. אף שהוגשה בקשה ב-2007 להפעיל את המכרה מחדש, המכרה עדיין אינו פעיל. בתקופת פעילותו הפיק המכרה 46 טון זהב ו-124 טון כסף מ-1896 עד 1990.[5] ב-1995 פורק ציוד הכרייה הישן "המועך" ונמכר למכרה קטן יותר במונגוליה שבו פעל במשך שנתיים. אל המכרה הנטוש ניתן להגיע בכביש תלול במכונית רגילה וממנו להמשיך לדרכים של רכבי שטח אל אגן ינקי בוי ומעבר אימוג'ן.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניין ביוראי

על פי מפקד האוכלוסין של שנת 2010 התגוררו בעיירה 1,000 תושבים ב-457 משקי בית, ו-283 משפחות.[6] צפיפות האוכלוסייה הייתה 454.4 תושבים לקילומטר רבוע, והאוכלוסייה התחלקה ל-50.9% זכרים ו-49.1% נקבות. היו בעיר 457 יחידות דיור.

95.2% מהאוכלוסייה היו לבנים, 0.1% אפרו-אמריקאים ו-0.4% אמריקנים ילידים. 8.2% היו ממוצא היספאני. ההכנסה השנתית הממוצעת למשק בית הייתה 36,094 $, כש-9.3% ממשקי הבית מתחת לקו העוני, כולל 7.1% מתחת לגיל 18 ו-6.4% בגיל 65 ומעלה.

תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט "שווייץ של אמריקה" בכביש מיליון דולר

שדה התעופה הקרוב ביותר שבו יש שירות סדיר הוא שדה התעופה האזורי של מונטרוז (Montrose Regional Airport), השוכן כ-60 קילומטרים צפונית לעיירה.

כביש 550 הוא כביש הגישה הסלול היחיד לתוך יוראי וממנה. כביש 550 מתחיל כ-60 קילומטרים צפונית ליוראי במונטרוז. הוא ממשיך דרומה אל ברנאליאו (Bernalillo) בניו מקסיקו, דרך דורנגו בקולורדו ואזטק בניו מקסיקו. קטע הדרך של כביש 550 מיוראי דרומה עד סילברטון מכונה "כביש מיליון דולר".

הנהיגה ליוראי דורשת משנה זהירות. הכביש מתפתל וברובו הוא צמוד לצוקים. אבל בעוד שהנהיגה קשה, הנוף מרהיב עין וציורי.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המשפט המחוזי של יוראי שבו צולמו קטעים מהסרט "אומץ אמיתי" ב-1968

בסתיו 1968 צולם הסרט אומץ אמיתי בכיכובו של ג'ון ויין במחוז יוראי, כולל כמה קטעים מהעיירה יוראי והעיירה הסמוכה רידג'ווי, ובמיוחד פנים בית המשפט המחוזי של יוראי.

בספרה של איין ראנד, "מרד הנפילים" המחבוא הסודי של גבור הספר הוא עמק יפהפה בהרי הרוקי המכונה עמק מליגן (Mulligan's Valley) או "ערוץ גולט" (Galt's Gulch). את ההשראה לערוץ גולט קיבלה ראנד מיוראי שבה שהתה הסופרת בזמן שסיימה את הספר, אם כי היא הרחיבה מאוד את העמק הקטן על מנת לכלול את רעיונותיה הרבים שבסיפור.[7]

יוראי היא ביתו של הארי, סבו של מקגייוור בסדרת הטלוויזיה מקגייוור. העיירה וסביבתה משמשות רקע לפרק "המטרה מקגייוור" בעונה הראשונה של הסדרה.

הסופר דייוויד לוונדר (David Lavender‏; 2003-1910) יליד טליורייד סיפר על חוויותיו בעבודה במכרה קמפ בירד בזיכרונותיו "המערב של אדם אחד" (One Man's West) משנות ה-30 של המאה ה-20.

הקטע הפותח את הסרט מעבר לשיא בכיכובו של סילבסטר סטאלון מרחש לאורך מרכז העיירה.

החווה, סדרה מקורית של נטפליקס בכיכובם של אשטון קוצ'ר, דני מסטרסון, סם אליוט ודברה וינגר מתרחשת בעיירה דמיונית בשם גריסון בקולורדו, אבל העיירה המצולמת במהלך מתן הקרדיטים היא יוראי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוראי בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ twenty-stamp mill
  2. ^ forty-stamp mill

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הרכבת של חברת D&RGW ביוראי ב-1940