יורם ורטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יורם וֶרֶטֶה
אין תמונה חופשית
לידה ינואר 1954 (בן 65)
ירושלים
עיסוק משורר, עורך ומרצה
לאום יהודי
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה שירה, סיפורת
הושפע מ ישראל אלירז
פרסים והוקרה
פרס ניומן לספר ביכורים
פרס ברנשטיין לשירה מקורית
פרס ראש הממשלה ליצירה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יורם (יוריק) וֶרֶטֶה (נולד בינואר 1954) הוא משורר ועורך ישראלי. מלמד במדרשה באורנים. מלמד באוניברסיטה העברית בירושלים בתוכנית לכתיבה יוצרת. שירתו זכתה לפרסים רבים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורטה נולד בירושלים. הוא בנו של ההיסטוריון מאיר ורטה וחוקרת ומתרגמת הספרות עדה צמח ואחיהם של הסופרת תמר ורטה-זהבי והבמאי דני ורטה. ב-1972 התגייס לצה"ל. שירת כקשר מ"מ בגדוד 890 ונפצע ברגלו במלחמת יום הכיפורים בקרב החווה הסינית.

לאחר שחרורו מצה"ל למד באוניברסיטה העברית פילוסופיה ומחשבת ישראל.

בשנת 1988 הקים ביחד עם דב ירמיה ואלון פורת את "קו אדום נגד הכיבוש" - ארגון יהודי-ערבי שערך צעדות[1] וחלוקת תרופות ובגדים בגדה המערבית[2].

בשנת 1999 השתתף בסרט "החווה הסינית - רשומון" של הבמאי ניר טויב ובו הוא מציג את עמדתו כי הצנחנים נשלחו כבשר תותחים להילחם בכוחות עדיפים עליהם מתוך טקטיקה צבאית להסיט את האש ולא מתוך מחדלים של קצרים בתקשורת[3].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-1986 מתגורר בכליל שבגליל המערבי. נשוי לעמל, בתה של נתיבה בן יהודה, ולהם שני בנים ושתי בנות.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פנחס לנדר, אמת שקופה בשירי ביכורים. מאזנים, כרך נ', גל' 2, ינואר 1980, עמ' 149–150.
  • אבי אליאס, כיסא הישיבה מצייר בתנועת רגל פוגות בפנל אריח. מאזנים, כרך ע', גל' 8, 1996, עמ' 60.
  • אלכס זהבי, ביקור בשדה בוכין. דימוי, גל' 14, 1996/1997, עמ' 60–61.
  • משה שמיר, התלות הנסתרת. מאזנים, כרך ע"א, גל' 6, אפריל 1997, עמ' 65–66.
  • ענבר רווה, תיבת תהודה נשגבת. ארץ אחרת, גל' 56, אפריל-מאי 2010, עמ' 87–88.
  • זלי גורביץ', לעמוד חזק באמצע : על ספרו של יורם וֶרֶטֶה, הימים שבאו. כתובת: כתב עת לשירה ולביקורת, גל' 4, דצמבר 2010, עמ' 178–181.
  • סבינה מסג, "אורות בתים מבליחים ממול. כל מי שגר בהם מוכר לי". עתון 77, גל' 357–358, אוקטובר-נובמבר 2011, עמ' 59.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Civilian Jihad,Maria J. Stephan, page 143
  2. ^ מירית קושניר סטרומצה, הלך לעולמו המורה של המשורר דרוויש, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 7 בפברואר 2013
  3. ^ אביבה קרול ופליקס פריש, ‏הרשות השנייה החליטה לדחות שידור הסרט "החווה הסינית - רשומון" עד לאחר יום הזכרון, באתר גלובס, 25 באפריל 2004