יורם מטמור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

יורם מטמור (Yoram Matmor;‏ 3 ביוני 19251 ביוני 1975) היה מחזאי וסופר ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטמור נולד ברומניה בשם הנס שטרנהיים ועלה לארץ בגיל 14. במלחמת העולם השנייה התנדב לצי הבריטי, ולאחר מכן עלה לארץ ישראל ושירת ב"הגנה". למד באוניברסיטה העברית.[1] לאחר מלחמת העצמאות החל בכתיבת מערכונים ללהקות הצבאיות (להקת הנח"ל, להקת פיקוד המרכז). ב-1953 הופיע לראשונה בתפקיד קטן במחזה "הדגן הוא ירוק" בתיאטרון האהל. בהמשך כתב מחזות עבור הפקותיהן של להקת פיטר פריי, התיאטרון הקאמרי, החמאם, תיאטרון סמבטיון, תיאטרון גיורא גודיק, ואף כתב לשחקן היחיד שמעון ישראלי. בנוסף לכתיבת מחזות כתב מספר ספרים, בהם "המלחמה הערבית-ישראלית" (1948).[דרוש מקור]

נישא בשנת 1958 לקטי לבית רודר דוגמנית ונערת זוהר בת 19, ילידת טרנסילבניה. לבני הזוג נולדו שני בנים.[2] לאחר הנישואים פתחה רעייתו בוטיק בתל אביב, שעם הזמן צבר חובות. רעייתו עזבה את הארץ לארצות הברית, בהריון עם בנה השני, שם הצטרפה לאמה. מאוחר יותר עברה ללונדון ובני הזוג התגרשו. שם נישאה מחדש ליצרן טקסטיל יהודי-בריטי. מטמור נותר בישראל והצליח לכסות את מרבית חובותיה של רעייתו.

בשנים 19671971 חי בלונדון, שם כתב ופרסם את הרומן "המכשיר" באנגלית (בארצות הברית הופיע בשם "מי? אני??").[3] המחזמר שכתב לחיי הסוסים שיוציאו את עם ישראל מהבוץ, על פי סיפור מימי ההעפלה מאת אהרן חטר-ישי הועלה בתיאטרון גיורא גודיק ב-1970. מטמור יצא לגרמניה ב-1975, לרגל פרסום תרגום ספרו שם והמשיך ללונדון לפגוש את ילדיו. משם יצא לבקתת דייגים בפורטוגל, שהייתה שייכת לרעייתו לשעבר. גופתו נמצאה ליד האמבטיה, כשלושה ימים לאחר מותו. קרוב לוודאי שנפטר מהתקף לב. הוא נקבר בבית הקברות היהודי בליסבון, כיוון שלא ניתן היה להעביר את גופתו לישראל.[4]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזות:

  • מחזה רגיל – הועלה בתיאטרון הקאמרי, 1956.[5] (הגרסה הראשונה של המחזה הייתה המערכון "דני קרש", שהוצג על ידי "להקת הכרמל" ב-1949)
    • נדפס בתוך: "אמנות הבמה", חוברת 4 (אוקטובר 1956), עמ׳ 58-34.
  • דגניה: מחזה נסיוני, 'הספרייה הקטנה של חבר הקבוצות', 2 (תל אביב: דפוס ספר), תשי"א.
  • תצפית מעל גבעה: מסכת ליום העצמאות העשירי (מיועדת לחגיגה אזורית), ירושלים: מינהל ההסברה, תשי"ח 1958.
  • דור בא – הועלה בתיאטרון "זוטא", 1959.[6]
  • שורש כל רע, עם דן בן-אמוץ וחיים חפר, לפי "לה מנדראגולה" למקיאוולי – הועלה במועדון החמאם, 1962.[7]
  • הפשע לא משתלם? – הועלה ב"בימת השניים", 1964.[8]
  • ככה זה לא יכול להימשך – בית הספר לאמנות הבמה של סמינר הקיבוצים תל אביב, 1970.
  • לחיי הסוסים שיוציאו את עם ישראל מהבוץ, מחזמר, 1970.[9]
  • מי שנכנס לים יוצא רטוב – הועלה ב"התיאטרון הצעיר", 1971.[10]
  • שמח בנמל: מחזמר, עם שמעון ישראלי הועלה ב"אלהמברה", 1971.[11]

מערכונים:

  • "שייע גלזר עייף" (לתיאטרון סמבטיון)
  • "משה רבנו" (לתיאטרון סמבטיון)
  • "ד"ר דובדבני"
  • "הספורט" (ללהקת הנח"ל)
  • "האשמים", על פי סיפור של אהרן חוטר-ישי בספרו "רק אתמול" – הועלה על ידי להקת פיטר פריי ב-1960.[12]
  • "שלושה גיבורים" (תוכנית שנייה של להקת פיקוד המרכז)
  • "בומבה של שחקן" (בתוכנית היחיד של שמעון ישראלי "סתם יום של חול")

רומן:

  • The Instrument, London: Weidenfeld & Nicolson, 1969.[3] (רומן; במהדורה האמריקאית נקרא: "Who? Me??", New York: Simon and Schuster, 1969 German translation: "Wer spielt denn schon Klavier am Strand?", Stuttgart: Stahlberg, 1969; French translation: Un piano sur une plage, Paris: Stock, 1969)

תרגום:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ העולם הזה, גיליון 1972, 18.06.1975, עמ' 29
  2. ^ תמר אבידר, "נשארנו ידידים", מעריב, טור 4, 14 בנובמבר 1980.
  3. ^ 3.0 3.1 Who? Me?, Kirkus Reviews.
  4. ^ http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=MAR%2F1975%2F06%2F17&id=Ar01204&sk=2C393E93 ידיעה במעריב
  5. ^ ר. עזריה, לאחר בכורה | "מחזה רגיל" בקאמרי, מעריב, 19 בנובמבר 1956; ע. ז., מחזה רגיל ב"קאמרי", דבר, 23 בנובמבר 1956, המשך; מ. גייס, חזרה על מחזה ב"קאמרי": "מחזה רגיל" מאת יורם מטמור, דבר, 30 בנובמבר 1956.
  6. ^ ד. ל., מעט לעט | "דור בא", מעריב, 24 באפריל 1959; עזרא זוסמן, במות | תיאטרון של שלושה, דבר, 15 במאי 1959; מיכאל אוהד, בארץ ובעולם, דבר, 15 במאי 1959.
  7. ^ נחמן בן-עמי, תיאטרון | דיגדוגים – בלי דקדוקים: הצגת "שורש כל רע" ב"החמאם", מעריב, 1 באוקטובר 1962.
  8. ^ נחמן בן-עמי, ערב בכורה | דור מחזון-הכיס, מעריב, 21 באוקטובר 1964; תמר אבידר, המחזה לא משתלם?: יורם מטמור מסביר רקע מחזהו "הפשע לא משתלם", מעריב, 30 באוקטובר 1964.
  9. ^ לחיי הסוסים שיוציאו את עם ישראל מהבוץ, מעריב, 8 בינואר 1970 (מודעה); חוה נובק, כל העולם במה | עוד מסך עלה, דבר, טור 2, 20 בינואר 1970; נחמן בן-עמי, תיאטרון | תיאטרון – אבל היכן הסוסים?: "לחיי הסוסים" – מחזמר בתיאטרון גודיק, מעריב, 3 בפברואר 1970; יורם קניוק, אחרי בכורה | "לחיי הסוסים", דבר, 5 בפברואר 1970; מירית שם-אור, חתונה בביירות, דבר, 6 בפברואר 1970; אורי קיסרי, הטיוטות שלי | מי הכניס את הסוסים לבוץ?, מעריב, טור 3, 13 בפברואר 1970.
  10. ^ נכנסים לים בחורף, דבר, 28 בינואר 1971; עדית זרטל, אחרי בכורה | הים הוא יבש, דבר, 19 בפברואר 1971.
  11. ^ עלי מוהר, שמעון בנמל, דבר, 15 באוקטובר 1971, המשך; עדית זרטל, אחרי בכורה | מקצועי, דבר, 10 בנובמבר 1971.
  12. ^ א. בן-מאיר, על במות | ערב מערכונים מקוריים, חרות, 3 ביוני 1960; ע. ז., במות | מחזה מקורי – מחזה עממי, דבר, טור 2, 1 ביולי 1960.
  13. ^ חוה נובק, אקטואליה ומחזות מקוריים, דבר, טור 2, 8 בפברואר 1974.